נחום טרבניק: הבדלים בין גרסאות בדף

==נישואיו והפיכתו לחסיד חב"ד==

בשנים אלו התחתן הרב טרבניק עם מרת חיה רבקה, בתו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]] (לימים רבה של [[כפר חב"ד]]) שהגיע באותה תקופה לעיירה לאחר שנאלץ בלחץ השלטונות לעזוב את מקום מגוריו שם כיהן כרב.

במשך 14 שנים למד ולימד הרב טרבניק בסנאווסק עד שאנשי [[המשטרה החשאית]] הגיעו לביתו והוא נאלץ לעזוב את המקום, ולברוח ל[[לנינגרד]]. בתחילה עבד שם כשומר ולאחר תקופה קצרה השיג משרה בחנות, תוך שהוא אינו עובד ב[[שבת]] בהסכמת בעל החנות.  

לאחר נישואיו החל להכיר את [[חסידות חב"ד]], לא מעט בזכות חמיו הרב גרליק. באווירה ששררה באותם ימים בלנינגרד, יחד עם חסידים רבים שהתגוררו במקום, פעל עליו עם השנים, עד שהחל ללכת ב[[דרכי החסידות]] ואף [[התקשרות|התקשר]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]].  

שנה לאחר שהגיע ללנינגרד, נפתחה בבית הכנסת הגדול בלנינגרד מסגרת לימוד [[תפארת בחורים לנינגרד|"תפארת בחורים"]], וביחד עם הרב [[אלחנן מרוזוב]] ו[[אברהם ישעיה סברדלוב]] מסרו שיעורים. הרב טרבניק מסר את השיעורים ב[[גמרא]] וב[[שולחן ערוך]], בעוד שאת [[שיעורי החסידות]] מסרו חוניע מרוזוב ואברהם סברדלוב.

רדיפות הממשל הגיעו גם ל"תפארת בחורים". אך הרדיפות לא הרתיעו את הרב טרבניק להמשיך וללמד תורה, ואדרבא - פתח שיעורים מיוחדים גם לבנות ה[[חסידים]].

בימים שלאחר [[יום הכיפורים]] [[תרח"צ]], הגיעו אנשי ה[[נ.ק.וו.ד.]] לבית משפחת טרבניק, והחלו בחיפוש דקדקני שנמשך עד אור הבוקר. תוצאות החיפוש העלו שני שקים של ספרים, וכן כתבי חידושי תורה שהיו שייכים לאחיו הרב שמעון טרבניק. בסיום החיפוש הודיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לרב טרבניק כי הוא אסור.  

ביום השלישי למאסרו נקרא לחקירה בה נודע לו כי הוא מואשם ב"ארגון לימוד אמונה פילוסופית". הרב טרבניק לא הודה: "אני יהודי מאמין ולכן אני מתפלל ב[[בית הכנסת]], אבל אינני מארגון קבוצות לימוד של תלמידים". החוקרים לא האמינו לו, שכן היה בידם מידע מבוסס אודות פועלו של הרב, ובאיומים ניסו לסחוט ממנו הודאה, אך הוא לא נכנע להם.

במשך חודש ימים איימו עליו ועינו אותו כדי שיודה שעמד בראש מחזקי היהדות בלנינגרד, וכדי שיגלה שמות של שסייעו לו, אך עמד בסירובו.

לאחר עינויים רבים החליט להודות בחלקו{{הערה|בחלקו בלבד, לא בחלקם של האחרים.}} באשמה, וזאת מתוך ידיעה שהחוקרים בין כה וכה יודעים את מעשיו, ואולי כך יעזבהו אותו לנפשו. ביום השלושים מאז שנעצר, חתם על הודאה כי אכן יזם ואירגן שיעורי תורה. אולם אחרי שהודה רק הוחמר מצבו.

לאחר כשבועיים, הוצא מתאו באמצע הלילה ואיתו רבים כמוהו, וביניהם הרב [[אברהם ישעיה סברדלוב]] ואחרים. האסירים הוכנסו למכונית השחורה שכונתה 'וורונוק' ('העורב') - בה נלקחו הבוגדים בממשלה הקומוניסטית שדינם היה חמור. הם הובלו לתחנת רכבת קרובה, והועלו על [[רכבת]] ל[[סיביר]]. שלושה ימים ארכה הנסיעה, עד שהרכבת הגיעה למחנה עבודה ליד העיר וולדיבסטוק שבסיביר. רק כאשר הגיע למחנה הודיעו לו כי נשפט שלא בפניו לעשר שנות גלות ב[[סיביר]] באשמת בגידה.

בקיץ [[תש"א]] כאשר הצבא הנאצי פלש לתוככי [[רוסיה הסובייטית]]. החליטו השלטונות לשחרר אסירים פוליטיים רבים. ניירותיו של הרב טרבניק אבדו בדרך. הוא נשאר אפוא בלית ברירה במחנה.

רק לאחר ששוחרר נודע לו איזה [[נס]] נעשה לו. הרב סברדלוב ורבים אחרים ששוחררו, הגיעו לביתם ומיד נשלחו להילחם בחזית כנגד הנאצים. הרב סברדלוב נהרג בחזית על ידי הצבא הנאצי ימ"ש, ואילו הוא, הרב טרבניק, אמנם סבל עוד שנתיים במחנה, אך נותר בחיים.

בדרכם נקלעו למקום יישוב, והתיישבו בצד הרחוב ללא כח ללכת. ברעבונם העז חשבו כיצד יוכלו להשיג דבר מאכל כדי שלא ימותו מרעב. תוך כדי שיחה הבחינו בשתי נשים שעברו ברחוב ופצחו גרעינים. במר ליבם פנו לנשים הללו וביקשו שירחמו עליהם ויתנו להם מעט מהגרעיניים שבידיהן. לפתע זיהה הרב טרבניק את אחת הנשים - הייתה זו אחות אשתו של אחיו הרב שמעון טרבניק. שבאותה עת שימשה כרופאה בכירה בבית רפואה מקומי. היא דאגה אפוא מיד לאשפז אתו ואת ידידו ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] המקומי, שם טופלו וקיבלו מעט [[לחם]] ומים . הרב טרבניק התחזק וכעבור זמן שוחרר.  

לאחר מסע תלאות ממושך, הגיע ל[[טשקנט]],שם פגש ברעייתו ובבתו ובחמיו יחד עם עוד בני משפחה ו[[חסידים]] רבים.

החסידים בעיר שהכירו במעלותיו, מינוהו לבוחן של תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים טשקנט]] וה[[חיידר|חדרים]] המחתרתיים בעיר.

עם הגיעו [[ארץ הקודש|ארצה]] המשיך ללמד ולהרביץ תורה ברבים. הוא מונה למגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים תל אביב]]. לאחר כשנתיים עבר לישיבת [[תומכי תמימים לוד]], שם לימד עד שב[[חודש טבת]] [[תשכ"ג]] עברה הישיבה הגדולה ל[[כפר חב"ד]]. יחד עם הישיבה עבר גם הוא ל[[כפר חב"ד]], שם לימד עד ימיו האחרונים.

כשנה לאחר פטירתו הוציאו בני משפחתו את הספר 'מנחת נחום', שבו קובצו חלק מהחידושים שנאמרו על ידו בישיבה, את הספר ערך הרב דוד אברהם מנדלבאום.

בשלהי שנת [[תשל"ו]] הוקם [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]], והוא נמנה כחבר בית הדין. לאחר פטירתו של הרב זוין שכיהן כ[[אב בית הדין]], הורה [[הרבי]] למנות את הרבנים המבוגרים מגיל ששים לתפקיד 'אב-בית-דין', כאשר כל כמה חודשים נערכה הגרלה מי יכהן כאב בית הדין בפועל. השלושה היו הרב טרבניק, הרב [[יהודה בוטרשוולי]] והרב [[דוד חנזין]].

לאחר פטירתו הטרגית של הרב [[שניאור זלמן גרליק]], היה זה טבעי שהרב טרבניק ימלא את מקומו. בני משפחת גרליק הציעו לו את המשרה, אך הוא דחה אותה בשתי ידיים. הרבצת התורה הייתה חשובה לו יותר ממשרת הרבנות{{הערה|במשך השנים מסר שיעורי תורה רבים בבתי הכנסת של כפר חב"ד, אולם לא פסק הלכות.}}.

תושבי כפר חב"ד, וכן ועד הכפר הרוחני, [[כתיבה לרבי|כתבו לרבי מכתב]] בו הציעו הצעות שונות בדבר ממלא מקום. הרבי ענה שאנשי הכפר הם האחראים להחליט בדבר. לבסוף הוחלט כי הרב טרבניק יהיה המרא דאתרא של [[כפר חב"ד]] וינהיג את ענייני הכלל.