שיריים (הלכה): הבדלים בין גרסאות בדף

על פי ההלכה, יש ל[[כהן]] ש[[קבלת הדם|מקבל את הדם מצוואר בעל החיים הנשחט]], לקבל את כל דמו של הפר, למרות שרק חלק קטן ממנו עתיד להיזרק על המזבח. בחלק מהקרבנות יש לזרק את הדם על כל ארבע קרנות המזבח ובחלק רק על שתיים או על אחת מהם. לאחר שבוצעה עבודת הזריקה, עובר הדם הנותר לסטטוס הלכתי חדש שבו הוא מתכנה שיריים, וכחלק מחיוב זה יש לשפוך אותו למזבח, ישנה דיעה שחיוב זה שנוי במחלוקת [[רבי עקיבא]] ו[[רבי יהודה]] אם הוא ה[[כפרה]] שחלה על המתכפר תלויה בו או לא. ישנו ספק בגמרא, אם [[רבי יוחנן]] או [[רבי יהושע בן לוי]] סובר כך{{הערה|זבחים נב ב}}.

דין זה חל על הדם רק במידה ש[[כהן]] [[כשר]] ביצע את הזריקה, אבל במידה והזריקה התבצעה על ידי אדם שפסול לעבודה (למשל אדם שאינו כהן, או כהן [[טומאה|טמא]]), הדם אינו נחשב לשיריים{{הערה|זבחים לד ב}}.

לכאורה לא יתכן שיחול על דם דין חובת זריקה וגם דין שיריים, שכן שני הגדרות אלו סותרות זאת את זאת - לכאורה. אם ישנו חובת זריקה על הדם הוא אינו נחשב לשיריים. למרות זאת ב[[חידושי רבי חיים הלוי]]{{הערה|דף ס' עמוד א' על דברי הרמב"ם מהלכות הקרבת הקרבנות פרק י"ט הלכה י"ח}} קובע כי ישנה סיטואציה שבו יחולו על הדם שני הגדרות סותרות אלו.

כראיה לכך מביא [[רבי חיים מבריסק]] את דברי ה[[רמב"ם]] שקובע כי קיים חילוק בין שיירים של דם שנמצא כולו בכוס אחת, לבין שיירים של דם שנמצא בין שני כוסות. בעוד שבסיטואציה הראשונה נחשב הדם כולו לשיריים, הרי שבסיטואציה השניה שבו הדם מחולק בין שני כוסות, נחשב רק הדם שבכוס הראשונה - שבה בוצעה הזריקה - לשיריים ואילו הדם השני אינו נחשב ל"שיריים". התוצאה של קביעה זאת באה לידי ביטוי במקרה שבו אדם עשה רק אחת מארבעת הזריקות שיש לעשות ב[[קרבן חטאת]], מקרה שאליו מתייחסת המשנה וקובעת שהקרבן כשר למרות שישנה מצווה להשלים ולבצע את כל ארבעת הזריקות. במקרה כזה, יחול על הדם שבכוס דין "זריקה" חלקי, מכיון שישנה עדיין מצווה לזרקו, אבל יחול עליו גם דין שיריים מכיון שהזריקה הראשונה הינה זריקה מושלמת, שמביאה לידי פועל את כשרות הקרבן (שהרי גם אם לא יעשה זריקות נוספות הקרבן יהיה כשר).

כאשר יהודי עוסק בענין של מצוה, ומקציב לזה מממונו מגופו ומנשמתו, ובסופו של דבר רואה שנשארו ענינים כחות כו' שלא נוצלו לגמרי עבור מצוה זו, ובמילא חושב שיכול עתה לנצלם עבור עניני הרשות – אזי אומרים לו, שצריך לידע שענינים אלו הם בבחינת "שירי מצוה" שאין להניחם באשפה... כיון שיש בהם ענין של קדושה, ולכן צריך לנצלם אך רק עבור עניני קדושה{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/19/27/328.htm תורת מנחם תשי"ז חלק ב' שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז עמ' 328]}}.