ידיעת המציאות: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ידיעת המציאות''' פירושה שיודע אודות מציאות מסויימת שהיא קיימת, אך אין לו הכרה במהותה. כלומר, כשההכרה באה על ידי תפיסתו האישית, (למשל על ידי '''שמיעה''') אפשרי שיבוא חכם גדול ממנו ויסתור את הבנתו {{הערה|כמו רבי מאיר שהיה מטהר את השרץ ב{{מונחון|ק"נ|150}} טעמים (עירובין י"ג א), וכמו שבשכל אפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות - שהרי פיו סגור ובטנו פתוחה – ואיך חי? וברור שהמציאות לא כך}}.

'''ידיעת המהות''' היא כשמכיר במהות הדבר. אחד האופנים בהם מאוד בולט עניין זה הוא - בראייה. דהיינו, כשההכרה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אי אפשר כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו.

מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אפשר קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים.

הידיעה שלנו היום באלוקות היא ידיעת המציאות בלבד, וזהו שהתורה מצווה על המצוות בלשון '''שמיעה''': "'''שמע''' ישראל{{הערה|ואתחנן ו' ד'.}}", "ועתה '''שמע''' אל החוקים{{הערה|ואתחנן ד' א'.}}" - ולא כפי שביקש משה "אעברה נא '''ואראה{{הערה|דברים ג' כ"ה.}}'''".

 

אך [[לעתיד לבוא]] (וכן עכשיו ב[[גן עדן]]) תהיה הכרה אמיתית במהות האלוקות באופן של ראיה ממש כמו שכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים '''אראנו''' נפלאות{{הערה|מיכה ז' ט"ו.}}".