משתמש:בנציון/תוכן המאמר כי ישאלך ל"ח: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (בנציון העביר את הדף משתמש:בנציון/טיוטה לשם משתמש:בנציון/תוכן המאמר כי ישאלך ל"ח בלי להשאיר הפניה)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
תוכנו
תוכנו
במהלך המאמר הרבי מציע ג' הסברים להשאלה ותשובה של בן החכם.
במהלך המאמר הרבי מציע ג' הסברים להשאלה של בן החכם והתשובה על שאלתו.
*  שהחכם שואל איך על ידי מעשה נעשה גילוי אלוקות. והתשובה היא עבדים היינו, במילים אחרות שאחרי יציאת מצרים ומתן תורה, יכולים להתקשר להקב"ה על ידי מעשה לבד. הביאור בזה: מעשה התחתונים מוגבלים, ויכולים רק להגיע לגילויים שלמדריגה זו יש שייכות לנבראים. ובכדי לעשות קשר עם הקב"ה (לא רק הגילויים) צריך לעשות ציווי הקב"ה. ומכיון שכל הקשר עם הקב"ה איננה בגלל פרטי המעשה של הנברא רק מכיון שזה ציווי הקב"ה לכן יכול להיות זה גם על ידי מעשה.
*  שהחכם שואל: איך על ידי [[מעשה]], שאין לו שייכות ל[[גילויים]], ממשיכים אלוקות.
*  שהחכם שואל, מאחר שהקשר לנו עם הקב"ה הוא מכיון שאנו עושים ציוויו, למה יש חילוקים בהמצוות. שבכל המצוות יש שלשה אופנים בקיומם: באופן במשפטים שזה בא (ומגיע במדריגה שיכול לבוא) בגדרי הנבראים (שכל וטעם). באופן של חוקים, שתוכנו הוא, שמבטל גדרי הנבראים ופועל בהם ביטול{{הערה|דהיינו שזה לא...}}. ובאופן של עדות שהם רק ציווי הקב"ה ולא מוגבל אף בההגבלות, שחוקים מוגבל בהם, של ביטול השכל כי לגבי ביטול השכל אינו מגדיר אותו, וגם שכל אינה הגבלה לגבי. יודע הוא, שתכלית המצוות הוא לדבק בהקב"ה עצמו, ולא לפי הגדרת החוקים והמשפטים. לכן, יודע הוא, שקיום המצוות באופן של חוקים ומשפטים, הם להביא האור אין סוף שלא מוגבל בגילוי כמו שהמצוות דחוקים ומשפטים הם בגילוי (אם בגילוי של רוממות האין סוף (ידיעת השלילה) או שבא בהתלבשות בשכל. לכן שואל הוא, שיודע שה' לא מוגבל, אבל איך הבלי גבול יכול לבוא בגילוי וגם שזה בא בגילוי לא על ידי התבוננות (שהתבוננות יש לו שייכות לגילויים) אלא על ידי מעשה המצוות. התשובה היא, שבלי גבול אמיתי אין הגבלות כלל כולל לכן יכול לבוא לידי גילוי גם בדבר שהוא מושלל  בתכלית מעצמות אור אין סוף.
 
התשובה היא עבדים היינו, במילים אחרות שאחרי [[יציאת מצרים]] ו[[מתן תורה]], יכולים להתקשר ל[[הקב]] על ידי מעשה לבד. הביאור בזה: מעשה התחתונים מוגבלים, ויכולים רק להגיע לגילויים שלמדריגה זו יש שייכות לנבראים. ובכדי לעשות קשר עם הקב"ה (לא רק להגילויים) צריך לעשות ציווי הקב"ה. מכיון שכל הקשר עם הקב"ה, איננה בגלל פרטי המעשה של הנברא, רק מכיון שזה ציווי הקב"ה, לכן יכול להיות ההמשכה על ידי מעשה.
*  שהחכם שואל: מאחר שהקשר לנו עם הקב"ה הוא מכיון שאנו עושים ציוויו, למה יש חילוקים בהמצוות.  
 
שבכל המצוות{{הערה|בהמאמר הזה הרבי מדגיש שב'''כל''' מצווה יש שלש מדריגות וזה מדגיש שהחילוקים שבמצוות הם עניינים עיקרים בהמצוות.}} יש שלשה אופנים בקיומם: באופן של משפטים שזה בא (ומגיע ב[[ממלא כל עלמין|מדריגה שיכול לבוא]]) בגדרי הנבראים ([[שכל]] וטעם). באופן של חוקים, שתוכנו הוא, שמבטל גדרי הנבראים ופועל בהם ביטול{{הערה|דהיינו שזה לא רק שהם ציווי הקב"ה אלא יש להם תוכן בעצמם, שהאדם יכיר שהוא שפל לגבי הקב"ה.}}, וזה בא ממדריגה ש[[סובב כל עלמין|אין לו שייכות להנבראים]] אבל מכל מקום העלומות תופסים מקום לגבי. ובאופן של עדות, שהם רק ציווי הקב"ה ולא מוגבל בשום הגבולות, אף בההגבלות, שחוקים מוגבל בהם - של ביטול השכל. כי לגבי עצמות אין סוף לומר שהוא נעלה מהשכל אינו מגדיר אותו{{הערה|כמו שאם אומרים על שכל רמה ונפלאה שאי אפשר למששו בידים (עיין [[אגרת הקודש - ד']].)), וגם שכל אינה הגבלה לגבי (שאינו מוגבל בהגבלות של בלי גבול וכיכול להתבטא גם בגבול).
 
יודע הבן חכם, שתכלית המצוות הוא לדבק בהקב"ה עצמו, ולא לפי הגדרת החוקים והמשפטים. לכן, יודע הוא, שקיום המצוות באופן של חוקים ומשפטים, הם (לא רק להמשכת האור המוגבל, אלא) להביא האור אין סוף שלא מוגבל ב'''גילוי''' כמו שהמצוות דחוקים ומשפטים הם בגילוי (אם בגילוי של רוממות האין סוף ([[ידיעת השלילה]]) או שבא בהתלבשות בשכל). לכן שואל הוא, שיודע שה' לא מוגבל לכן יכול להיות המשכת אלקות על ידי מעשה, אבל איך הבלי גבול יכול לבוא בגילוי? וגם שהאופן שמקבלים הגילוי הוא על ידי מעשה המצוות - לא על ידי [[התבוננות]] (שהתבוננות יש לו שייכות לגילוי).
 
התשובה היא, שאחר מתן תורה נתגלה, שבלי גבול אמיתי אין הגבלות כלל, כולל שיכול לבוא לידי גילוי וגם על ידי דבר שאין שייכות להגילוי - מעשה.
 
* כיון שהתורה קורא אותו בתואר חכם מובן שהוא יודע הכול, ואין דבר שהוא יכול לשאול, רק אם השאלה הוא שאלה תמידית.
 
ידוע שהגישה לתורה צריך להיות שבכל יום יהיו בעיניך (כ)חדשים{{הערה|"כחדשים" ראה "חדשים ממש" ראה}}. הרבי מסביר שזה לא רק הגישה לקיום תורה ומצוות אלא ש(אם עובדים על זה) זה כן המציאות שבכל יום יש מדריגה חדשה של תורה ומצוות שב[[אין ערוך]] לגמרי מהמדריגה הקודמת עד שהתורה של היום הוא (כחדשים או) חדשים ממש. ומוסבר שהטעם שהתורה מלמדת אותנו העבודה של האבות (שהעבודה שלהם היו כהכנה למתן תורה, ועכשיו אין צריכים את זה) הוא שעבודה שלנו צריך להיות כהקדמה למתן תורה שמתרחש בכל יום. והשאלה של בן החכם הוא כדוגמת השאלה של האבות, אבל באופן נעלה יותר, שאיך על ידי מעשה ממשיכים דרגות הכי נעלות באלקות{{הערה| ר' [[יואל כהן]] בשיעוריו מדגיש שהדמיון להאבות איננה רק להקושיא של הבן חכם אלא בעיקר בנוגע להרגשתו ועבודה שבזה. כמו שעבודת האבות היה הקדמה למתן תורה כן השלימות בעבודה זו (שמביאה לידי ביטול שמרגיש איך שהוא אינו ראוי להמדריגות הכי נעלות (והוא כמו תינוק שנולד לגבי) מהווה הכנה (תמידית) להגילויים שמקבלים בכל יום.}}. כמו כן הבן חכם, בדרגו הנוכחי, אינו מבין איך שעל ידי המעשיות של היום יביא גילוי אור שבאין ערוך. כיון, שאף לגבי מדריגתו, אין לו שייכות כלל להגילויים החדשים והוא כתינוק שנולד לגבי (שעבודתו לא קירב אותו להגילויים). השאלה הזה יכול להיות בכל יום מחדש.
 
תשובה היא, שאחר יציאת מצרים אין הגבלות ויכולים לקבל גם הגילויים הכי נעלים{{הערה|גם שהוא יודע התשובה (ולכן נקרא בן חכם) א) התשובה היא בעין ערוך מדרגתו הקודמת לכן יכול לשאול בכל יום ב) השאלה והתשובה עיקרו בעבודה וברגש (עיין בהערה הקודם)}}. זה התירוץ יכול להיות גם להפשוט שבפשוטים מכיון שלגבי מדריגה זו הם שווים. התשובה זה אכן יהיה כשיבא [[משיח]] שכולנו, גם הפשוט בתכלית, יקבלו הגילויים הכי נעלים מיד.
1,712

עריכות

תפריט ניווט