ישיבה גדולה תורת אמת: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ציטוטון|בינתיים אנו שיגרנו את ה[[תורה]] ל[[ציון]], וכאשר ילמדו שם [[חסידות]], יקוים (חזון אחרית הימים) "כי מציון תצא תורה"{{הערה|סיפורים חסידיים ע' 111 בשם הרב שלמה זלמן הבלין.}}}}.

בייסוד הישיבה נטל חלק פעיל הרב [[שלמה לייב אליעזרוב]], הרב ד[[חברון]], שרעיונותיו אודות הישיבה זכו לאישוריו של הרב הרש"ב.

תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א ע' נז). הישיבה הייתה בתחילה (כאמור) סניף של "[[תומכי תמימים]]", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. יחד עם כן, היא מההווה המשך של 'תומכי תמימים' {{הערה|'מסע הרבי בארץ הקודש' ע' 153}}. וכלשונו של הרבי: {{ציטוטון|כי אף על פי שמאיזה סיבה שתהיה נשתנה השם (כמובן, ברישיון וברצון רבותינו נשיאנו), שייכים סניפים אלו לישיבת תומכי-תמימים, והם תחת בעלותם של מייסדי ישיבת תומכי-תמימים – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|תו"מ תשמ"ב ח"א ע' 12.}}}}.

* [[ישראל זלמן אסנאס]] – מיאנאוויץ.

* [[יחזקאל פייגין]] – מלוקימא. לימים, '[[חוזר]]' של רבותינו נשיאנו, [[משפיע]] בכמה ישיבות תומכי תמימים ברוסיה, מזכירו של הרבי הריי"צ ומנהל רשת ישיבות חב"ד בברית המועצות ובפולין. נהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.

* [[הלל פרוטקין]] – מפוצ'פ. למדן, משכיל ועובד פנימי. נפטר בצעירותו, מפאת העינויים והסיגופים הרבים שנטל על עצמו. מחבר הניגון "כלות הנפש".

* [[צבי הירש הכהן קצב]] – מ[[האדיטש]]. בשנת [[תרע"ט]] שהה או למד בישיבת תומכי תמימים בעיר [[קרמנצ'וג]], ובעת מאסרו של הרבי הריי"צ בשנת [[תרפ"ז]], יוחסה לו האחריות על איסוף הכספים בעיר זו עבור הישיבות המחתרתיות. בשנת [[תרצ"ו]] הרה לו הרבי להעתיק את מגוריו לעיר [[מוסקבה]].

* [[מנחם נחמן בן ציון קרסיק]] – מלאפיטש. לימים, '[[חוזר]]' של הרבי הרש"ב ורב העיירה שצעדרין.

* [[אלתר שימחוביץ']] – מפוצ'פ. לימים, משפיע בישיבות תומכי תמימים ב[[שצדרין]], [[רוסטוב]], [[ורשה]] ובישיבת תורת אמת בירושלים.

עמם אף גורשו תלמידים וחסידים מקומיים שנשאו תעודת זהות זרה, ביניהם נמנה הרב [[חיים נאה]] שהקים ביחד עם אביו הרב [[מנחם מענדל נאה]] את ישיבת ארץ ישראל במצרים בה שהו, כשחביריו לתורת אמת נמנו על תלמידיה.

הישיבה בחברון ובירושלים המשיכה במתכונת מצומצמת. הרב אליעזרוב ששהה אז בבוכרה והיה בעל תעודה רוסית, נמנע אף הוא מלשוב, ובאשר על כן ממלא מקומו ברבנות העיר הרב [[יעקב יוסף סלונים]], אף עסק בניהולה את הישיבה.

עד אז היה נהוג בהתוועדויות לשמוע את המשפיע ומידי פעם אף לשאול שאלה וכדו', וכשהמשפיע הלך לביתו התפזרו גם הבחורים. אך כשהגיעו הבחורים הנ"ל, והמשפיע החסיד [[שמואל גרונם]] הלך לביתו, נותרו התמימים במקומותם ושתו בצמא את דבריהם של התמימים ששבו מחברון.

בשנת [[תרפ"ד]], [[קהילת חב"ד בחברון]] מנתה ארבעה משפחות בלבד, כשבשנתה [[תרפ"ט]] הגיע הרב [[משה גולדשמיד]] להתגורר בעיר, והדבר היווה תוספת של רוח חסידית בעיר. כשהגיע הרבי הריי"צ באותה השנה לארץ ישראל, ביקר יחד עם תלמידי ישיבת תורת-אמת (בירושלים), בחברון. כעבור ימים ספורים התבצע הטבח הנורא הקראוי "[[פרעות תרפ"ט]]". הרב גולדשמיד היה בין הנטבחים. היהודים הניצולים נטשו את העיר, והיישוב היהודי בוטל כליל{{הערה|'תורת אמת' ע' 62-65.}}.

בתום מלחמת העולם הראשונה, רבים החלו לחזור לארץ ישראל ובכללם חסידי חב"ד. הרב [[מנחם מענדל נאה]], שנמנה עם השבים, הציע לייסד ישיבה בירושלים ששמה יהיה "צמח צדק". הרבי הריי"צ קיבל הצעתו ואף סייע לישיבה רבות.

עם הרב נאה עלה אף בנו, הרב [[חיים נאה]], שהחליט להקים מחדש את ישיבת תורת אמת כשהעמיד את הרב אליעזרוב בראשותה, היה זה לפני חזרתו של הרב הבלין לארץ הקודש. הרב נאה יצא ביחד עם הרב [[משה לייב שפירא]] בכרוזים אודות הישיבה.

בשנת [[תש"א]] עברה לשכונת בית-מילנר, בשלהי קיץ [[תד"ש]] שבה לבית הכנסת אוהלי יצחק, וב[[תש"ט]] התמקמה ברחוב [[מאה שערים]].

בשנת תרפ"ט שרפו פורעים ערבים את מבנה הישיבה. בשנת תד"ש הורה הרבי הריי"צ להיכנס לבית הכנסת במאה שערים ובשנת תש"ט הדבר אכן התרחש.

הרבי דרש מהרב הבלין שיערכו בישיבה בחינה כל שבוע. לרב שפירא כתב הרבי, שריבוי הבחינות יחדד את כישורי התלמידים, ויכשירם להיות למדנים גדולים בתורה. הרבי דחק בתמימים דתורת אמת, שנוסף לידיעותיהם בחסידות יהיו בעלי נגלה כיאה ל"הגובה הראוי לישיבה גדולה" ולא "רק על דרך המיצוע"{{הערה|'תורת אמת' ע' 77-88.}}.

בשנת [[תרפ"ז]] הורה הרבי לרבנים הבלין וריבקין, לצאת למסע גיוס כספים ב[[ארה"ב]], למען התרחבות הישיבה ופתיחת סניפים נוספים. הדבר התבצע בשנת [[תרפ"ח]] כשבדרכם שהו אצל הרבי הריי"צ ששהה אז בלטביה, קיבלו הוראות מפורטות ומכתב המלצה אל יהודי ארה"ב. מפאת העידרותו של הרב הבלין מהישיבה, קידם הרבי את הרב אלתר לתפקיד "[[משפיע ראשי]]".

לאחר פטירתו, כאשר מצבה הכספי של הישיבה היה בכי רע, נאלצה ההנהלה לעכב את התשלום לתלמידים. הבחורים פנו בקשר לזה אל הרבי הריי"צ והרבי עידכנם כי שלח מכתב לרב אליעזרוב בה כותב: {{ציטוטון|בזה הנני שולח לו מכתב תלמידי תורת אמת יצ"ו וישים לבו לזה כפי דרישת הענין לטובת התלמידים שיחיו, כי אפילו זמן שמצב בישיבה הוא דחוק בכל זאת הנה החשבונות עם התלמידים שיחיו צריכים להיות מסודרים באמת"{{הערה|תורת אמת' ע' 222-227.}}}}.

החדרים קמו בירושלים, [[יפו]] וב[[ראשון לציון]]. עם הזמן נסגר החדר בירושלים ונפתח מחדש בקיץ תד"ש כשהמלמד היה הרב [[ברוך פריז]].

הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] סיפר כי בשעה שרצה לפתוח חדר ביפו, שלחו הרבי הריי"צ לחבר מועצת העיר, אשר צבי גינצברג הידוע בכינויו "אחד העם". הרב הבלין הגיע בכדי לבקש ממנו לפתוח את החדר והדגיש כי הוא שליחו של הרבי מליובאוויטש. הלה השיב בסבר פנים יפות כי למרות שזה נגד השקפת עולמו ואת תוכנית העיר הרשמית, אך מכיוון שזוהי בקשתו של הרבי מליובאוויטש אז הוא מאשר זאת. החדר החל ביפו החל לפעול בקיץ [[תרפ"ד]].

במהלך השנים [[תרצ"ד]] - [[תרצ"ז]], חסידים רבים מיוצאי רוסיה התיישבו בעיר תל אביב. הרבי הורה להם להקים שם ישיבה וחדר. את הישיבה ביקשו לכופף להנהלת תורת אמת אך הדבר אינו יצא אל הפועל.

באישורו של הרבי הריי"צ, הוקמה הישיבה במבנה של תורת אמת ברח' הרב קוק בעיר תחת השם '[[אחי תמימים]]' {{הערה|'תורת אמת' ע' 131-148.}}.

הרבי דאג לישיבה עוד לפני הנשיאות. הרבי שלח ספרים לישיבה מטעם "המרכז לענייני חינוך" וממין אותם. וכן דאג לתקצוב לישיבה מטעם קרן הצלה דשיקאגו.

הרבי אף ביקש שהתלמידים הבוגרים של הישיבה ישהו מספר חודשים בישיבת לוד בכדי "לספוג לתוכם רוח תומכי תמימים על טהרתו". הרבי אף ביקש מר' שלמה חיים לבוא אחת לשבוע, שבועיים או חודש לישיבה ולהשפיע על הבחורים. בכדי שהדבר לא יפגע ברבניי הישיבה או יפגע ביוקרתה, הציע הרבי לבאר שזה מפני שלפנים חדשות מקשיבים יותר.

ב[[א' תמוז]] של אותה שנה, שלח הרבי מכתב מיוחד בו מחזק ומברך הרבי את התלמידים החדשים של הישיבה ומפורט בו את שמותיהם.

הרבי אף הציע ב[[כ"ט בסיוון]] [[תשי"ג]], שידפיסו שני הישיבות, קובץ משותף של הערות וחידושי תורה.

ב[[ב' אדר ב']] [[תשי"ז]], הביע הרבי את צערו במכתב לרב אברהם פריז על כך שהמוסדות בארץ הקודש אינם מצליחים ונמצאים במשבר עמוק. אי ההצלחה הייתה רק בגלל דברים צדדיים, והראיה היא ש[[ישיבת אחי תמימים בראשון לציון]] שנוהלה על ידי אדם אחד, הצליחה מאוד, כך גם בית ספר לדפוס בכפר חב"ד{{הערה|'אחד היה אברהם' ע' 251.}}.

ב[[תשי"ד]], עקב גידול מספר התלמידים שפעל הרבי, הוסיפו לישיבה מגיד שיעור חדש בנגלה, הרב [[מרדכי אהרון שיינברגר]]. כשנה וחצי לאחר מכן, מונה הרב [[חיים מענדל רוזנברג]] לכהן כמשגיח בישיבה. בשנת תשכ"ד, מונה הרב [[שמואל אלעזר היילפרין]] לכהן כראש הישיבה לאחר שמצבו הבריאותי של הרב שפירא התרופף, והוא היה בין תלמידיו המובהקים. בשנות הלמד כיהן אף כמשפיע בישיבה. הרבי דרש שוב ושוב מהרב היילפרין להרחיב את הישיבה.

בשנות הכ"פים הצטרף לצוות הישיבה הרב [[זעליג פלדמן]]. מסופר על אחד מהבחורים בישיבה שרצה לעבור לישיבת מיר, היה עליו להיבחן אצל ראש הישיבה הרב נחום פרצוביץ, ר' נחום ציווה עליו לומר דברי תורה, והוא חזר על שיעור של הרב פלדמן בתורת אמת. ראש ישיבת מיר התפעל מאוד מתוכן השיעור, והביע תמיהה על כוונותיו של התלמיד: "יותר טוב מזה לא תשמע פה", טען.

בשנת [[תשכ"ח]] הצטרף אף הרב [[יוסף צבי הלוי סגל]] כמשפיע כללי, בהמשף החל למסור שיעורים בנגלה ואף שימש כראש הישיבה. הרב סגל משך לישיבה בחורים רבים רבים שהעתיקו בעקבות שיעוריו את מקום לימודם לתורת אמת.

ב[[חודש אדר ראשון]] [[תשי"ז]], פנו התמימים אל הרבי בבקשה כי יפעלו להגעת הישיבה למבנה קבע התואם את צרכי הישיבה.

בשנת [[תשכ"ג]] ערך הנחת אבן הפינה ברוב פאר והדר. הרבי עודד את הבנייה והפליא במעלתם של המסעיים בכך, זאת בנוסף להשתתפות של 60,000 לירות בהוצאות הבנייה.

הצורך בבניין חדש היה כה רב, עד די כך שהנהלת הישיבה איכלסה אותו עוד בטרם היה מוכן לחלוטין. וכן ויתרו על טקס מרשים כנהוג{{הערה|'תורת אמת' ע' 283-296.}}.

בשנת [[תשכ"ז]] שיגרה הנהלת תות"ל המרכזית בכפ"ח ע"י הרה"ח ר' [[אפרים וולף]] וכהוראת הרבי, כמניין תמימים לישיבת תורת אמת. ב[[כ"ג בניסן]], ערב מלחמת ששת הימים, קיבל הרב וולף מכתב בהול מהרבי בו מורה לו לשגר מיד קבותה נוספת של שלוחים לתורת אמת. הרבי הגדירם כ'שלוחי' (=שלוחים שלי). הרב וולף ישר אישר כי פועל בעניין, ואכן ב[[ב' באייר]] יצאו התמימים לדרכם.

בכל שנה שלח הרבי שלוחים לישיבות שבארץ הקודש, ובשנת [[תש"ל]] מיקד הרבי את השליחות לארץ הקודש בישיבת תורת אמת. במהלך יחדות שערך הרבי באותה שנה לתלמידים השלוחים, תבע הרבי שיקדמו את הישיבה בכמות ובאיכות, שיראו התמימים דתורת אמת כפי שהם צריכים להיראות – בפרט בשמירת סדרי הלימודים. ביחידות זאת אמר הרבי: {{ציטוטון|שאם רק תהיה הסכמה של ההנהלות בארצנו הקדושה, יהיה טוב שרובם יהיו בישיבת תורת אמת, וכמה בחורים בקריית גת.. וכאמור, שכל אחד ייקח על עצמו תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך, את ישיבת תורת אמת בכל פרטיה. ועל דרך זה בנוגע לישיבת קריית גת, אלא שישיבת תורת אמת בפרט, מצד היותה בירושלים{{הערה|שיחות קודש תש"ל ח"ב ע' 118.}}}}.