4,016
עריכות
בנות צלפחד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרחבה ועריכה
(הרחבה) |
(הרחבה ועריכה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה. | '''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה. | ||
==רקע== | ==רקע== | ||
לאחר [[חטא המרגלים]], צלפחד בן חפר, קושש עצים ב[[שבת]]{{הערה| | לאחר [[חטא המרגלים]], צלפחד בן חפר, קושש עצים ב[[שבת]]{{הערה|פרש"י שם, ג.}}. ומובאף כי התכון לשם שמים, ומסר נפשו להיות מקושש עצים ביום השבת, בכדי שיהרג ויראו אחרים{{הערה|תוספות [[ד"ה]] "אפילו", [[גמרא]] [[מסכת בבא בתרא]], קיט, סוף ע"ב.}}. כלומר, שעל ידו יתגלה ויתבאר ההלכה ופסק הדין ב[[תורה]], מהו דינו וענשו של מחלל שבת רח"ל. | ||
הרבי מביא{{הערה|תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים{{הערה|בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.}}, | הרבי מביא{{הערה|תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים{{הערה|בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.}}, וכי הטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות, בכך שחיובה הוא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור{{הערה|ראו לקו"ש חכ"ח ע' 94, הערה 14. וש"נ.}}. וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא שכל רצונו היה שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת. | ||
ומכל מקום, כיון ש"האדם יראה לעינים"{{הערה|שמואל-א טז, ז.}}, ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"{{הערה|סנהדרין ו, סע"ב. וש"נ.}}, משום שבאו עדים והעידו שראוהו מקושש עצים{{הערה|שגם השתמש בהעצים, היו העדים מעידים שלא היה צריך לעצים, ובמילא לא היה חייב מיתה, ואז לא היה מתברר הדין חילול שבת.}}, חייבים בית הדין לדון אותו כמחלל שבת, וכך הצליח לפעול שני הענינים גם יחד: הן בירור דינו של מחלל שבת, והן באופן שידע בעצמו שלא חילל את השבת. | |||
ומשום שכלפי כל הקהל היה זה חילול שבת , נוסף על הענין של חילול השם, וכן שכיון שמאורע זה היה מיד בשבת השניה{{הערה| פרש"י שלח טו, לב.}}, הרי בגלל זה לא היה יכול להיות הענין של "משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים"{{הערה|שבת קיח, ב.}}. כשם שאנו רואים לגבי לוקטי המן, ש"אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר{{הערה|בשלח טז, כז.}} "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט", וכתוב ויבוא{{הערה|שם יז, ח.}} עמלק", אלא שענין זה היה באופן של מסירת-נפש. וכאשר נמצא יהודי בעל מסירת נפש שמאיזו סיבה שתהיה לא זכה לבנים, ל"איש" ש"דרכו לכבוש" – לא הפסיד חלקו בארץ, אלא, הבנות שגידל וחינך זכו שעל ידן ניתוספה פרשה בתורה שבה נתבאר סדר ירושת הארץ, ש"ירושה אין לה הפסק"{{הערה|ב"ב קכט, ב. קלג, סע"א.}}. | |||
לאור כך ששמעו בנות צלפחד כי הארץ מתחלקת לשבטים, לזכרים, באו [[משה רבינו]], וחמשתן אמרו כחמישה דברים{{הערה|ילקוט שמעוני פנחס רמז תשעג בסופו.}}: | לאור כך ששמעו בנות צלפחד כי הארץ מתחלקת לשבטים, לזכרים, באו [[משה רבינו]], וחמשתן אמרו כחמישה דברים{{הערה|ילקוט שמעוני פנחס רמז תשעג בסופו.}}: | ||