נחום טרבניק: הבדלים בין גרסאות בדף

|מקום פעילות=[[כפר חב"ד]]  

|תפקידים נוספים=[[ר"מ]] וראש ישיבה בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]

הרב '''נחום טרבניק''' ([[ט' אלול]] [[תרס"ד]] - [[ג' תשרי]] [[תשד"מ]]) כיהן כ[[ר"מ]] בישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]], [[צרפת]] בשנים [[תש"ז]] - [[תש"ט]] לאחר מכן כר"מ ו[[ראש ישיבה]] בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]] ולאחר [[פטירה|פטירת]] חותנו הרב [[שניאור זלמן גרליק]] כיהן במשך כעשר שנים ([[תשל"ד]] - [[תשד"מ]]) כרבה של [[כפר חב"ד]], עד פטירתו. כמו כן הוציאו לאור על חידושיו ספר "מנחת נחום".

נולד ב[[ט' אלול]] [[תרס"ד]], לאביו הרב [[אליעזר מרדכי טרבניק]] ואמו מרת רבקה טרבניק, בעיירה לויבעשא שב[[רוסיה]]. כנער צעיר נדד לישיבתו של [[החפץ חיים]] ששכנה באותם ימים בעיר שומיאטש, פלך מוהוליב.

הישיבה קנתה לה שם בכל העולם היהודי בזכות דמותו המופלאה של ה"חפץ חיים", ובזכות ראשיה ותלמידיה שנודעו בשקדנותם העצומה, אהבת התורה ללא גבול, עמקות - ומעל הכול - [[יראת שמים]] תמימה וטבעית.  

אפיונים אלו שהוטבעו באישיותו של הרב טרבניק בצעירותו, ניכרו בו כל ימי חייו.  

 

כעבור כמה שנים לאחר מכן, כשהחלה [[המהפכה הקומוניסטית]], השתלטו הבולשביקים על העיר סנאווסק, ובשנת [[תר"פ]], עברה הישיבה על תלמידיה וראשיה ל[[פולין]], זאת כיון שה"חפץ חיים" סבר של[[יהודים]] אסור לחיות ב[[ברית המועצות]] תחת מרות הקומוניסטים. עד כדי כך היה נחרץ בדעתו, עד שהודיע כי מותר לצאת ב[[רכבת]] מברית המועצות אפילו ב[[יום כיפור]] שחל ב[[שבת]] {{דרוש מקור}}.  

מסיבות שונות, הרב טרבניק ואחיו הרב שמעון יחד עם ר' ברוך מוניץ מתלמידי הישיבה, לא עברו ל[[פולין]] יחד עם שאר תלמידי הישיבה והם נשארו ברוסיה.  

יחד עם זאת, השלושה לא יכלו לשאת את העובדה שהממשלה הקומוניסטית מכריחה את ילדי ישראל ללמוד בבתי הספר הממלכתיים, בהם מחנכים את הילדים על ברכי האידיאלים הקומוניסטיים. משום כך העזו ופתחו ישיבה שנקראה אף היא "חפץ חיים". הם השקיעו מאמצים רבים בהקמת הישיבה, ובסופו של דבר התנוססה על תילה כאשר למדו בה למעלה מחמישים תלמידים תושבי העיר וסביבותיה.  

הרב טרבניק עצמו היה אומר שיעור קבוע באחת מכיתות הישיבה. למרות גילו הצעיר, כבר אז ניכרה בו גאונותו, הוא היה בקי בש"ס ונודע כבעל סברה ישרה, המבקש לדעת את הפשט על בוריו.

באותה תקופה השלטונות העלימו עין מהישיבה עד כמה שאפשר. אמנם לעיתים היו מתרים במנהלים כי עליהם לסגור את הישיבה, אבל לפועל לא נגעו בראשי הישיבה ובתלמידיה.  

 

הרב שמעון טרבניק, אחיו של הרב נחום, נדד בעקבות זאת ל[[האדיטש]] מקום מנוחתו של [[אדמו"ר הזקן]], שם התקבל ל[[רב]]. הרב נחום מילא אפוא את מקום אחיו באמירת שיעור ב[[דף היומי]]. השיעור הזה התייחד בכך שהמגיד שיעור הראשון שלו היה ה"חפץ חיים" בעצמו, ולאחר מכן הרב נפתלי טרופ. במקביל לשיעור בדף היומי, החל הרב נחום למסור שיעורים ליהודי העיר גם ב[[גמרא]] ו[[בתנ"ך]]. גם לשיעורים אלו התנכלו השלטונות, אך הרב טרבניק לא חת מפני איש.

 

למרות כל הרדיפות הוא לא הפסיק להרביץ תורה ב[[מסירות נפש]]. בעקבות זאת נשללה ממנו זכות הבחירה בבחירות הממשלתיות. פעמים רבות הגיעו אנשי [[המשטרה החשאית]] למקומות בהם התקיימו שיעורי תורה שלו, ורק בניסים הצליח להיחלץ מהם.

 

 

הרב טרבניק נחלץ לפתור את הבעיה. הוא שלח אגרת  ל[[הרב]] [[הרוגוצ'ובר]] שהתגורר באותם שנים ב[[לנינגרד]]. תשובת הרב הייתה שאסור למסור [[בית כנסת]] לקומוניסטים למרות האיום המפורש. [[בית הכנסת]] אכן נותר בידי הקהילה היהודית במשך תקופה, עד שהשלטונות הוציאו ממנו את היהודים בכוח הזרוע.  

[[קטגוריה:רבני חב"ד מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]

[[קטגוריה:חברי הועד למען שלימות העם]]