מעלי קבצים, highauser
8,615
עריכות
חכמות חיצוניות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרחבה
(הרחבה) |
(הרחבה) |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
כמה דעות נאמרו בפירושם של "הספרים החיצוניים" שנאסרו בקריאה{{הערה|ראה בהרחבה בנושא בתורה שלמה, כרך יט, ע' רצה ואילך.}}. ב[[גמרא]]{{הערה|סנהדרין ק, ב.}} מובאים שני פירושים: א. בספרי [[צדוקים]], ה[[כפירה|כופרים]] באמונה ובדברי [[חז"ל]]{{הערה|לגירסת הרי"ף ועוד: בספרי מינים.}}. ב. [[רב יוסף]] אומר שאף בספר בן סירא - מה"ספרים החיצוניים" שלא נכללו ב[[תנ"ך]] - נאסר לקרוא. הבעיה בספר זה היא דברי השטות שבו המביאים ל[[ביטול תורה]]{{הערה|רש"י, רי"ף, פירוש המשנה לרמב"ם ועוד.}}. לפי הסבר זה, האיסור הוא על עיסוק באופן קבע, אך מותר ללמוד ממנו באקראי לתועלת - כדי להפיק ממנו חכמה ומוסר; שהרי חז"ל מביאים בעצמם פעמים רבות ציטוטים מבן סירא{{הערה|ריטב"א בבא בתרא צח, ב.}}. וכדברי רב יוסף שם: "מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו" [= הענינים המעולים שיש בו, דורשים אותם]. | כמה דעות נאמרו בפירושם של "הספרים החיצוניים" שנאסרו בקריאה{{הערה|ראה בהרחבה בנושא בתורה שלמה, כרך יט, ע' רצה ואילך.}}. ב[[גמרא]]{{הערה|סנהדרין ק, ב.}} מובאים שני פירושים: א. בספרי [[צדוקים]], ה[[כפירה|כופרים]] באמונה ובדברי [[חז"ל]]{{הערה|לגירסת הרי"ף ועוד: בספרי מינים.}}. ב. [[רב יוסף]] אומר שאף בספר בן סירא - מה"ספרים החיצוניים" שלא נכללו ב[[תנ"ך]] - נאסר לקרוא. הבעיה בספר זה היא דברי השטות שבו המביאים ל[[ביטול תורה]]{{הערה|רש"י, רי"ף, פירוש המשנה לרמב"ם ועוד.}}. לפי הסבר זה, האיסור הוא על עיסוק באופן קבע, אך מותר ללמוד ממנו באקראי לתועלת - כדי להפיק ממנו חכמה ומוסר; שהרי חז"ל מביאים בעצמם פעמים רבות ציטוטים מבן סירא{{הערה|ריטב"א בבא בתרא צח, ב.}}. וכדברי רב יוסף שם: "מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו" [= הענינים המעולים שיש בו, דורשים אותם]. | ||
לעומת זאת, ב[[תלמוד ירושלמי]]{{הערה|סנהדרין פרק י הלכה א.}} נאמר שהאיסור הוא דוקא על ספרי בן סירא ודומיו, אך ספרי הומירוס וכדומה (שהם ספרי מינים ממש{{הערה|ראה פירוש המשנה לרמב"ם ידים פרק ד, משנה ו.}}) "הקורא בהן - כקורא באיגרת", היינו שמותר לקרוא בהם באקראי. הסיבה לחומרת הקריאה בספר כבן סירא אף יותר מספרי מינים היא, כיון שספרים אלו היו עלולים להתחבר לתנ"ך, לכן הקריאה בהם תביא לבזיון ספרי התנ"ך, מה שאין כן ספרים אחרים{{הערה|שירי קרבן לירושלמי שם.}}. עם זאת יש המחליף את הגירסא בירושלמי, וסובר | לעומת זאת, ב[[תלמוד ירושלמי]]{{הערה|סנהדרין פרק י הלכה א.}} נאמר שהאיסור הוא דוקא על ספרי בן סירא ודומיו, אך ספרי הומירוס וכדומה (שהם ספרי מינים ממש{{הערה|ראה פירוש המשנה לרמב"ם ידים פרק ד, משנה ו.}}) "הקורא בהן - כקורא באיגרת", היינו שמותר לקרוא בהם באקראי. הסיבה לחומרת הקריאה בספר כבן סירא אף יותר מספרי מינים היא, כיון שספרים אלו היו עלולים להתחבר לתנ"ך, לכן הקריאה בהם תביא לבזיון ספרי התנ"ך, מה שאין כן ספרים אחרים{{הערה|שירי קרבן לירושלמי שם.}}. עם זאת יש המחליף את הגירסא בירושלמי, וסובר שעל ספרי הומירוס נאמר האיסור, ועל בן סירא הותר לקראו כאגרת{{הערה|באר שבע לסנהדרין שם.}}. | ||
אדמו"ר הזקן פוסק לגבי איסור הקריאה בספרים חיצוניים, שהאיסור הוא על ספרי מינים, שהם ספרי פילוסופים [[כפירה|כופרים]]. ספרים כאלו אסור לקרוא אף בתוך ספריהם של גדולי ישראל שהביאו אותם, כי גם אותם גדולי ישראל עסקו בכך רק בשל צורך השעה להשיב למתווכחים איתם, אך כיום הדבר אסור{{הערה|שם=תת}}. במקום אחר מביא אדמו"ר הזקן שחל איסור על קריאת ספרי היסטוריה, מליצות ומשלים שאין בהם עניני מוסר ויראת שמים, משום מושב לצים{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן שז, סעיף ל.}}. | אדמו"ר הזקן פוסק לגבי איסור הקריאה בספרים חיצוניים, שהאיסור הוא על ספרי מינים, שהם ספרי פילוסופים [[כפירה|כופרים]]. ספרים כאלו אסור לקרוא אף בתוך ספריהם של גדולי ישראל שהביאו אותם, כי גם אותם גדולי ישראל עסקו בכך רק בשל צורך השעה להשיב למתווכחים איתם, אך כיום הדבר אסור{{הערה|שם=תת}}. במקום אחר מביא אדמו"ר הזקן שחל איסור על קריאת ספרי היסטוריה, מליצות ומשלים שאין בהם עניני מוסר ויראת שמים, משום מושב לצים{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן שז, סעיף ל.}}. | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
[[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע לעוון [[ביטול תורה]]. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את ה[[מדות]] של האדם המדבר, אך לא את ה[[מוחין]] שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם ([[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]]){{הערה|תניא סוף פרק ח'.}}. | [[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע לעוון [[ביטול תורה]]. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את ה[[מדות]] של האדם המדבר, אך לא את ה[[מוחין]] שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם ([[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]]){{הערה|שם=ח|תניא סוף פרק ח'.}}. | ||
[[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | [[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | ||
הסיבה לחומרתה הגדולה של טומאת החכמות החיצוניות היא, שחכמות אלו נלקחו ב[[שבירת הכלים]] מ[[אחוריים]] של [[ספירת החכמה]] בקדושה{{הערה|שם=ח}}, וחכמות אלו הם החכמה שב[[קליפה]]. חכמות אלו הן ההיפך והמנגד לחכמה בקדושה: בעוד שבקדושה, החכמה היא [[ביטול]], וככל שהאדם משיג יותר כך בטל יותר - בקליפה החכמות הם [[ישות]] ומביאות את האדם ל[[גאווה]] ויהירות{{הערה|ראה (בנוסף למאמרים שצויינו להלן) דרך מצותיך מצות מילה [https://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/2/8a.htm ח, סע"א] ואילך.}}. | |||
הסיבה לכך (בנוסף לכך שכל ענינה של הקליפה הוא ישות{{הערה|ספר המאמרים תש"ט שבהערה הבאה.}}) - היא ההבדל המהותי בין ה[[נפש האלוקית]] ל[[נפש הבהמית]]: הנפש האלוקית עיקרה [[שכל]], והבהמית עיקרה [[מידות]]. שכל הוא השגת הענין האובייקטיבי, ומידות הן הנגיעה האישית של האדם בענין; ובנפש הבהמית, אף שגם לה יש שכל, הרי השכל שלה הוא משרת המידות ומחפש תחבולות להשיג ממון, כבוד וכדומה, או מוצא הצטדקויות להנהגתו. וגם כאשר השכל של הנפש הבהמית עוסק בענין אובייקטיבי כמו לימוד חכמה, הוא תופס בכל תחום רק את הישות וההגשמה שבו, ולא את ביטולו לקב"ה{{הערה|שם=חכמה דלעוז|ראה בהרחבה אור התורה יתרו (חלק ג) ע' תשל ואילך. ספר המאמרים תרמ"ז ע' עח ואילך. עטר"ת ע' רפט ואילך. תרפ"ה ע' קצד ואילך. תש"ט ע' 52 ואילך.}}. | |||
רעיון זה היה מטרתם של ה[[יוון|יוונים]] ב[[גזירות אנטיוכוס|גזירותיהם]] "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" - מטרתם לא היתה שייפסק כליל לימוד חכמת התורה, אלא שתהיה התגברות החכמות חיצוניות של הקליפה על החכמה של קדושה. הם ידעו שהלומד חכמות חיצוניות הדבר מוליד בו ישות וגאווה, ורצון לעמוד על דעתו ולחפש את התענוג שלו מזה. הנהגה כזו תפעל שגם לימוד התורה ייעשה לשם התענוג שבמושכלות ומתוך קרירות וספיקות, עד שיוביל לכפירה בה'{{הערה|ספר המאמרים תרפ"ד ע' קנז ואילך.}}. | |||
==אצל רבותינו נשיאנו== | ==אצל רבותינו נשיאנו== | ||