לבוש: הבדלים בין גרסאות בדף

ה'''דיבור''' הוא אחד מלבושי הנפש, המשמש לתיקשור עם אנשים אחרים. בעולמות העליונים הדיבור מכנה המשכה וגילוי מדרגה אחת לדרגה נמוכה יותר.

הצורך של הדיבור הוא לא עבור האדם עצמו, שהרי כאשר הוא לבד, הוא לא זקוק לדבר. אלא הצורך הוא בכדי לדבר עם אחר, ולגלות לו את הנעלם במחשבתו. בזה חלוק הדיבור מהמחשבה, בכך שה[[מחשבה]] משמשת את האדם עצמו, ואילו הדיבור משמש להשפעה לאדם אחר. וכמו שזה באדם, כך זה גם למעלה, שעניין הדיבור הוא ההשפעה לדרגה אחרת – מה"עילה" ל"עלול". אבל כאשר הדרגה העליונה יותר אינה משפיעה, אלא היא מקבלת שפע לעצמה מדרגה עליונה יותר, היא נקראת "אילם"{{הערה|תורה אור וישב כח, א.}}.

טעם ההעלם הזה יכול להיות בב' אופנים – א. מכיוון שהדיבור מעלים על השכל. ב. מכיוון שמה שנמשך לדיבור הוא רק החיצוניות של השכל{{הערה|שם=ב|לקוטי תורה צו טז, ד.}}.

בדרך כלל, כאשר אדם מדבר, זה בכדי לגלות לאדם אחר שחוץ ממנו. אולם יש גם פעמים שאדם מדבר בכדי לגלות לעצמו, אף שבדרך כלל די לו בשכלו ובמחשבתו. דיבור זה איננו בשביל הזולת, והוא במדרגה יותר גבוהה מאשר דיבור לאחר, ולכן אחר השומע לא יבין את דיבוריו.

עניין זה מהווה הסברה בכך שמצינו את עניין הדיבור בדרגות הכי נעלות כ[[א"ק]], ועד שיש אפילו את [[מלכות דאין סוף]]. אך במלכות – דיבור זה, הכוונה היא לדיבור – גילוי לעצמו, ולא לזולת (ח"ו){{הערה|לקוטי תורה הוספות לס' ויקרא נב, ד ואילך.}}.

{{ערך מורחב|ערך=[[אותיות (בנפש)#אותיות הדיבור|אותיות הדיבור]]}}

כח הדיבור מקבל את תוכן הדיבורים מהשכל ומהמידות דרך המחשבה. בדרך כלל הדברים עוברים מהשכל דרך המידות, אך לעיתים כח הדיבור יכול לקבל ישירות מהשכל, ללא ממוצע המידות{{הערה|תורה אור ויחי נ, א.}}.

כל זה הוא לגבי '''תוכן''' הדיבורים, אבל שורש האותיות שבהם מדבר הוא מ"קדמות השכל ורצון הנפש"{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן ה']].}}.

{{ערך מורחב|ערך=[[ספירת המלכות]]}}

כח הדיבור הוא אחד המאפיינים של ספירת המלכות, שענינה הוא להשפיע לדרגות נמוכות יותר – אל מחוץ לאדם עצמו. דהיינו, [[עולם האצילות]] נחשב כאדם הכולל את כל [[עשר הספירות]], ו[[עולמות בי"ע]] נחשבים כאנשים אחרים; וההשפעה אליהם הינה על ידי הדיבור של ספירת המלכות – [[עשרה מאמרות]] שבהם נברא העולם.

אמנם, אף שהמלכות מגלה את האור בעולמות בי"ע, היא גם מעלימה עליו, שלא יתגלה בכל כוחו כפי שהוא מאיר בעולם האצילות. והיינו, או שהמלכות מכסה על האור, שהרי על שם זה היא מכונה "ים", שהוא [[עלמא דאתכסיא]], או שבדיבור – במלכות – יכול להמשך רק חיצוניות האורות, אבל לא הפנימיות{{הערה|שם=ב}}.

מלבד זאת שהדיבור מועיל להעברת מסרים אל אדם אחר, הוא גם מועיל להוספה בעצם השכל והמידות.

במידות – גם במידות שבאדם מתוסף אור מהנפש כאשר האדם מדבר אודותם. וכמו שכאשר אדם מדבר על אהבה, ה[[אהבה]] מתחזקת אצלו, וכן בשנאה וכו'. בגלל זה אמרו חכמינו שכאשר אדם כועס, שישתוק, וכך יעבור הזעם; כיוון שאם לא ישתוק, [[כעס]]ו רק יגבר.

===מעשה===