1,518
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עניינו הכללי של האף (שברוב המקומות בחסידות נקרא "חוטם") הוא שדרכו נכנסת מקום כניסת הנשמה לגוף, וכמאמר חז"ל{{הערה|יומא פ"ה א'.}} "מי שנפלה עליו מפולת צריכים לבדוק אותו עד חוטמו", שמשם היא נכנסת ומשם היא יוצאת{{הערה|בחיי בראשית ב' ז'.}}. ומכיון שעיקר הנשמה הוא שכל{{הערה|ראה תניא פרק י', שנפש האלוקית משכנה במוחין ומשם מתפשטת ללב ומשם לכל האיברים.}} נקרא החוטם '''שער המוחין''' (דהיינו, המוחין הם תחילת הנשמה המלובשת בגוף{{הערה|'''עצם''' המוחין דוקא, ולא התפשטותם. התפשטות המוחין היא השכל '''המתלבש בדיבור''' והוא עניין אחר. וראה אריכות בזה בד"ה והניף ידו תשי"א.}}, ונכנסים דרך שער החוטם, ומתלבשים תחילה במוח).
אין תקציר עריכה
{{איברים}}
==תחילת ציור האדם==
'''מזבח החיצון''' וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין"{{הערה|זהר ח"ג ל"ג א'.}}. ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות '''באלוקות המלובשת''' בעולמות{{הערה|וראה תניא פרק מ"ג, שהיא הנקראת "אהבת עולם".}}, אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את '''כוחותיה''' של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה).
'''מזבח הזהב''' עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות '''בהפלאת''' אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות{{הערה|גמרא יומא פ"ו ב')}}.
אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות '''שתי''' הבחינות הן בקטורת בלבד: קטורת של כל השנה וקטורת של יום הכיפורים (וכשמדובר באופן כזה, אזי ריח הקרבנות הוא חלק מעניין האכילה){{הערה|הערת הרבי בלקו"ש ח"ה בהוספות לפרשת וישלח, הערה 102.}}.
