27,062
עריכות
מאסרי חסידים ברוסיה הסובייטית: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה"
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
המאסר ההמוני הבא היה בעיר [[רוסטוב]]. החל מליל [[ראש השנה]], נאסרו חסידים רבים, ובהם החסיד הרב [[דוד לאבאק]], הרב [[שמואל מענדל הלפרין]], הרב [[מרדכי אהרן פרידמן]] הרב [[שמאי ויגאן]] ועוד. | המאסר ההמוני הבא היה בעיר [[רוסטוב]]. החל מליל [[ראש השנה]], נאסרו חסידים רבים, ובהם החסיד הרב [[דוד לאבאק]], הרב [[שמואל מענדל הלפרין]], הרב [[מרדכי אהרן פרידמן]] הרב [[שמאי ויגאן]] ועוד. | ||
באותה תקופה, הריכוז החב"די הגדול ביותר היה ב[[לנינגרד]], שם | באותה תקופה, הריכוז החב"די הגדול ביותר היה ב[[לנינגרד]], שם הייתה קהילה רבת-חסידים, שלמרות הכל המשיכו להתפלל יחד, להתוועד ולשמור על אורח חיים חסידי. וגם לשם הגיע גל המעצרים. החל מחודש [[אלול]] [[תרצ"ז]] ועד סוף החורף נאסרו עשרות רבות של חסידים, אשר חלקם נשפטו לתקופה של 10 שנים, אם יותר ואם פחות; חלקם חזרו לאחר תום תקופת הגלייתם, ואחדים מהם שלא יכלו לשאת את הסבל הנורא - נפחו את נשמותיהם מקור וכפור, עינויים והכאות, תשישות ואפיסת כוחות. | ||
==גל המעצרים השני - אדר תרח"צ== | ==גל המעצרים השני - אדר תרח"צ== | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
[[קובץ:מסמכים.jpg|שמאל|ממוזער|275px|מסמכים המוגדרים "סודי", המעידים על הוצאתם להרוג של חשובי חסידי חב"ד המכונים 'עשרה הרוגי מלכות']] | [[קובץ:מסמכים.jpg|שמאל|ממוזער|275px|מסמכים המוגדרים "סודי", המעידים על הוצאתם להרוג של חשובי חסידי חב"ד המכונים 'עשרה הרוגי מלכות']] | ||
* ר' [[פנחס אלטהויז (חסיד אדמו"ר הריי"צ)|פנחס אלטהויז]] - החסיד ר' פנחס אלטהויז - או כפי שכונה בפי אחיו החסידים "פיני'ע" - היה בנו של ר' [[אליהו חיים אלטהויז]]. ר' פיני'ע כמו אביו, היה ידיד ונאמן בית [[אדמו"ר הריי"צ]]. הוא נאסר בגיל צעיר, כאשר היה בן שלושים וחמש שנים בלבד.{{הערה|לאחר שר' פיני'ע נאסר, ברחה אשתו מביתה יחד עם הילדים, בפחדה פן יאסרו גם אותה. לימים סיפרה רעייתו, כי בנה ביקר אצל אנשי הנ.ק.וו.ד. בלנינגרד והתעניין אצלם לדעת מה עלה בגורל אביו - מאחר שאין לו ממנו כל ידיעה. הבכירים שבהם ענו לו, כי אין לו מה להתענין, מאחר שהרגו אותו ביריה - יחד עם כל אנשי קבוצת שניאורסאהן שנאסרו באותו יום, ואשר חיסלו אותם ביריה אחד לאחד!כעבור שנים, סיפרה מרת בת שבע אלטהויז, שלימים פגשה את אחד החסידים שהתגורר בנעוול, שאף הוא היה במאסר באותה תקופה. אותו חסיד סיפר לה, שכשהיה במאסר, הוציאו אותו באחד הימים מתאו על מנת להעבירו לתא אחר. עד שהתא השני פונה, העמידו אותו בקצה המסדרון עם הפנים אל הקיר, בעומדו שם ממתין, שמע צעקות רמות מתוך חדר סמוך: "אתה מוכן לדבר?" צעק אחד החוקרים ששהה בחדר. לאחר שתיקה קצרה, נשמעו לפתע צליפות שוט מחרידות. "הבנתי כי הנחקר הוא אחד מהחסידים", סיפר החסיד.כמה דקות לאחר מכן נפתחה הדלת, ואנשי הנ.ק. וו, ד. יצאו החוצה עם הנחקר. "לא התאפקתי", הוסיף האיש לספר, "והפנתי את ראשי לראות מיהו הנחקר וראיתי את דמותו של ר' פיני'ע אלטהויז כשהוא כולו חבול, מלא דם. לפי מצבו, נראה שלא היה צריך אפילו לירות בו כדי להרגו...}} | * ר' [[פנחס אלטהויז (חסיד אדמו"ר הריי"צ)|פנחס אלטהויז]] - החסיד ר' פנחס אלטהויז - או כפי שכונה בפי אחיו החסידים "פיני'ע" - היה בנו של ר' [[אליהו חיים אלטהויז]]. ר' פיני'ע כמו אביו, היה ידיד ונאמן בית [[אדמו"ר הריי"צ]]. הוא נאסר בגיל צעיר, כאשר היה בן שלושים וחמש שנים בלבד.{{הערה|לאחר שר' פיני'ע נאסר, ברחה אשתו מביתה יחד עם הילדים, בפחדה פן יאסרו גם אותה. לימים סיפרה רעייתו, כי בנה ביקר אצל אנשי הנ.ק.וו.ד. בלנינגרד והתעניין אצלם לדעת מה עלה בגורל אביו - מאחר שאין לו ממנו כל ידיעה. הבכירים שבהם ענו לו, כי אין לו מה להתענין, מאחר שהרגו אותו ביריה - יחד עם כל אנשי קבוצת שניאורסאהן שנאסרו באותו יום, ואשר חיסלו אותם ביריה אחד לאחד!כעבור שנים, סיפרה מרת בת שבע אלטהויז, שלימים פגשה את אחד החסידים שהתגורר בנעוול, שאף הוא היה במאסר באותה תקופה. אותו חסיד סיפר לה, שכשהיה במאסר, הוציאו אותו באחד הימים מתאו על מנת להעבירו לתא אחר. עד שהתא השני פונה, העמידו אותו בקצה המסדרון עם הפנים אל הקיר, בעומדו שם ממתין, שמע צעקות רמות מתוך חדר סמוך: "אתה מוכן לדבר?" צעק אחד החוקרים ששהה בחדר. לאחר שתיקה קצרה, נשמעו לפתע צליפות שוט מחרידות. "הבנתי כי הנחקר הוא אחד מהחסידים", סיפר החסיד.כמה דקות לאחר מכן נפתחה הדלת, ואנשי הנ.ק. וו, ד. יצאו החוצה עם הנחקר. "לא התאפקתי", הוסיף האיש לספר, "והפנתי את ראשי לראות מיהו הנחקר וראיתי את דמותו של ר' פיני'ע אלטהויז כשהוא כולו חבול, מלא דם. לפי מצבו, נראה שלא היה צריך אפילו לירות בו כדי להרגו...}} | ||
* ר' [[פייביש אסתרין]] - ר' פייביש היה הגבאי של [[בית הכנסת]] בלנינגרד. {{הערה|שבוע לפני מאסרו קיבל הודעה מטעם ה[[ק.ג.ב.]] כי הוא מוזמן לבוא אליהם, יחד עם החסיד ר' [[דובער קוזניצוב]], אשר היה מנהל את המקוה. הם ביקשום למסור בידם את המפתחות של המקוה, אך ר' פייביש יחד עם ר' דובער, ענו להם בתוקף רב: "לא ניתן לכם את המפתחות של המקוה על מנת שתסגרו אותה! רצונכם לסגור את המקוה - עשו כרצונכם, אך אנחנו את המפתחות לא ניתן בשום אופן! יותר טוב שתסגרו את [[בית הכנסת]] - ולא את המקוה!" אחד מאנשי ה[[ק.ג.ב.]] בשמעו את דבריו התקיפים, ענה להם בזעם: - "עוד תשלמו היטב בעד העקשנות שלכם!"למחרת הגיע למקוה צעיר אחד, כבן 18, וביקש ממנו למסור לו את מפתחות המקוה. כאשר שאלו לזהותו - ענה לו כי הוא חבר הקומסומול וביקשו שוב להביא לו את המפתחות. ר' פייביש התעניין אצלו על כתובת הוריו והלך אל אמו, | * ר' [[פייביש אסתרין]] - ר' פייביש היה הגבאי של [[בית הכנסת]] בלנינגרד. {{הערה|שבוע לפני מאסרו קיבל הודעה מטעם ה[[ק.ג.ב.]] כי הוא מוזמן לבוא אליהם, יחד עם החסיד ר' [[דובער קוזניצוב]], אשר היה מנהל את המקוה. הם ביקשום למסור בידם את המפתחות של המקוה, אך ר' פייביש יחד עם ר' דובער, ענו להם בתוקף רב: "לא ניתן לכם את המפתחות של המקוה על מנת שתסגרו אותה! רצונכם לסגור את המקוה - עשו כרצונכם, אך אנחנו את המפתחות לא ניתן בשום אופן! יותר טוב שתסגרו את [[בית הכנסת]] - ולא את המקוה!" אחד מאנשי ה[[ק.ג.ב.]] בשמעו את דבריו התקיפים, ענה להם בזעם: - "עוד תשלמו היטב בעד העקשנות שלכם!"למחרת הגיע למקוה צעיר אחד, כבן 18, וביקש ממנו למסור לו את מפתחות המקוה. כאשר שאלו לזהותו - ענה לו כי הוא חבר הקומסומול וביקשו שוב להביא לו את המפתחות. ר' פייביש התעניין אצלו על כתובת הוריו והלך אל אמו, שהייתה אשה דתית, וסיפר לה על מעשה בנה. "אם רצונך שלא יהיו לו צרות בחיים שלו - אמר לה בתוקף רב - הרי כאשר שולחים אותו לקבל את המפתחות מהמקוה על מנת לסגרה - בל ילך!"פרצה האשה בבכי, ספקה את כפיה ביאוש וקראה: ומה יכולה אני לעשות כאשר נגזר עלי לראות כזאת מבניי!לא ארכו הימים, והקלגסים הלמו בדלת ביתו באישון לילה, אסרוהו ונטלוהו לבית המאסר, ומאז נעלמו עקבותיו עד עצם היום הזה.}} | ||
* ר' [[שאול קצנלבויגן]]. | * ר' [[שאול קצנלבויגן]]. | ||
* ר' [[מאיר פרידמן]]. {{הערה|החסיד ר' מאיר פרידמן במשך השנים שמר על קשר מכתבים עם אדמו"ר הריי"צ, ובמאסרו התגלה בביתו פתקאות שקיבל מהרבי. הוא הואשם בכך שהיה שייך לאותה תנועה נוראה של "אנשי שניאורסאהן - אויבים מספר אחד של המלוכה".לאחר מאסרו, ניסו בני משפחתו לברר מה עלה בגורלו. לא ארכו הימים, והתברר כי ירו בו המרצחים ללא דין ומשפט. את משפחתו גרשו מלנינגרד והגלו לקסטראמא, כיון שאסור היה להם להוסיף ולהתגורר בעיר.}} | * ר' [[מאיר פרידמן]]. {{הערה|החסיד ר' מאיר פרידמן במשך השנים שמר על קשר מכתבים עם אדמו"ר הריי"צ, ובמאסרו התגלה בביתו פתקאות שקיבל מהרבי. הוא הואשם בכך שהיה שייך לאותה תנועה נוראה של "אנשי שניאורסאהן - אויבים מספר אחד של המלוכה".לאחר מאסרו, ניסו בני משפחתו לברר מה עלה בגורלו. לא ארכו הימים, והתברר כי ירו בו המרצחים ללא דין ומשפט. את משפחתו גרשו מלנינגרד והגלו לקסטראמא, כיון שאסור היה להם להוסיף ולהתגורר בעיר.}} | ||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
האמת אודות הוצאתם להורג של אותם חסידים לא נודעה לבני המשפחות במשך שנים רבות. כל אימת שבני המשפחות באו למטה [[המשטרה החשאית]] כדי לברר את אשר עלה בגורל יקיריהם, נענו כי יקירם נשפט לעשר שנות גלות. | האמת אודות הוצאתם להורג של אותם חסידים לא נודעה לבני המשפחות במשך שנים רבות. כל אימת שבני המשפחות באו למטה [[המשטרה החשאית]] כדי לברר את אשר עלה בגורל יקיריהם, נענו כי יקירם נשפט לעשר שנות גלות. | ||
בשנת 1959 (תשי"ט) שלח ה[[ק.ג.ב.]] למשפחת קוזניצוב תעודה המעידה כי הוא נפטר בשנת 1943 (תש"ג), אולם תעודה זו | בשנת 1959 (תשי"ט) שלח ה[[ק.ג.ב.]] למשפחת קוזניצוב תעודה המעידה כי הוא נפטר בשנת 1943 (תש"ג), אולם תעודה זו הייתה שקרית מיסודה, שכן כאמור, כולם נרצחו ב-9 באפריל 1938 ([[ח' ניסן]] [[תרצ"ח|תרח"צ]]). | ||
==גל המעצרים השלישי - תש"ח== | ==גל המעצרים השלישי - תש"ח== | ||