פריידא (בת אדמו"ר הזקן): הבדלים בין גרסאות בדף

'''הרבנית פריידא''' ([[תקכ"ד]] - [[ט"ז בסיוון]] [[תקע"ג]]), הייתה ביתו הראשונה של ה[[אדמו"ר הזקן]]. הייתה חשובה וחביבה מאוד על אביה. מנוחתה כבוד ב[[האדיטש]], על יד ציון אביה אדמו"ר הזקן. (מחותנת של ר' [[בנימין קלעצקער]], של אחיה [[אדמו"ר האמצעי]] ושל רבי [[נחמן מברסלב]]).

[[אדמו"ר הזקן]] התבטא עליה כי נשמתה היא מעלמא דדוכרא [עולם הזכר], רק שמסיבה מסויימת התלבשה ה[[נשמה]] שלה בגוף של אשה{{הערה|שם=ליקוטי|ליקוטי סיפורים, עמוד מ"ו.}}.

'''הרבנית פריידא'''{{הערה|בכמה מקומות מובא שכינוייה היה פריידקע. (עיתון '[[האח]]' שנה רביעית גיליון 18, [[שמועות וסיפורים]] חלק ב', מגדל עוז ([[כפר חב"ד]], [[תש"מ]]), עמודים קפה קפו, ועוד). ברשימת סיפורים מהרב מישולובין, שנזכרת בהערות להלן, נכתב, ש[[אדמו"ר הזקן]] כינה אותה פריידא, והחסידים כינו אותה פריידקע.}} נולדה בעיר [[וויטבסק]] בשנת [[ה'תקכ"ד]], לאביה [[אדמו"ר הזקן]] ולאמה [[הרבנית סטערנא]]{{הערה| נולדה הראשונה לאחר חתונת הוריה, ב[[י"ב מנחם אב]] [[תק"כ]].}}.

 

השם '''פריידא''' ניתן לה על שם דודתו זקנתו של אביה האדמו"ר הזקן - אחות זקנו (אב אביו) ר' [[שניאור זלמן (סב אדמו"ר הזקן)|שניאור זלמן]]{{הערה|שם=עטרת|[[עטרת מלכות]], בפרק הרבנית פריידא.}}.

הרבנית פריידא הייתה חביבה מאוד על אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], והוא היה אומר בפניה כל [[שבת]] לאחר ה[[תפילה]], [[חסידות]]. כאשר אחיה - [[אדמו"ר האמצעי]] - היה רוצה לברר ענין בחסידות, היה מבקש ממנה שתשאל את אביהם אדמו"ר הזקן, ואדמו"ר האמצעי היה מתחבא ושומע את הדברים (מכיוון שלפעמים היה אביו מונע מלגלות לו חסידות, בכדי להגדיל את צימאונו){{הערה|[[בית רבי]] חלק א', פרק כ"ד. בחלק בנותיו של רבינו, בהערה הראשונה).}}, אך אדמו"ר הזקן הבין שרוח בנו מדבר מתוך גרונה{{הערה|[[בית רבי]]/[[אדמו"ר הזקן]] פרק כ"ד.}}.

 

 

 

 

כשגדלה הרבנית פריידא, מסרה לרשותה אמה, [[הרבנית סטערנא]], את כל בית התבשיל, והיא הייתה מבשלת{{הערה|שם=שמועות|[[שמועות וסיפורים]] חלק ב'}}.

בהקשר לזה מסופר{{הערה|שם=שמועות}}, שפעם אחת הגיע אל [[אדמו"ר הזקן]] רבי [[שלמה מקרלין]], ולכבודו רצתה [[הרבנית סטערנא]] בעצמה לבשל. אך בתה הרבנית פריידא טענה, שמכיוון שהיא מבשלת תמיד, כי אימה מסרה לרשותה את בית התבשיל, על כן זכותה לבשל גם עתה.

ובאו לפני אדמו"ר הזקן לדין תורה. ועשה להם פשרה, ש[[הרבנית סטערנא]] אמנם תבשל, אבל לא תטיל את המלח. ומכיוון ש"היאכל תפל בלי מלח וגו'", נמצא שגמר הבישול הוא על שם מי שמטיל את המלח. על כן, בתה [[הרבנית פריידא]] תטיל את המלח, ויחשב לה כאילו היא המבשלת{{הערה|'''המשך הסיפור שאינו נוגע לכאן:''' לבסוף [[הרבנית סטערנא]] בישלה, אך שכחה, והטילה מלח. ביתה, הרבנית פריידא, לא ידעה מזה, והטילה גם היא מלח, כמדובר. כשהגישו את המאכל על השולחן, טעם מעט רבי [[שלמה מקרלין|שלמה]], וסילק ידו, כי המאכל היה מלוח מאוד. אך ה[[אדמו"ר הזקן]] אכל, למרות שהמאכל היה מלוח. כשראה אדמו"ר הזקן שרבי שלמה אינו אוכל, עלה בדעתו שמסתמא חסר מלח, ולכן הוא אינו אוכל. לקח מעט מלח, והטיל לתוך מאכלו של רבי שלמה, וכשראה אחר כך, שאף על פי כן אינו אוכל, שאל אותו: "מדוע אין כבודו אוכל"? השיב לו רבי שלמה: "המאכל מלוח ביותר, ואי אפשר לאוכלו". טעם אדמו"ר הזקן את התבשיל של רבי שלמה, ואמר שאין הוא הרגיש כלום, כי כאשר הוא היה ב[[מעזריטש]], הוא למד אצל [[הרב המגיד]] שלא להרגיש את הטעם באוכל. ועל כן לא הרגיש מלוח, באוכלו את התבשיל{{הערה|שם=שמועות}}. לפי גרסא אחרת, הסיפור עם המלח התרחש כאשר אכלו יחד אדמו"ר הזקן ו[[אדמו"ר האמצעי]].}}.

מסופר{{הערה|שם=עטרת}}, שפעם אחת הלך ה[[אדמו"ר הזקן]] לבית של ביתו הרבנית פריידקע, כדי להשמיע בפניה [[מאמר]] [[חסידות]], כמו שהיה רגיל. הוא הלך עד לביתה של ביתו, משום שהייתה חלשה. ומשום כך, היו מסביב לביתה עצים קטנים. ו[[חסידים|חסידיו]] של אדמו"ר הזקן, בחפצם לשמוע את המאמר, טפסו ועלו על העצים. כשהבחין בכך אביה, אדמו"ר הזקן, אמר לבנו [[אדמו"ר האמצעי]], שגם היה נוכח בעת אמירת המאמר:

"עיתונים הם רוצים, עיתונים? מדוע אין לומדים [[תניא]]? מדוע אין לומדים תניא?" - וסיים - "אני אומר לך, מהתניא אפשר להיות [[חסיד]] כמו [[אברהם אבינו]]".

לאחר שהסתלק אביה ה[[אדמו"ר הזקן]], ב-[[כ"ד טבת תקע"ג]], מצבה הבריאותי נחלש יותר. זמן מועט לאחר מכן{{הערה|מתוך רשימת סיפורים מר' חיים אליהו מישולובין.}}, ניגש אחיה [[אדמו"ר האמצעי]], לר' [[אייזיק מהומיל]], ויאמר לו: "היינט האך זיט געחלומט פריידן א קורצער חולם, נאר א טיפער - איר האט זיך געחלומט אז זי האט דער זעהן דעם טאטן". ["היום פריידא חלמה חלום קצר, אבל עמוק, היא חלמה שהיא ראתה את אבא"], ויאמר לה אדמו"ר הזקן: "וואס ביסט אזוי נתפעל"? ["ממה את כל-כך מתפעלת"?], וענתה: "טאטע, איך זע אויף דיר זייער א ליכטיקען לבוש" ["אבא, אני רואה עליך לבוש מאוד מאיר"]. ויאמר לה: "אויף [[רבי שמעון בר יוחאי]] איז נאך א ליכטיקערער"{{הערה|ושם נכתב: חסידים נהגו לדייק בסיפור זה, שכבר מיד לאחר ההסתלקות, רק על [[רבי שמעון בר יוחאי]] מאיר יותר.}}. ["על רבי שמעון בר יוחאי מאיר יותר"].

על הסתלקותה{{הערה|שם=לשמע|[[לשמע אוזן]] עמוד 29.}} סיפר [[רבי מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)]]:

 

הרבנית פריידא הייתה אשה חלשה וחולה, ולאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]] ב[[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]] נאלצו להעביר את הרבנית לנאות דשא.

 

כאשר הרגישה שימיה ספורים והיא עומדת להיפטר מהעולם קראה לכמה [[חסידים]] וביקשה מהם, שלאחר הסתלקותה, יקברו אותה בסמוך לאביה אדמו"ר הזקן, בציון ב[[האדיטש]]. החסידים הביטו זה בזה באי נוחות, לא יודעים איך לומר לבת הרבי, כי אין זה מקובל לקבור אשה בסמוך לצדיק. הם יצאו מהחדר בלי להבטיח דבר.

 

ברגעים האחרונים לפני פטירתה, ביקשה מכמה חסידים לעמוד על יד מיטתה והחלה לומר, כשהחסידים נאספים סביבה: "אלקי [[נשמה]] שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי..." כשהגיעה למילים "ואתה עתיד ליטלה ממני" זקפה את ידיה, הושיטה את עשר אצבעותיה כלפי מעלה וצעקה: "אבא, חכה הנה, כבר..." ומיד פרחה נשמתה.

אשה שזוכה לפטירה שכזו, ראויה בלי ספק להיקבר ליד [[אדמו"ר הזקן]], החליטו מיד ה[[חסידים]]. וכמו כדי לחזק את הדברים, זכתה הרבנית המסורה לסיוע משמים: העגלה שהובילה אותה אל בית העלמין, הגיעה לצומת דרכים בין [[האדיטש]] ל[[קרמנצ'וג]], והחסידים החליטו לאפשר לסוסים לפנות להיכן שרגליהם יוליכום. להפתעת כולם, הסוסים פנו לכיוון האדיטש, מקום ציון אדמו"ר הזקן. עד מהרה נטמנה שם הרבנית פריידא, בסמוך לאביה, כבקשתה האחרונה.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, מצבה הבריאותי נחלש, והיא נפטרה, כחמישה חודשים לאחר פטירת אביה, ביום שני - לשבוע [[פרשת בהעלותך]]{{הערה|היום בשבוע וה[[פרשה]], מתוך לוח השנה של שנת [[תקע"ג]].}}, בתאריך [[ט"ז בסיוון]] [[תקע"ג]]. בהיותה בגיל 49. ונטמנה כפי בקשתה סמוך ממש לציונו של אביה [[אדמו"ר הזקן]].