מרירות: הבדלים בין גרסאות בדף

וכן כותב הרבי הריי"צ<ref>ליקוטי דיבורים (מתורגם ללה"ק) ג-ד, ליקוט כח, עמ' 699.</ref> במכתב בשנת תש"ט: " ...הדעה אשר כל היגיעה בעבודה שבלב היא לבכות, עס זאל זיך גיסן און פליסן, הרי זה חידושה של עבודת החסידות לבכות בתפילה, וכל המרבה לבכות הוא בעל מדרגה גבוהה ולכן צריכים להרבות בזה. וכדי שאכן יבכו בתפילה בהתמרמרות ענוגה זקוקים להכנה אמתית. וההכנה האמיתית היא, לומר תהילים לפני התפילה, פעם או פעמיים, ואז להתפלל בבכיות. הנה בכללות סדר העבודה כזו להרבות בדמע, ובכדי להיות בטוח אשר הדמעות יבוא מעומקא דליבא צריכים להרבות באמירת תהילים, הנה בוודאי לא רק צריכים אלא מוכרחים אבל גם זה צריך להיות בהגבלה". <small>(הרבי הריי"צ).</small>

  <br>

"..והיינו שההתבוננות במעמדו ומצבו, תביא לידי תוספת התגברות בעבודה. וכמבואר בכ"מ[ פרק לא בתניא.], שדווקא ע"י המרירות, נעשית השמחה אח"כ גדולה יותר... וכן הוא גם בעבודה, שבשעה שעושה חשבון ע"ד מעמדו ומצבו, ונעשה (אז) בגודל המרירות מזה – הרי מרירות זו, (על) מעמדו ומצבו, צריך להביא לידי התעוררות ותוספת כוח. שע"י זה "ידלג" (ער זאל ארויסשפרינגען), ממצבו בהיותו "למטה מטה עד אין תכלית" והתקשר עם "למעלה מעלה עד אין קץ<ref>תורת מנחם כרך יא, עמ' 227.</ref>".