דבר מלכות וישלח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''דבר מלכות וישלח''' היא [[שיחה]] שאמר [[הרבי]] בשבת [[פרשת וישלח]], [[ט"ז כסלו]] [[תשנ"ב]].

{{ציטוט צף|המעלה המיוחדת דראש השנה ומתן תורה דתורת החסידות, חג החגים – '''שבו מתחילה ההתגלות דתורתו של משיח''', טעמי תורה ("סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"), "תורה חדשה מאתי תצא", באין-ערוך להתגלות שהייתה במתן-תורה, כמארז"ל "התורה שאדם למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורתו של משיח"}}

{{ציטוט צף|אבל, לאחרי "מעשינו ועבודתינו" דכל בנ"י במשך כל הדורות, כולל ובמיוחד לאחרי גילוי תורת החסידות בי"ט כסלו, שאז התחיל עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה", ומוסיף והולך ע"י רבותינו נשיאינו מדור לדור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שעל ידו הופצו המעיינות חוצה בכל קצוי תבל – כבר נגמרו ונשלמו כל הענינים גם מצד (וב)העולם, '''כפי שהודיע והכריז שכבר נשלמו כל עניני העבודה, גם "צחצוח הכפתורים", והכל מוכן לביאת המשיח'''}}

==תוכן השיחה==

הרבי בשיחה הסביר שהסיבה שישנו סדר של מיעוט הלבנה, למרות שלכאורה "מעלין בקודש ואין מורידין", הוא מכיוון שבחציו הראשון של החודש הלבנה מקבלת את אור החמה, ולכן הולך ומתווסף אורה. מט"ו בחודש ואילך הלבנה מתקרבת לגוף החמה עצמה עד שמתאחדת אתה, ולכן מתמעט אורה. מסיבה זו, בני ישראל המונים את ימי החודש ממשיכים בספירה כלפי מעלה{{הערה|כלומר, שגם כשמתמעטת הלבנה, הספירה לא יורדת אלא עולה עוד יותר: ט"ז י"ז..}}, כיון שהם הולכים ומוסיפים בהתקשרותם והתאחדותם עם הקב"ה.