הקהל ומועדי השנה: הבדלים בין גרסאות בדף

ב'''[[ראש השנה]]''' - מורה [[הרבי]], יש לנצל את ההזדמנות - שכל אחד יהא מלך לסביבתו - ינצל את התעוררות התשובה ולעשות [[כינוס הקהל|כינוסי הקהל]] רבים ככל האפשר.

כמו כן אמר הרבי שיש מן המשותף להקהל ול [[ראש השנה]] - כמו שב ראש השנה - בהמלכת המלך, בני ישראל ב"[[ביטול]]" ונהיים "נקודה אחת" להמליך המלך, כך בהקהל כולם נהיים לנקודה אחת - "ליראה את ה'".

 

צום גדליה בא בעקבות פיזור בני ישראל, ביטול מלכות בית דוד וביטול חסד אומות העולם (שמינוי גדליה למלך ישראל היה בעקבות חסדו של נבוכאדנצר).

 

שנת הקהל מתחילה אמנם מראשית השנה, מיום [[ראש השנה והקהל|ראש השנה]], בסיום שנת השמיטה, כמו שכתוב "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה". ההבדל הניכר והגלוי בין שנת השמיטה לשנת הקהל הוא בעבודת האדמה, והיות שהבדל זה מתחיל וישנו רק מ[[צום גדליה]] - ניכרת במיוחד התחלת ופתיחת שנת הקהל בצום גדליה, כי הוא הראשית הממשית והגשמית של [[שנת הקהל]].

'''חג הסוכות ו[[הקהל]]''' הם ענינים המתקשרים בצורות רבות:

*כל עניין [[מעמד הקהל]] הוא ב[[סוכות]].

ב'''[[הושענא רבא]]''' מודגש עניין ה[[גאולה]], ועל כן אומר [[הרבי]] שיש להוסיף בכל עניני הושענא רבא מתוך עניין הגאולה, ומתוך הדגשה מיוחדת על עניין של הקהל כהכנה להקהל בגאולה העתידה.

מכיוון שב[[חג הסוכות והקהל|חג הסוכות]] יש עניין מיוחד של הקהל - הרי ביום '''השמיני עצרת''' שהוא המשך לו - יש גם עניין של [[הקהל]], ואדרבא - באופן של עילוי יותר מזה - ש"מעלין בקודש".

כיוון שבחג הסוכות יש עניין של הקהל - וב[[שמיני עצרת והקהל|שמיני עצרת]] שהוא המשך לו יש עניין גדול יותר - ש"מעלין בקודש" אזי ודאי שב'''שמחת תורה''' שהוא המשך להם יש גם עניין מצד עצמו -וגם מצד זה שהוא המשך לסוכות ושמע"צ - וכמו שאמרנו בשמע"צ אף [[שמחת תורה]] יותר נעלה - שהרי "מעלין בקודש" וכו'.

ב[[פרשת נח]] מספרת לנו התורה על ה"[[הקהל]]" המיוחד שהיה בתיבת נח - בתיבה שהו מין המדבר ומין החי, שהיוו הבסיס ל[[עולם]] כולו ולדורות שבאו לאחר מכן. וממילא, היה זה "הקהל" של כל העולם כולו.

ל'''ראש חודש''' יש קשר מיוחד ל[[הקהל]] כיוון שראש החודש כשנותן חיות לכל החודש נותן גם תוספת כח לכל אחד מלך|מלך של הקהל - כל אחד ואחד מאיתנו בעניין ההקהל.

ובהדגשה מיוחדת ב'''ראש חודש [[חשוון]]''' כי [[מצוות הקהל]] הייתה ב[[בית המקדש]] וסיום בניין בית המקדש (הראשון) היה בחשוון, וגם חנוכת [[בית המקדש השלישי]] תהי' בחשוון אכי"ר - ועניין ההקהל בחשוון יש לו יותר כח להביא לחנוכת הבית בו בחודש.

*במספר - ימי הסוכות הם שמונה, וימי החנוכה הם שמונה.

*באמירת ה"הלל" - הן בחג הסוכות והן בחנוכה "גומרים את ההלל".

*בתוכנם - חנוכת [[בית המקדש]] הראשון הייתה בחג הסוכות, ו[[חג החנוכה]] נקרא על שם חנוכת המזבח ובית המקדש השני.

אחד מניסי חנוכה הוא מציאת פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול.

שמן, כפי שמבואר בתורת החסידות, מורה על בחינת החכמה, שעל ידה נעשה ענין הביטול, "להיות יראת ה' על פניו יראה עילאה כו'". זהו תוכנו של "הקהל" -"ליראה את השם אלוקיכם".

חנוכה קשור באופן ישיר לנשים וילדים. הנשים חייבות בנר חנוכה משום "שאף הן היו באותו נס" ([[מסכת שבת|שבת]] כג, א), ו"על ידי אשה נעשה הנס" (פירש"י שם), וחנוכה הוא חג החינוך - ששייך במיוחד לחינוך ילדי ישראל.

על הבטחת הקדוש ברוך הוא ל[[אהרון הכהן]] ש"הנרות הללו אינם בטלים לעולם", מבאר [[הרמב"ן]] (בפירושו על התורה, פרשת בהעלותך) שהכוונה היא לנרות חנוכה שקיימים בכל מצב - דהיינו, אף-על-פי שלעתיד לבוא מצוות בטלות, מכל מקום נרות חנוכה יהיו נצחיות.

כל '''נס פורים''' היה על ידי '''[[הקהל]]''' - כאשר נגזרה גזירת המן אמרה אסתר ל[[מרדכי]] - "לך כנוס את כל היהודים" - מרדכי כנס את כל הילדים ולמד עימם תורה - וכך התבטלה גזירת המן.

את '''חג הפסח''' חוגג כל עם ישראל מידי שנה, ונזכר בחירות ובהשתחררות מעול פרעה ומצרים בפסח הראשון. אז, יצאו כל בני ישראל מארץ מצרים - האנשים, הנשים והטף, כפי שכתוב "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", במטרה לקבל את התורה ולהיות קשורים אל הקדוש ברוך הוא בלב ונפש - "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

ובכח זה, מקיים היהודי את כל מצוות התורה של הקדוש ברוך הוא, מתוך קבלת עול, ומקבל את חג הפסח בהתרוממות רוח. התנהגות זו מהווה הכנה ראויה ל[[גאולה]] האמיתית והשלימה - או אז נקיים את מצות הקהל בשלימותה, ולא רק בגשמיות - בהתכנסות כל עם ישראל יחדיו בבית המקדש - אלא גם ובעיקר ברוחניות, משוחררים מכל עול של "מצרים" ושל "פרעה", קשורים ודבוקים בקדוש ברוך הוא בצורה המוחשית ביותר, "תמיד כל הימים".

'''פסח שני''' היא מצוה שלא הייתה כתובה בתורה מלכתחילה, עד שבאו היהודים שלא יכלו להקריב את הקרבן בפסח הראשון, ועל ידי טענתם, דרישתם ותביעתם - זכו וקיבלו מצוה נוספת של "פסח שני" בו יכלו להשלים את קיום מצות הקרבת הקרבן, ולהקריבו חודש אחרי פסח הראשון.

ב'''ל"ג בעומר''' הגיע התיקון לענין "על שלא נהגו כבוד זה בזה", ו[[תלמיד]]י [[רבי עקיבא]] פסקו מלמות. מובן, כי התיקון על כך הגיע על ידי חיזוק יראת שמיים, אהבת התורה ו[[אהבת ישראל]], חיזוק הקשר הנצחי המאחד את היהודים עם הקדוש ברוך הוא, התורה ועם ישראל, שהם "כולא חד".

ל'''חג השבועות''' ולמצות הקהל תוכן משותף, שכן בקבלת התורה נטלו הנשים חלק פעיל, וכמו כן במצות הקהל נטלו הנשים חלק פעיל.

ב'''ראש חודש סיון''', בשנת היציאה ממצרים, התכנסו כל בני ישראל וחנו "נגד ההר", אל מול הר סיני בו תתרחש מתן התורה - "כאיש אחד" משום שהיו "בלב אחד".

הגמרא מדגישה: "וכשחרב הבית אותו היום '''תשעה באב''' היה... מוצאי שביעית היה".

ומזה שהגמרא מדגישה זאת - הרי שהיא מרמזת לכך שבניית הבית מחדש תהיה על ידי הוספה ב[[אחדות ישראל]] ובעניני [[הקהל]] - אשר תבטל את החורבן ותהפוך את [[תשעה באב]] ל"ששון ולשמחה".

עבודת [[חשבון נפש|חשבון הנפש]] ב'''חודש אלול''' של '''שנת הקהל''' מקבלת מימד עמוק ומיוחד, כאשר הסיכום של עבודת ה[[יהודי]] במשך השנה החולפת היא באופן שהוא מאחד, מקהיל ומקבץ את כל ה"[[מחשבה]], [[דיבור]] ו[[מעשה]]" הפרטיים שלו ב"[[בית המקדש]]" הפנימי שלו תוך התמסרות מלאה אל המלך - הקדוש ברוך הוא, על מנת להתכונן כראוי ליום הראשון בשנה הבאה [[ראש השנה]], ימים בהם יתבטא ביתר שאת יראת השם אותה ספג היהודי במשך שנת הקהל, באופן של "פעולה נמשכת".