התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו): הבדלים בין גרסאות בדף

בחייו של [[הצמח צדק]] היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו ב[[ליובאוויטש]], ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר [[מאמר|'תורות' חסידות]] כאשר ביקשו ממנו [[חסיד]]ים, בנוסף על מאמרי אביהם הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו{{הערה|ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"ח, וראה פירוט על-כך ברשימות תרכ"ו של [[אדמו"ר הריי"צ]].}}. בשונה משאר האחים, לא היה [[אדמו"ר המהר"ש]] מקבל את פניהם של רוב החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית{{הערה|שם=תרכ"ו}}, אך היה חוזר לעיתים דברי תורה בפני [[הרשב"ץ]] והרב [[שמואל דובער מבוריסוב]]{{הערה|[[ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ]] תרצ"ז, עמ' 195}}. בשנותיו האחרונות של אדמו"ר [[הצמח צדק]] הוא נהג לשלוח את בניו לחזור מאמרי חסידות בעיירות השונות, היו חסידים שהיו מקושרים מאד למהרי"ל בנו של הצ"צ, עד כדי כך שהיו מעיזים לבקש מאדמו"ר הצ"צ שישלח להם דווקא את המהרי"ל{{הערה|כך סיפר הרב [[פרץ חן (צ'רניגוב)]] וכן היה בעוד עיירות - ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"א.}}.

בנו החמישי של הצמח צדק רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון חצרות טשערנוביל בעיירה אוורוטש{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הצמח צדק)|אגרות קודש הצמח צדק]] (מהדורת תשמ"ו) חלק ב' אגרת ד', מהדורת [[תשע"ג]] אגרות ס"ו-ס"ז - עמ' קמ"ו ואילך.}}, ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו. האח השישי רבי [[יעקב שניאורסון|יעקב]] נפטר בחיי אביו, בערך בשנת [[תקצ"ז]]{{הערה|היכל הבעש"ט חלק ט"ו עמ' קט"ו.}}.

בזמן [[הסתלקות]] [[הצמח צדק]] היה בנו [[המהרי"ל]] בעיירה [[קרמנצ'וג]]{{הערה|שם=דברים|[[רשימות דברים]] חלק ב' דף פ"ה}}, והוא תכנן לשבות שם את [[חג הפסח]]. וכשהתקבלה הידיעה בדבר הסתלקותו של הצמח צדק ל[[קרמנצ'וג]] ביקשו ממנו החסידים שימלא את מקום אביו, המהרי"ל ענה להם שקודם הוא רוצה ללכת ל[[ליובאוויטש]] ולשבת עם אחיו, בין האחים הוא הזכיר גם את [[אדמו"ר המהר"ש]] והחסידים אמרו לו על כך בזלזול "גם הוא מסכת"?! המהרי"ל ענה להם {{ציטוטון|בכבוד והוקרה, בודאי שהוא מסכת, ועוד איזה מסכת!}}{{הערה|שם=דברים}} לימים המהרי"ל כתב על לכתו ל[[ליובאוויטש]] באיגרת ששלח לגיסו ר' זלמן וויליז, וזה לשון האיגרת: {{ציטוטון|ידוע לכל שבקרמנצ'וג בחזירתי בכל העיירות שדברו עמי לקבל על עצמי השבתי לכולם שאיני רוצה בשום שינוי שם חדש כלל מכמו שהוא מקודם רק התנהג כמו שהיה בחיים חיותו לחזור דא"ח כו'}}{{הערה|ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' קס"ח.}}.

החלטת בית הדין נבעה בין השאר גם בשל הבקיאות של אדמו"ר המהר"ש ב[[נגלה]]{{הערה|שם=א}}, למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה ב[[נגלה]] שאלו אחיו, רבי [[ישראל נח שניאורסון]] מנין לו כזו בקיאות בעודו כל כך צעיר, [[אדמו"ר המהר"ש]] ענה לו ע"כ ש{{ציטוטון|אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו}}{{הערה|ראה [[ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ|ספר השיחות]] תש"ח עמ' 35}}, ומהצגת ראיות חותכות להערכתו הגדולה של הצמח צדק אליו שתועדה אף בכתב ידו של הצמח צדק, בן היתר בפתק שכתב זמן קצר לפני [[הסתלקות]]ו שהיה ממוען אל ה[[חסידים]], בו נכתב: {{ציטוטון|אליו{{הערה|אל [[אדמו"ר המהר"ש]]}} תשמעון כאשר שמעתם אלי}}{{הערה|אוצר סיפורי חב"ד חלק ח' עמ' 32}}.

לאחר פרסום הפסק דין, בנו בכורו של [[הצמח צדק]] רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] החליט להישאר בליובאוויטש ונקשר לאדמו"ר המהר"ש{{הערה|[[כפר חב"ד (שבועון)|כפר חב"ד]] גיליון מספר 10 עמ' 8}}. בנו השני של הצמח צדק, רבי [[יהודה לייב שניאורסון|יהודה לייב]] הוסעמתוך לחץ ב[[חודש אלול]] של שנת [[תרכ"ו]] לעיירה [[קאפוסט]] שבחבל בלארוס, שם נפתחה חצר חסידות [[חב"ד קאפוסט]], אתו באו מרבית החסידים. הייתה טענה על [[המהרי"ל]] ובנו רבי שלמה זלמן שניאורסון שהם אחראים למחלוקת{{הערה|היכל הבעש"ט, ט"ז, 169 - 170}}, וזה אחד מהסיבות שחסידיו של המהרי"ל עזבו איתו אחר כך את [[ליובאוויטש]] ועברו לעיירה [[קאפוסט]]{{הערה|[[בית רבי]] חלק ג' פרק י'}}{{הערה|לפני ההתיישבות בקאפוסט, היה המהרי"ל תקופה מסויימת ב[[ליאדי]] (לאחר בדיקתם של בניו על המקום), אך עזב את ליאדי, יש שאומרים שעזב מפני שרצו לתת לו את השטח עליו עמד בית אדמו"ר הזקן בעבר (לאחר שנשרף במהלך מלחמת נפוליאון בונפרטה), ולא רצה שתתפתח מחלוקת לאיזה מן הזרמים שייך המקום{{מקור}}.}}. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי [[ישראל נח שניאורסון|ישראל נח]] נשאר כשנתיים בעיירה ליובאוויטש, ולאחריהם נסע לעיירה [[ניעז'ין]], כבקשת חסידי המקום שיבוא להיות להם למורה דרך{{הערה|לכתחילה היה זה לרבנות.}}, שם ייסד את [[חסידות חב"ד - ניעז'ין]]. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון|חיים שניאור זלמן]] נשאר גם הוא כמה שנים בליובאוויטש{{הערה|שם=ליאדי|היכל הבעש"ט, חלק י"ח עמ' ק"ג}} ולאחריהם נסע ל[[ליאדי]], כבקשת חסידי המקום שיבוא להיות להם למורה דרך{הערה|לכתחילה היה זה לרבנות.}} שם ייסד את [[חסידות חב"ד - ליאדי]]. ובן זקוניו של הצמח צדק, [[אדמו"ר המהר"ש]] המשיך לגור בעיירה [[ליובאוויטש]] והמשיך משם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפי פסק הבית דין.

אדמו"ר המהר"ש הציע לאחיו להישאר בליובאוויטש ולחלק ביניהם את אמירת החסידות בשבתות, אומנם קבוצת חסידים הובילה את [[רבי יהודה לייב מקאפוסט]] ל[[קאפוסט]], טרם נסיעתו [[רבי יהודה לייב מקאפוסט]] אמר לאדמו"ר המהר"ש: {{ציטוטון|{{מונחון|אן עבירה א ברודער|זוהי עבירה כלפי אחי}}}}{{הערה|מפי הרב [[יעקב לנדא]], [[אוצר החסידים (ספר)]]}}.

עד שנת [[תרפ"ג]] נתמזגו ענפיה השונים של חב"ד וכך כל שאר רוב חסידי חב"ד מהענפים השונים חזרו למקור וקבלו עליהם את מרותו של [[אדמו"ר הריי"צ]].

המהרי"ל נסתלק כחצי שנה אחר אביו, ועיקר החצר קמה והתקיימה על ידי בנו, רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] בעל ה[[מגן אבות]], לאחר שהוא נסתלק מילאו את מקומו שני אחיו, רבי [[שלום דובער שניאורסון]] שנהג בנשיאות בעיירה [[רציצא]], ורבי [[שמריהו נח שניאורסון]] שנהג בנשיאות בעיירה [[בוברויסק]].

הענף התקיים במשך חמישים ושבע שנים - משנת [[תרכ"ו]] עד שנת [[תרפ"ג]], ולאחר שנסתלק אחרון האדמו"רים של הענף חזרו רוב חסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו על עצמם את נשיאותו של [[אדמו"ר הריי"צ]] מ[[ליובאוויטש]].

חסידות [[חב"ד ליאדי]] התקיימה במשך שני דורות, במשך ארבעים ושלוש שנה, כאשר בדור השני התפצלה החסידות בין רבי [[יצחק דובער שניאורסון]] (בנו של מייסד הענף רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון) לבין גיסו, רבי [[לוי יצחק מסירטשין]] שחסידותו נקראה "סירטשין-ליאדי". לאחר שנסתלקו האדמו"רים חזרו רוב חסידי ליאדי ל[[ליובאוויטש]] ומקצתם ל[[חב"ד קאפוסט]]. לאחר פטירתם חזרו חלק גדול מחסידיהם לחב"ד ליובאוויטש.

בשנת [[תר"ס]] כשהאדמו"ר מקאפוסט רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] [[הסתלקות|הסתלק]] שני אחיו היו אדמו"רים, כל אחד בעיר אחרת. רבי [[שלום דובער שניאורסון (מרציצה)|שלום דובער שניאורסון]] מונה לאדמו"ר בעיירה [[רציצא]] ורבי [[שמריהו נח שניאורסון]] מונה לאדמו"ר בעיירה [[בברויסק]]. כך שלחסידי קאפוסט היו שני ריכוזים בתקופות שונות: הריכוז הגדול בעיירה [[קאפוסט]], ולאחריו בעיר [[בברויסק]], וכן חלק מרכזי היו בעיירה [[רציצא]]{{הערה|הריכוז ב[[רציצא]] היה במקביל ל[[קאפוסט]] ול[[בברויסק]]}}.

גם בעיר [[מוהילוב]] היו ל[[מהרי"ל מקאפוסט]] מאות חסידים. בין החסידים הנלהבים ביותר שלו היה ידידו הגביר ר' בעריל ליב שאצלו המהרי"ל היה מתאכסן כשהגיע לעיר. עוד חסיד גדול היה ר' שמעון אהרן שהיה שייך למשפחת [[מתנגדים]] מיוחסת, וכשראה את המהרי"ל נהפך להיות [[חסיד]] נלהב שלו, והיה [[מקושר]] אליו בכל נפשו, והמהרי"ל מצידו כבדו מאוד ואף התיישב לאכול עימו בביתו לעיתים. כשהגיע המהרי"ל ל[[מוהילוב]] היו כל עשירי העיר - שברובם היו מתנגדים באים לקבל את פניו ויושבים לשמוע את תורתו{{הערה|שם=חסיד|היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 166}}. אך עם זאת היו בעיר גם קהילת ליובאוויטש קטנה, וכותב הזכרון הזה על בואו של המהרי"ל לעיר היה בעצמו חסיד ליובאוויטש{{הערה|שם=חסיד|}}.

ב[[ליאזנה]] כיהן כרב העיירה הרב אהרן לוין, שהיה עוד חסיד של [[אדמו"ר הזקן]]. וכשנסתלק [[הצמח צדק]] נהיה מקושר לאדמו"רי [[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]].

בעיירה [[דוקשיץ]] שב[[וילנה]] התקיימה קהילת חב"דית גדולה וותיקה, כאשר בבית כנסת חב"ד המרכזי בעיירה התקיימו מספר מניינים, בניהם מניין לחסידי ליובאוויטש ומניין לחסידי [[חב"ד ליאדי|ליאדי]]{{הערה|1=ניסן גורדון, [http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=3041 זכרונות מלאי געגועים מה"חב"דניצע של דוקשיץ"] {{שטורעם}}}}.

ב[[ריגא]] התקיימה קהילה גדולה של [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]] מכל הענפים, הקהילה החב"דית הגדולה ביותר בריגא הייתה של [[חב"ד קאפוסט|חסידי קאפוסט]] והשנייה של ליובאוויטש. ר' [[אברהם גודין]] מספר{{הערה|[[כפר חב"ד (שבועון)|כפר חב"ד]] גילון 899 עמ' 74}} שעד לשנת [[תרל"ח]] היה לחסידים בריגא [[בית כנסת]] אחד ובו שני מניינים, ובשנת [[תרל"ח]] הסכימו שלטונות [[לטביה]] להרחיב את בניין בית הכנסת של ה[[חסידים]] כך שיוכל להחיל עוד מניין בחדר נפרד, ומאז התקיים בבניין בית הכנסת החסידי בריגא שלושה מניינים חב"דים מרכזיים: במניין הראשון היו מתפללים כל [[חסידי חב"ד]] מכל הענפים, ה[[מניין]] השני היה שייך לליובאוויטש, והמניין השלישי (שהיה המניין הגדול מבין המניינים) היה שייך לחסידי קאפוסט. כמו כן כשעבר החסיד הגביר ר' [[ישעיה ברלין]] מליובאוויטש לריגא ייסד בעיר עוד מניין לחסידי ליובאוויטש{{הערה|ליובאוויץ' ומלחמותיה (עבודת גמר של איליא לוריא) פרק 1.3 – על פי מסמכים שבארכיון}}.

בעיר [[דווינסק]] שב[[לטביה]] הייתה קהילה חב"דית גדולה ומגוונת, שרובה נמנו על חסידיהם של אדמו"רי [[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]]{{הערה|ראה ספר [[מגדל עוז]] עמ' פ"ט, וכן [[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] [[תש"ה]] עמ' 29}}. ר' חיים אבא ווייל מספר{{הערה|[[כפר חב"ד (שבועון)|כפר חב"ד]] גליון 918 עמ' 38}} שבעיר התקיימו עשרות מניינים של [[חסידי חב"ד]]. מתפללי בית הכנסת בו התפלל ר' חיים היו חלקם חסידי ליובאוויטש, חלקם חסידי קאפסוט, וחלקם הסתובבו בין [[חב"ד קאפוסט|קפוסט]] לליובאוויטש וקבלו חסידות משני הענפים, כאלה היו הרבה חסידים בעיר, אך רוב החסידים ב[[דווינסק]] היו חסידי קאפוסט{{הערה|שם=י"ז|ראה קובץ [[היכל הבעש"ט]] חלק י"ז עמ' 140 - 142}}. אחד הרבנים החב"דים הבולטים בעיר הוא [[הרוגוצ'ובר]] שהיה חסיד קאפוסט אך גם מקושר לרבותינו נשיאנו בליובאוויטש.

על אף המחלוקת הורה [[אדמו"ר המהר"ש]] בשנת [[תרל"ב]] ל[[שמריהו נח שניאורסון]] להתמנות לרב החסידים בבברויסק. היו מ[[אנ"ש]] חסידי ליובאוויטש שהתנגדו למינוי; אדמו"ר המהר"ש הקפיד עליהם, והם ספגו נזקים גדולים ברכוש ובנפש{{הערה|[[רשימות היומן]], קה"ת, תשס"ו, עמ' רפח}}. בהזדמנות כאשר עצר אדמו"ר המהר"ש ב[[רכבת|תחנת הרכבת]] ב[[דווינסק]] במהלך אחד מנסיעותיו, הגיעו מספר חסידי קאפוסט והחלו להקניט אותו ולבקש ממנו שיגיד מאמר חסידות, אדמו"ר המהר"ש החל להגיד [[מאמר חסידות]] ותחנת הרכבת החלה להתמלא באנשים עד שאחד הספסלים שהיה שם נשבר, מספר [[שוטר|שוטרים]] הגיעו למקום ורצו לפנות מהמקום את אדמו"ר המהר"ש אולם הם לא יכלו להתקרב אליו משום שמפניו קרן אור שסינוור אותם{{הערה|שם=רשימות רב|[[רשימות אדמו"ר שליט"א]], עמ' ר"ב.}}.

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר המהר"ש הלכו חסידי ליובאוויטש ל[[ווילנא]] כדי להדפיס את ספרו [[לקוטי תורה לג' פרשיות]], [[חב"ד קאפוסט|חסידי קאפוסט]] ששמעו על-כך רצו לעשות תחבולה ולהחליף את המאמרים שנכתבו שם על-ידי אדמו"ר המהר"ש במאמרים של אדמו"ר [[הצמח צדק]] המיוסדים על אותם פסוקים, ובכך "להוכיח" שאדמו"ר המהר"ש לא חידש כלום כביכול אלא רק חזר על מאמריו של אביו. ואכן השלוחים שבאו לוילנא כדי להדפיס את הספר לא שמו לב לכך שהדפים שהיו בידיהם ובם מאמריו של אדמו"ר המהר"ש הוחלפו במאמריו של אדמו"ר הצמח צדק, וכך הם הדפיסו את ה[[לקוטי תורה לג' פרשיות]] בתחילה. וכשהביאו את הספר ל[[ליובאוויטש]] והוא החל להתפרסם עשו מכך חסידי קאפוסט רעש גדול, בטענם שזה חיקוי למאמריו של הצמח צדק והספר הופסק להתפרסם למספר שנים{{הערה|[[המלך במסיבו]], עמ' ע"ט, ועמ' פ"ב}}.

ב[[שמחת תורה]] [[תרע"א]] התבטא [[אדמו"ר הרש"ב]] שאין במאמריו של רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] שום חידוש{{הערה|רשימות הרב"ש ע' כד.}}, ושהחסידות בקאפוסט היא "ללא יסודות כלל"{{הערה|שם ע' סט.}}. לעומת זאת, רבי שלמה זלמן שיבח את אדמו"ר הרש"ב שהוא ירא שמים גדול{{הערה|רשימות הרב"ש ע' כו.}}.

מאורע משמעותי היה בשנת [[תרע"ב]], כאשר חסידי קאפוסט פרשו מ[[כולל חב"ד]] בעקבות כמה חילוקי דעות כ"ק אדמו"ר מוהרש"נ מבאברויסק לכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש{{הערה|בענין מנהלי הכולל, ראה בתולדות חב"ד בארץ הקודש, בסופו - פרק בנושא בארוכה{{הבהרה|נא לציין את שם הפרק}}.}}, שהיה נתון לשליטתם של כל אדמו"רי הענפים השונים, ופתחו כולל חדש שנקרא [[כולל חב"ד המיוחד]]{{הערה|שם=המיוחד|[[ישראל ג'ייקובסון]], זכרון לבני ישראל, עמוד ל"ג, הערה ס"ד. נדפס בתשנ"ו}}. יש לציין שכאשר ביקר אדמו"ר הריי"צ בארץ בשנת [[תרפ"ט]], שלוש שנים לאחר שאחרון אדמו"רי [[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]] [[הסתלקות|הסתלק]] והפיצול הסתיים באופן רשמי, קיבלו על עצמם אנשי כולל חב"ד המיוחד באופן רשמי את נשיאות אדמו"ר הריי"צ על הכולל.

בתחילה היו היחסים בין ליובאוויטש ל[[חב"ד ליאדי|ליאדי]] מהודקים וקרובים זה לזה, במיוחד במהלך נשיאותו של [[חיים שניאור זלמן שניאורסון|הרחש"ז]]. אך לאחר שהרחש"ז [[הסתלקות|הסתלק]] והענף חב"ד ליאדי נחלק בין חתנו ולבין בנו השתפרו היחסים בין ליאדי ו[[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]], ובמקביל היחסים התקררו עם ליובאוויטש{{הערה|שם=המיוחד}}.

===יחסי ליובאוויטש עם חב"ד ניעזי'ן===

לפני ש[[הסתלקות|הסתלק]] רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] בעל ה"מגן אבות" הוא שלח [[פ"נ]] ל[[אדמו"ר הרש"ב]] שיקרא על ציון [[הצמח צדק]], וכשחזר מהציון היה נראה שהוא מוטרד ועצוב, כשראתה זאת [[הרבנית רבקה]] היא שאלה אותו מדוע פניו נפולות, ו[[אדמו"ר הרש"ב]] ענה לה שמיד כשהדליק את הנר לזכות רבי שלמה זלמן הוא כבה. ואכן זמן קצר לאחר מכן הסתלק רבי שלמה זלמן שניאורסון{{הערה|ספר [[מגדל עוז]] עמ' רכ"ו}}.

[[רבי שלמה זלמן שניאורסון (נכד הצמח צדק)|רבי שלמה זלמן מקאפוסט]] העיר באחת הפעמים על הערה של [[אדמו"ר המהר"ש]] על הספר [[תורה אור]], הדבר גרם לויכוח חריף בינו לבין החסיד ר' [[דן תומרקין]] שהגן על עמדתו של אדמו"ר המהר"ש, [[אדמו"ר הרש"ב]] הצטער אחרי זה שלא בא להגן על עמדתו של אביו אדמו"ר המהר"ש ואמר שהחסידים לא נתנו לו להגיב מחשש שהדבר יגרום לחידוש המחלוקת בין החסידיות{{הערה|"המלך במסיבו" חלק ב' עמוד רפד}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] שציין את בני ונכדי הצמח צדק ב[[הקריאה והקדושה]] כינה אותם בשם "אדמו"ר", הרבי ציין זאת באחת משיחותיו והתבטא שמכך לומדיםשכל יהודי יכול לקחת את ההתפשטות וההתרחבות דהתואר אדמו"ר{{הערה|שיחת ליל [[הושענא רבא]] [[תשנ"ב]].}}

ב[[תל אביב]] התגורר נכדו של [[רבי שמריהו נח מבברויסק]] שהיה לו כתבי קודש של [[אדמו"ר הצמח צדק]], ר' [[בנימין גורודצקי]] רצה להעניקם ל[[הרבי]], ואותו נכד הסכים לאחר הפצרות מעטות, כתגובה [[הרבי]] הדפיס את הספר שמ"ן למאור - דרושיו של מוהרש"נ{{הערה|מוהרש"נ ציווה בצוואתו להדפיס את תורתו, אך לא הגיעו לזה מפני מאורעות השואה וכו'.}}. כאשר הרב [[שאול דובער זיסלין]] שמע שספרו של האדמו"ר מבברויסק שמן למאור הודפס ב[[כפר חב"ד]] הוא הלך לר' [[פנחס אלטהויז]] ושאל: 'הייתכן?', כאשר ר' פיניע אמר לו שזה באישור הרבי, נרגע הרב זיסלין{{הערה|מפי הרב אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]]}}.

כאשר [[הרבי]] בא לנחם את [[הרש"ג]] בב[[כ"ה תשרי]] [[תש"ל]] אחרי פטירת אמו, נרשמו חילופי דברים בינו לבין הרש"ג בהקשר לספר "מגן אבות" של רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] מ[[חב"ד קאפוסט|קאפוסט]]. בין השאר הרש"ג שאל את הרבי אם הרבי עיין בספר "מגן אבות" והרבי השיב בחיוב. הרש"ג הוסיף ואמר שבתחילה חשש מלעיין בספר זה מכיון שידוע שיש קפידה על הלומדים בספרי קאפוסט, אך כששמע מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שהספר "מגן אבות" מיוסד על מאמרי [[הצמח צדק]] הוא נרגע והחל לעיין בספר. הרבי אף אמר שמאמרי המגן אבות הם "זיי זיינען געשמאק מאמרים" - אלו מאמרים ערבים. בהמשך השיחה הרבי הוסיף וציין שבזמן הפיצול אף היה איסור וקפידה על הלומדים בספר [[דרך מצוותיך]] של הצמח צדק למרות שרק ההקדמה נכתבה על ידי חסיד קאפוסט, אך הרבי ציין שאז הייתה זו הוראת שעה בלבד, וכיום ניתן ללמוד במגן אבות{{הערה|שם=המלך|המלך במסיבו בעריכת ר' משה מרדכי לאופר - הוצאת קה"ת, עמ' ס"ז ואילך}}{{הערה|היכל הבעש"ט חלק י"ז, עמ' קמ"ג}}.

בשנת [[תרפ"ג]] כשהאדמו"ר רבי [[שמריהו נח שניאורסון]] מקאפוסט הסתלק ולא השאיר אחריו בנים חיים - מכיון ששני בניו ר' זלמן ור' מנחם מענדל נפטרו עוד בחייו{{הערה|שם=ברוך|ספר "תולדות ברוך מרדכי" עמ' 11 - 112}}, אז הוא כתב בצוואתו שימנו את אחד מנכדיו לאדמו"ר במקומו{{הערה|ראה ספר כתבי הרח"א ביחובסקי עמוד ק"נ ואילך}} וחסידיו אכן כתבו כבר מכתבי התקשרות אל נכדיו, אולם הם סירבו. תושבי בבוירסק בקשו מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שידבר עם חתן ביתו של רבי שמריהו נח, הרב [[שמואל בזפלוב]] שיקבל על עצמו את האדמו"רות ואדמו"ר הריי"צ אכן כתב לו מכתב, אולם הוא סירב לקבל את עול האדמו"רת עקב היותו מקורב לאדמו"רי חב"ד - ליובאוויטש וכיהן רק כרב העיר עד שנרצח ב[[שואה]]{{הערה|שם=ברוך}}. בעקבות כך רוב [[חסידי קאפוסט]] נהפכו למקושרים ל[[אדמו"ר הריי"צ]] וחזרו לליובאוויטש.

*[[חב"ד קאפוסט]]

*[[חב"ד ליאדי]]

*[[חב"ד ניעז'ין]]

*[[שושלת צ'רקס]]

*[[עמרם בלוי|בלוי עמרם]], '''בני הצמח צדק''', תשפ"א, הוצאת מעיינותיך{{הערה|1=[https://anash.org/how-much-do-you-know-about-kopust/ סקירת הספר] באתר אנ"ש (אנגלית).}}.

*קובץ "דורות ראשונים - ליובאוויטש וקאפוסט".

*ספר [[כוחה של סנגוריה]]{{הבהרה|עמודים? לא כל הספר עוסק בפיצול}}.

* [[רשימות תרכ"ו]].

*'''חב"ד ליובאוויטש''', מוסף בית משיח 'במחנה צבאות השם' כ"ד מנחם אב תש"פ עמוד 6.