אהרן רוזנפלד: הבדלים בין גרסאות בדף

בתחילה היה רבי אהרן מחשובי זקני חסידי קרלין, נכד לרבי [[אהרן הגדול מקרלין]] ושל בנו רבי [[אשר מסטולין]]. לאחר [[הסתלקות]] האדמו"ר רבי [[יוחנן פרלוב מקרלין]], שהשאיר אחריו רק בת אחת ולה בן כבן שנה, התחלקה חסידות קרלין למספר חלקים. החלק הגדול קיבל כ[[אדמו"ר]] את נכדו של ה[[אדמו"ר]] הקודם, רבי ברוך שוחט מקרלין-סטולין, שהיה כבן שנה וראו בו ממשיך הדרך בתואר "הינוקא". קבוצה אחרת, שנקראה בשם "זקני קרלין" (די אלטע קרלינער'ס), וביניהם [[הרב]] [[ישראל גרוסמן]] פנו לרבי [[משה מרדכי בידרמן]] מלעלוב וקבלו אותו למורה דרכם כאדמו"ר מקרלין-לעלוב. לאחר [[הסתלקות]]ו לשמי מרום, קבלו החסידים את מרות בנו רבי [[שמעון נתן נטע בידרמן]] מלעלוב, כשלוש שנים.

לפי גירסה אחרת, היה זה הרב [[ליפש]] שהחתים את האדמו"ר. הוא מספר{{הערה|1=[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1097 שבועון בית משיח 451]}}: אף אז היה הוא ידוע כאוהד חב"ד. אך בפגישתי עמו חיזק עובדה זו וסיפר כי הוא עצמו מפיץ חסידות בסתר... אדמו"ר זה גם ידוע בלמדנותו העצומה, עובדה אשר בזכותה בעיקר נבחר להיות האדמו"ר של חסידות פינסק קארלין.  

"התחלנו לשוחח על הענין שלשמו באנו, והוא השיב כי שלושה סימנים בולטים הוא רואה ברבי. ראשית כל: הוגה בתורה: תואר זה כפי שהוא נראה אצל [[הרבי]], הוא דבר שאין לו אך ורע בכל מקום אחר. הוא סיפר כי הסתובב ופגש רבנים ותלמידי חכמים מכל שלושת הדורות האחרונים, ומעולם לא נפגש בדמות כמו זו של הרבי.  

"שנית: 'יכוף כל ישראל': הוא אמר כי לדעתו מתבטא הדבר ביחסו של הרבי לכל יהודי בפרטות. הרבי מתעניין תמיד לדעת בדיוק כמה יהודים הניחו [[תפילין]], ושואל אם הייתה אפשרות להביא עוד ילד אחד להשתתף ב[[תהלוכה]]. רואים בבירור את יחסו של הרבי לכל ילד קטן, ול'כל ישראל' כפשוטו.  

"אלא, שלאחרי כל זאת שאל אותנו כיצד אפשר כיום לאחר ג' תמוז, לחתום על פסק דין ברור כי הרבי הוא [[מלך המשיח]]? לא מדובר פה ב'ווארט' נחמד או ב[[התוועדות]] חסידית, אלא בפסק דין שיש לו תוקף הלכתי, וכיצד זה אפשר לקבוע בוודאות כי הרבי הוא [[מלך המשיח]]? אולי זה רבי שמעון בר יוחאי? או צדיק מדור אחר?  

"כתשובה לשאלה זו, הראיתי לו את דברי הרבי ב[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15959&st=&pgnum=218&hilite= פרשת ויגש עמוד 206 הערה 6]}}, הוא קרא את הדברים בעיון, וראה כי מדובר בציטוטים הלכתיים. "אכן", אמר לנו, "על זה אפשר לבסס פסק הלכתי, על ה[[רמב"ם]] והירושלמי המצוטטים פה", ובאומרו זאת הודיע על הסכמתו לחתום. אלא שעם כל זאת לא רצה לחתום באותו יום. הוא הסביר לנו כי בגלל פצע שיש לו, לא טבל ב[[מקווה]] באותו יום, וביקש מאתנו לחזור למחרת.