אברהם פרשן: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''אברהם פרשן''' (פרושנובסקי) ([[כ"ב בתמוז]] [[תר"ע]] - [[י"א אייר]] [[תשמ"ו]]) היה [[חסיד]] ו[[התקשרות|מקושר]] לרבי, זכה להיכנס ל[[יחידות|יחידויות]] רבות ולבצע שליחויות מגוונות עבור [[הרבי]] במדינות שונות, ולתרום ביד נדיבה למוסדות חב"ד. היה מן היושבים ראשונה במלכות מאחורי הרבי ב[[התוועדות|התוועדויות]].

נולד ביום [[כ"ב בתמוז]] [[תר"ע]] בעיר [[לודז']] שב[[פולין]], לאביו הרב החסיד ר' דוד, שהיה מנכבדי חסידי סוכטשוב, ולאמו מרת מיכלא בריינדל (לבית ברגר), דור 14 ל[[מהר"ל]] מפראג.  

לאחר נישואיו בשנת תרצ"ג (1933) עלה [[ארץ הקודש|ארצה]] והתיישב במרכז [[תל אביב]]. ששה שבועות לאחר לידת בתו בשנת תרצ"ו (1936), נפטרה עליו רעייתו בהותירה אחריה שני תינוקות קטנים. הרב פרשן גידל וחינך את שני ילדיו הקטנים במסירות רבה. כעבור שלוש שנים נישא בשנית למרת איטא ברכה פרוינד, בת לאחת המשפחות המיוחסות ב[[ירושלים]] (אחות הצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד). לאחר נישואיו עבר להתגורר ב[[ירושלים]]. מאשתו השנייה נולדו שני ילדים נוספים.

 

בשנת [[תרצ"ט]] (1939) הקים הרב [[אליהו כי טוב]] (הרב אברהם מקטובסקי) יחד עם הרב אוריאל צימר, הרב אברהם טרגר והרב שלמה אייזנברג את תנועת הפועלים החרדית שנקראה פאג"י (ר"ת פורשי/פועלי אגודת ישראל. אין קשר בין תנועה זו לבין פא"י - פועלי אגודת ישראל, שנוסדה מאוחר יותר). לאחר פטירתו של הרב אייזנברג, הצטרף לראשות התנועה הרב אברהם פרשן. מני אז נקראו ראשי פאג"י בפי העם "שלושת האברמ'לך".  

בשנות הראשית של המדינה, אירע ובנו ר' דב פרשן, שפעל במסגרת ארגון דתי-קנאי, נטל חלק באירוע למען קודשי ישראל שגרם למאסרו יחד עם הרב מרדכי אליהו, (לימים הראשון לציון), והמשטרה מנעה פגישת עורך דין עם העצורים. הרב פרשן הבין כי עליו לפעול בצורה שונה, ויצר מהומה ברחוב בתואנה כלשהי, והחל לזרוק כסאות לכל עבר בבית קפה בסמיכות לבית המעצר. עד מהרה הגיעו למקום שוטרים שעצרוהו. הוא נלקח אחר כבוד לבית מעצר בו נכלא גם בנו, וכפי שתיאר לעצמו הצליח להפגש עם הבן ויכל לעדכנו בדבר הוראות עורך הדין...

לבסוף הגיע גם ל-[[‏770]] בלוויית ידידו הרב מאיר מינקאוויטש איתו נפגש לראשונה בעת פציעתו במינכן. הוא שהה במשך ה[[שבת]] בבית חיינו, השתתף ב[[התוועדות]] ונכנס למחרת ל[[יחידות]] והבין כי מצא את מקומו. לימים הסביר כי בביקור ראשון זה הרגיש כי זה ה[[רבי]] שלו, והבין ש[[הרבי]] הינו מנהיג כלל ישראל הפועל באמת ובמסירות למען היהדות כולה. שם בחצר הרבי גם פגש שוב בידידו רבי אוריאל צימר ממייסדי פאג"י.

 

 

בתחילה הוא לא היה מוכר בין חסידי חב"ד בעירו טורונטו. אלא שבאחד הימים הגיעה לקהילת חב"ד במקום הוראה מפתיעה מהרבי. באותם ימים, יהודי אמיד מגזע חסידי חב"ד, ביקש לתרום בניין עבור מוסדות חב"ד בעיר, עסקני חב"ד במקום שאלו את הרבי אם ואיך לקבל את התרומה. התשובה שהתקבלה הייתה: לפנות לרב פרשן ולפעול לפי עצתו. לכשפנו אליו, הציע כי לא יקבלו את הבנין כתרומה אלא לרוכשו מאת הנדיב במחיר סימלי של דולר אחד. אכן, למרבה המבוכה, לאחר שבועיים התורם הודיע, בהשפעת זרים, כי הוא מתחרט על התרומה. אלא שאז התברר כי על פי החוק הקנדי, אם הבניין הועבר לרשות העמותה בשטר מכר, הנדיב אינו רשאי לחזור בו.  

זכה לקבל הוראות רבות מהרבי בענייני עסקיו בנדל"ן. בתחילה קנה שטחים גדולים קרוב לטורונטו, בסוברו כי העיר צפויה להתרחב וערך השטחים הללו יעלה, וכך אכן היה. אולם כשהתעסק בנדל"ן ביוסטון, כתב לו הרבי את דברי חז"ל "הרוצה לאבד ממונו ישכור פועלים ואל ישב עמהם". הכוונה הייתה כי מכיון שהוא גר הרחק מיוסטון ולא יוכל לפקח על עסקיו, הרי הוא צפוי להפסדים. עד מהרה אכן נוכח לדעת כי כך פני הדברים והשתדל לצאת מהעיסקה בהקדם האפשרי ולעזוב את המקום.