משה צבי נריה: הבדלים בין גרסאות בדף

 

אביו של הרב נריה - הרב [[פתחיה מנקין]], כבר כיהן במשרת רבנות בעיירה ושקד על לימודו יומם ולילה. ר' פתחיה ביקש בבחרותו להכיר את עולם החסידות ואורחותיו. באותם ימים שמע על אודות ליובאוויטש בעיר מגוריו [[פולטבה]] שם היתה קהילה חב”דית גדולה. בעקבות סקרנות זו נסע לליובאוויטש לחודשי [[אלול]]-[[תשרי]]. בישיבת “תומכי תמימים” שקד על תלמודו, האזין לשיחות ולמד מאמרי חסידות של ה[[אדמו"ר הרש"ב]].  

ואכן ביום [[כ"ג]] [[סיון]] [[תר"צ]] קיבל הרב נריה את האישור לצאת את ברית המועצות, וארבע שנים לאחר מכן יצא אף הרב חנזין את בריה”מ.  

הרב [[דוד מאיר דרוקמן]], רבה של קרית מוצקין, מוסיף ומספר: “כאשר למדתי בכפר הרא"ה ראיתי את הרב נריה לומד בליל ראש השנה בספר “לקוטי תורה” בהתלהבות גדולה. זכורני שבעת שלמדנו עמו בספר הכוזרי אודות מדרגתו של הנביא ודביקות תלמידיו בו, הביא לנו דוגמא מסדר כניסתו של חסיד ליובאוויטש ליחידות אל הרבי... כמו כן זכור לי שהיה מתפלל בסידור חב"ד נוסח האר"י ואף הניח [[תפילין]] נוסח חב"ד. בחדרו הישן בישיבה התנוססו שתי תמונות בלבד, של [[אדמו”ר הזקן]] ושל רבו הגרי”מ חרל”פ”. רעייתו הרבנית רחל אף היא מספרת כי בשבתות היה [[ספר התניא]] מונח על שולחנו.  

כמה חודשים אחר כך - י”א כסלו [[תשי"ט]] - כותב הרבי מכתב ארוך בו הוא מגלה כי פעל למען המוסדות של הרב נריה<REF>היכל מנחם ג עמוד קנא</REF>: “במה שכתב אודות הסתדרות הרבנים ותמיכתם בהמוסד שאשר בהנהלתו, במשך השבועות שעברו איזה פעמים דיברתי בהנוגע להנ”ל. ולפני איזה ימים נתגלה עיכוב חדש בעיני על כל פנים ... מובן שבכל זאת המשכתי בדיבורי...”.  

יש לזכור כי באותם שנים מפא"י שלטה ב[[ארץ הקודש]] שלטון ללא מצרים, והם עשו כל שביכולתם כדי להכניס ילדים רבים ככל האפשר למוסדות שחינכו בחינוך כפרני.  

במהלך אותו ביקור השתתף הרב נריה ב[[התוועדות]] שהתקיימה ביום ב’ של חג השבועות. ההתועדות החלה לאחר [[תפלת המנחה]] ונמשכה עד קרוב לחצות הלילה, כשבסיומה ברכו [[ברכת המזון]] והתפללו ערבית. כשהבחין הרב נריה כי עבר זמן צאת הכוכבים, החליט שעל פי הדין רצוי יותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולהתפלל ערבית כעת, ולכן יצא בשקט החוצה, התפלל ערבית וחזר להתוועדות. כאשר הרבי ראה אותו בחזרתו, חייך אליו במאור פנים ואמר: “ארויס פון איין ספק, און אריין אין א צווייטען ספק”.