מנחם מענדל מוויטבסק: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי מנחם מענדל נולד ב[[ויטבסק]] לערך בשנת [[ת"צ]] (1730). אביו רבי משה היה ממקורביו של [[הבעל שם טוב]] ואף רבי מנחם מענדל ביקר בביתו כשהיה בן תשע.

כשנשאל פעם אדמו"ר הזקן על ידי רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]] במה היה כוחו של רבינו, ענה לו אדמו"ר הזקן: רבי מנדלי ידע את מחשבותיו של כל אדם. המשיך ר' נחום לשאול: ומה בכך? הוסיף אדמו"ר הזקן: גם ידע מחשבותיו של האדם כל ימי חייו. אך גם מכך לא התפעל רבי מנחם נחום, הוסיף אדמו"ר הזקן ואמר: כשר' מנדלי עבר בבית הרגיש כל מה שחשבו בבית זה מעודו, וכל מה שעתידים לחשוב בו עד עולם. ומכך נתפעל רבי מנחם נחום עד מאוד{{הערה|מגדל עוז, עמ' קס קסא, בשם רבי [[ברוך מרדכי אטינגר]] רבה של בויברוסק, תלמיד אדמו"ר הזקן.}}.

בשנת [[תקל"ז]] נסע ר' מנחם מענדל יחד עם אדמו"ר הזקן ל[[וילנא]] כדי להסביר ל[[הגאון מוילנא|גאון]] את דבר ה[[חסידות]] ולהסיר חששות מלבו, אולם הגאון סירב לקבלם. בעקבות התחזקות ההתנגדות מצד ה[[מתנגדים]], וברצותו להימנע ממריבות ומלחמות, החליט לעזוב את שדה המערכה הקשה ב[[ליטא]] ו[[עליית החסידים|לעלות לארץ ישראל]]. הוא עלה בשיירה בה היו גם רבי [[אברהם מקאליסק]] ואדמו"ר הזקן. בדרך ליד נהר הדניעפר (ליד גבול טורקיה), שוכנע על ידי רבי מנחם מענדל ורבי אברהם מקאליסק להישאר על מנת להנהיג את החסידים ב[[רוסיה]] הלבנה וליטא{{הערה|'''בית רבי''' ז', ב.}}, הוא נשאר שנה אחת בעיר{{הערה|בהקדמת בני המחבר ל[[שולחן ערוך הרב| שולחן ערוך שלו]] כותבים שבשנה זו חזר על הש"ס בפעם ה-16 בעיון.}} ולאחר מכן חזר ל[[רוסיה]].

 

אף ביושבו בארץ-ישראל עמד ר' מנחם מענדל בקשרים מהודקים עם חסידיו בגולה על ידי [[שד"ר|שדרי"ם]] ואגרות, ובזמן זה [[אדמו"ר הזקן]] היה אוסף כספים בחוץ לארץ עבורם.

לפני [[הסתלקות]]ו ציווה לאלו שעמדו לידו לצאת מהחדר, "כי הנה ה' נצב עלי". כעבור שעה יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה. נקבר ב[[בית העלמין]] הישן בטבריה, בחלקת תלמידי [[הבעל שם טוב]].