27,062
עריכות
זלמן יואל לבנהרץ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה"
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") |
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
נולד כבכור המשפחה ב[[מוסקבה]] ב[[כ"ה חשוון]] [[תרפ"ז]], לאביו הרב החסיד [[אברהם שמואל לבנהרץ]] ולאמו מרת עטקא. לאחריו נולדו ששה אחים ואחות. | נולד כבכור המשפחה ב[[מוסקבה]] ב[[כ"ה חשוון]] [[תרפ"ז]], לאביו הרב החסיד [[אברהם שמואל לבנהרץ]] ולאמו מרת עטקא. לאחריו נולדו ששה אחים ואחות. | ||
המשפחה התגוררה ברחוב 'מליא לוביאנקה'{{הערה|לוביאנקה הקטנה (להבדיל מ'בלשיה לוביאנקה' - לוביאנקה הגדולה, ששכנה ברחוב שמוך, שם שכן הבנין הגדול של הק.ג.ב, ששימש גם כבית מעצר, עינויים וחקירות.}} - שם שכן בנין המשרדים של ה[[ק.ג.ב.]] בעיר{{הערה|סיבת מגוריהם דוקא במקום זה | המשפחה התגוררה ברחוב 'מליא לוביאנקה'{{הערה|לוביאנקה הקטנה (להבדיל מ'בלשיה לוביאנקה' - לוביאנקה הגדולה, ששכנה ברחוב שמוך, שם שכן הבנין הגדול של הק.ג.ב, ששימש גם כבית מעצר, עינויים וחקירות.}} - שם שכן בנין המשרדים של ה[[ק.ג.ב.]] בעיר{{הערה|סיבת מגוריהם דוקא במקום זה הייתה בעקבות המלצתו של ר' [[נחום לבקובסקי]], בן דוד ראשון של אם המשפחה מרת עטקא.}}. למרות הסכנה שבדבר היה בית משפחת לבנהרץ בית ועד לחסידי חב"ד ששהו בעיר לצורך סידור המסמכים לרגל יציאתם מ[[ברית המועצות]]. בבית התקיימו לעיתים תדירות [[התוועדות חסידית|התוועדויות]], ובאחת מן הפעמים נשפך על גופו סיר ובו מים רותחים שגרם לכוויות ברמה גבוהה בכל חלקי גופו. למרות תחזיותיהם הקודרות של הרופאים ר' זלמן החלים ב[[נס]] מהכוויות, אך עינו השמאלית התמסמסמה. כעבור שנים הותקנה עין מלאכותית. מההתחכחות הרבה בין חסידים קיבל ר' זלמן חינוך למסירות נפש עוד מילדותו. הוא למד תורה במחתרת אצל הרב [[שניאור פינסקי]], ומלמדים נוספים. | ||
החל מ[[חודש אלול]] [[תרצ"ה]] נערכו [[מעצרי חסידים ברוסיה הסובייטית|גלי מעצרים בם נעצרו חסידי חב"ד]] רבים ברחבי רוסיה, שדאגו לאחזקת תלמודי התורה, מקוואות ושאר תשמישי הדת באופן מחתרתי. המעצר הראשון התרחש בביתם של משפחת לבנהרץ, ומביתם נלקחו שבעה חסידים. בעקבות המאורע החליט ראש המשפחה לעלות ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|האישור הושג לאחר שר' אברהם שמואל ביקש על ידי א' הרבנים שיצא מרוסיה מדודתו שהתגוררה ב[[תל אביב]] שתבקש בשבילם אישור הגירה מרוסיה.}}. | החל מ[[חודש אלול]] [[תרצ"ה]] נערכו [[מעצרי חסידים ברוסיה הסובייטית|גלי מעצרים בם נעצרו חסידי חב"ד]] רבים ברחבי רוסיה, שדאגו לאחזקת תלמודי התורה, מקוואות ושאר תשמישי הדת באופן מחתרתי. המעצר הראשון התרחש בביתם של משפחת לבנהרץ, ומביתם נלקחו שבעה חסידים. בעקבות המאורע החליט ראש המשפחה לעלות ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|האישור הושג לאחר שר' אברהם שמואל ביקש על ידי א' הרבנים שיצא מרוסיה מדודתו שהתגוררה ב[[תל אביב]] שתבקש בשבילם אישור הגירה מרוסיה.}}. | ||
בשנת [[תרצ"ו]] עלתה המשפחה לארץ, והתיישבה בתל אביב בבית הדודה. תחילת ההתיישבות | בשנת [[תרצ"ו]] עלתה המשפחה לארץ, והתיישבה בתל אביב בבית הדודה. תחילת ההתיישבות הייתה קשה, כיון שהאבא ר' אברהם שמואל לא מצא מקום עבודה, ור' זלמן נאלץ לעסוק במכירת חלווה יחד עם אמו. המצב השתנה כשר' זלמן מצא ברחוב שטר על סכום גבוה לאותם ימים בסך חמישים לירות שטרלינג, ובסכום זה פתח ר' אברהם שמואל מכולת. | ||
עם פתיחתו של חדר [[בני תמימים תל אביב]] נכנסו אליו ר' זלמן ואחיו. גם כשנפתחה ישיבת [[אחי תמימים תל אביב]] בחודש [[אדר שני]] [[תרצ"ז]] היו ר' זלמן ואחיו מהתלמידים הראשונים, שם היו ידידיו ר' [[ישראל יצחק זלמנוב]], ור' [[יצחק גנזבורג]]. | עם פתיחתו של חדר [[בני תמימים תל אביב]] נכנסו אליו ר' זלמן ואחיו. גם כשנפתחה ישיבת [[אחי תמימים תל אביב]] בחודש [[אדר שני]] [[תרצ"ז]] היו ר' זלמן ואחיו מהתלמידים הראשונים, שם היו ידידיו ר' [[ישראל יצחק זלמנוב]], ור' [[יצחק גנזבורג]]. | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
על אף שבעיית הפרנסה נפתרה, המאורעות הביטחוניים שבין יהודי תל אביב ותושביה הערביים של יפו הקשו על התאקלמות המשפחה. בנוסף חששו ההורים מתנועות הנוער שהתפשטו אז ברחבי ארץ ישראל, ובשנת [[ת"ש]] - כארבע שנים לאחר עלייתם לארץ - החליטו לחזור לרוסיה. | על אף שבעיית הפרנסה נפתרה, המאורעות הביטחוניים שבין יהודי תל אביב ותושביה הערביים של יפו הקשו על התאקלמות המשפחה. בנוסף חששו ההורים מתנועות הנוער שהתפשטו אז ברחבי ארץ ישראל, ובשנת [[ת"ש]] - כארבע שנים לאחר עלייתם לארץ - החליטו לחזור לרוסיה. | ||
גם ההתאקלמות ברוסיה | גם ההתאקלמות ברוסיה הייתה מלווה בקשיים גדולים: החל מעצם מציאת מקום דיור לשמונה נפשות{{הערה|משפחה בסדר גודל שכזה לא הייתה מצויה כלל ברוסיה של אותם ימים ובעלי הדירות היו בטוחים שמספר רב של ילדים עלולים לגרום לנזקים גדולים בדירה.}}, וכלה במציאת פרנסה הולמת. אבי המשפחה היה חולה ותשוש ומרת עטקא נאלצה לסחור בכלי מיטה - עסק שהיה אז איסור חמור. באחת ממסעותיה נתפסה ב[[קרעמנצ'וג]] שב[[אוקראינה]]. ר' זלמן שהיה אז כבן ארבע עשרה בלבד הלך לחלץ את אמו מידי ה[[נ.ק.וו.ד]], דבר שהיה כרוך בכניסה ללוע הארי, ובעמידה איתנה בחקירות הממושכות. ר' זלמן עמד בגבורה בכל החקירות ולא הפליל את אמו, ואף הביא לשחרורה{{הערה|בעת שחרורה אמר לה אחד החוקרים {{ציטוטון|"יש לך בן טוב ונאמן, הוא לא אמר מילה שיכלה להפליל אותך!"}}.}}. | ||
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה ממוסקבה ברכבת שיועדה לחיילים, ובעיירה קיוביישוב (סמרה) נודע לממונים שמשפחה שאינה קשורה לצבא הצטרפה למסע והם הורדו מהרכבת. לאחר מספר ימים הצליחו לעלות על רכבת נוספת והגיעו למחוז חפצם [[סמרקנד]]. | בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה ממוסקבה ברכבת שיועדה לחיילים, ובעיירה קיוביישוב (סמרה) נודע לממונים שמשפחה שאינה קשורה לצבא הצטרפה למסע והם הורדו מהרכבת. לאחר מספר ימים הצליחו לעלות על רכבת נוספת והגיעו למחוז חפצם [[סמרקנד]]. | ||
הרעב והמחלות היו קשים מאוד, ור' זלמן נאלץ ללכת יחד עם אחיו לחפש אוכל ברחובות. המצב השתפר כאשר בשנת [[תש"ג]] הובאה לביתם מכונת טקסטיל, ועול הפרנסה הוטל על ר' זלמן כשהוא בן שש עשרה בלבד. על אף שאחיו הקטנים הלכו ל[[תומכי תמימים סמרקנד|ישיבת תומכי תמימים שהוקמה בעיר]] ול[[חדר]]{{ | הרעב והמחלות היו קשים מאוד, ור' זלמן נאלץ ללכת יחד עם אחיו לחפש אוכל ברחובות. המצב השתפר כאשר בשנת [[תש"ג]] הובאה לביתם מכונת טקסטיל, ועול הפרנסה הוטל על ר' זלמן כשהוא בן שש עשרה בלבד. על אף שאחיו הקטנים הלכו ל[[תומכי תמימים סמרקנד|ישיבת תומכי תמימים שהוקמה בעיר]] ול[[חדר]]{{הייתה זו 'עסקתו' של החסיד ר' [[מענדל פוטרפאס]], שהילדים הקטנים יבואו ללמוד, והוא ישלם את המחסור שיווצר בעקבות היעדרותם מהעסק המשפחתי.}}, הוא נשאר בבית יחד עם אחיו ר' יוסף על מנת לפרנס את המשפחה. בעקבות עול הפרנסה לא זכה ר' זלמן ללמוד בתומכי תמימים, אך למד לעיתים אצל ר' [[ישראל נח בליניצקי]] ור' [[פרץ חן]] יחד עם חבריו ר' [[בן ציון שגלוב]], ור' [[אברהם אהרון רובשקין]] שמצבם היה דומה לשלו, והשתתף בהתוועדויות שנערכו בישיבה ובבתי אנ"ש מפעם לפעם. | ||
בתקופה זו גרו בחצר ביתם הרב ראובן נכינזון הגבאי של [[שושלת מחנובקה#רבי אברהם יהושע העשיל ממכנובקא|האדמו"ר ממכנובקה]] ובתו זיסל שברחו בעקבות הקרבות ממקום מגורם בזסלב שבדרום-מזרח פולין{{הערה|אם המשפחה נשארה מאחור כיון שלא רצתה להשאיר את אמה שגרה בביתם. האחים גרשון שמואל וזאב גויסו לצבא האדום.}}. בתחילה למדה הבת בטכנין, אך כעבור זמן קצר סולקה משם בעקבות עקשנותה שלא ללמוד בשבת. בתחילה עסקה אף היא במלאכת התפירה במכונה של משפחת לבנהרץ, וכעבור זמן נרקמו קשרי ידידות עמוקים בין המשפחות. הבת זיסל החלה לשמש כעקרת הבית, | בתקופה זו גרו בחצר ביתם הרב ראובן נכינזון הגבאי של [[שושלת מחנובקה#רבי אברהם יהושע העשיל ממכנובקא|האדמו"ר ממכנובקה]] ובתו זיסל שברחו בעקבות הקרבות ממקום מגורם בזסלב שבדרום-מזרח פולין{{הערה|אם המשפחה נשארה מאחור כיון שלא רצתה להשאיר את אמה שגרה בביתם. האחים גרשון שמואל וזאב גויסו לצבא האדום.}}. בתחילה למדה הבת בטכנין, אך כעבור זמן קצר סולקה משם בעקבות עקשנותה שלא ללמוד בשבת. בתחילה עסקה אף היא במלאכת התפירה במכונה של משפחת לבנהרץ, וכעבור זמן נרקמו קשרי ידידות עמוקים בין המשפחות. הבת זיסל החלה לשמש כעקרת הבית, והייתה מבצעת בבית עבודות בישול וכביסה. | ||
לאחר סיום המלחמה המשפחות נפרדו ור' ראובן ובתו זיסל עברו לגור בביתו של הבן והאח גרשון שמואל שבמוסקבה. כעבור תקופה קצרה כשהחלה [[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הההמונית מרוסיה]] חזרה משפחת לבנהרץ למוסקבה על מנת למכור את הנכסים שברשותם, ובכספי המכירות להבריח את הגבול יחד עם שאר החסידים דרך העיר [[לבוב]], אך עוד לפני שהספיקו לחזור ללבוב נסגרו שערי רוסיב, והאפשרות לבריחה בוטלה. המשפחה התעכבה במוסקבה לתקופת מה בביתם הישן שבקצה העיר, וכאשר הגיעה ידיעה על אפשרות נוספת למילוט דרך העיר [[צ'רנוביץ']] נסעה לשם המשפחה. גם זיסל ניכנזון החליטה לברוח ולאחר שהגיעה ללבוב והתברר לה כי האפשרות לבריחה דרך עיר זו איננה, המשיכה במסעה לעבר צ'רנוביץ' אליה עברו משפחת לבנהרץ, בתקווה כי הם יעזרו לה. כעבור מספר חדשים מהגעתה לעיר [[נישואין|נשא]] ר' זלמן את מרת זיסל ב[[י"ב ניסן]] [[תש"ז]] בהשתתפות מספר חסידים מצומצם, כאשר מסדר הקידושין היה ר' [[יואל איטקין]]. | לאחר סיום המלחמה המשפחות נפרדו ור' ראובן ובתו זיסל עברו לגור בביתו של הבן והאח גרשון שמואל שבמוסקבה. כעבור תקופה קצרה כשהחלה [[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הההמונית מרוסיה]] חזרה משפחת לבנהרץ למוסקבה על מנת למכור את הנכסים שברשותם, ובכספי המכירות להבריח את הגבול יחד עם שאר החסידים דרך העיר [[לבוב]], אך עוד לפני שהספיקו לחזור ללבוב נסגרו שערי רוסיב, והאפשרות לבריחה בוטלה. המשפחה התעכבה במוסקבה לתקופת מה בביתם הישן שבקצה העיר, וכאשר הגיעה ידיעה על אפשרות נוספת למילוט דרך העיר [[צ'רנוביץ']] נסעה לשם המשפחה. גם זיסל ניכנזון החליטה לברוח ולאחר שהגיעה ללבוב והתברר לה כי האפשרות לבריחה דרך עיר זו איננה, המשיכה במסעה לעבר צ'רנוביץ' אליה עברו משפחת לבנהרץ, בתקווה כי הם יעזרו לה. כעבור מספר חדשים מהגעתה לעיר [[נישואין|נשא]] ר' זלמן את מרת זיסל ב[[י"ב ניסן]] [[תש"ז]] בהשתתפות מספר חסידים מצומצם, כאשר מסדר הקידושין היה ר' [[יואל איטקין]]. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
בתקופה הראשונה לנישואיהם התגוררו הזוג הצעיר במשך תקופה בחדר צר שהוקצה להם בבית משפחת לבנהרץ המובחרת [[צ'רנוביץ']] שב[[אוקראינה]]. לאחר מספר חדשים עברו להתגורר בדירה קטנה בעיר בה אירחו באופן של קבע כמה מבני משפחות וילנקין, קוזלינר, קצנלבויגן, ששונקין ווישצקי, כאשר מותירים הם לעצמם חדרון קטן. בתקופה זו התקיימו בביתם גם התוועדויות רבות. | בתקופה הראשונה לנישואיהם התגוררו הזוג הצעיר במשך תקופה בחדר צר שהוקצה להם בבית משפחת לבנהרץ המובחרת [[צ'רנוביץ']] שב[[אוקראינה]]. לאחר מספר חדשים עברו להתגורר בדירה קטנה בעיר בה אירחו באופן של קבע כמה מבני משפחות וילנקין, קוזלינר, קצנלבויגן, ששונקין ווישצקי, כאשר מותירים הם לעצמם חדרון קטן. בתקופה זו התקיימו בביתם גם התוועדויות רבות. | ||
ר' זלמן עבד למחיית המשפחה באותם שנים במפעל טקסטיל, כיון | ר' זלמן עבד למחיית המשפחה באותם שנים במפעל טקסטיל, כיון שהייתה בעבודה זו אפשרות להשלים במשך ימי השבוע גם את המכסה המוטלת על כל עובד ליום השבת, וכך היה באפשרותו שלא לחלל את השבת בעבודה. מעלה נוספת בעבודה זו הייתה האפשרות לסחור במוצרים אלו באופן בלתי חוקי ב'שוק השחור'. | ||
בצ'רנוביץ' נולדו לר' זלמן בנותיו ציפורה וחנה. | בצ'רנוביץ' נולדו לר' זלמן בנותיו ציפורה וחנה. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
==השהות בפולין והעלייה לארץ ישראל== | ==השהות בפולין והעלייה לארץ ישראל== | ||
כאשר הגיעו לפולין הלך ר' זלמן לשגרירות הישראלית במטרה לקבל אישורי עליה לארץ ישראל, על מנת להמשיך מיד ליעד המסע. בפועל ר' זלמן ומשפחתו לא קיבלו את אישורי העלייה המיוחלים כיון שנחתם הסכם בין שלטונות רוסיה ופולין שלא לתת לאזרחי רוסיה המגיעים לפולים אישור עליה לארץ אלא לאחר שלש שנים{{הערה|המניע להסכם | כאשר הגיעו לפולין הלך ר' זלמן לשגרירות הישראלית במטרה לקבל אישורי עליה לארץ ישראל, על מנת להמשיך מיד ליעד המסע. בפועל ר' זלמן ומשפחתו לא קיבלו את אישורי העלייה המיוחלים כיון שנחתם הסכם בין שלטונות רוסיה ופולין שלא לתת לאזרחי רוסיה המגיעים לפולים אישור עליה לארץ אלא לאחר שלש שנים{{הערה|המניע להסכם הייתה טענת הערבים שיהודים יוצאים מרוסיה במסווה של פולנים כדי לעלות לארץ ישראל.}}, ונאלצו לקבוע את מושבם לתקופת ההמתנה בעיירה ביטום{{הערה|משפחת לבנהרץ בחרה בעיירה זו כמקום יישוב, כיון שבמסמכים החדשים עמם יצאו נכתב כי מרת זיסל נולדה בעיירה.}} שבגבול פולין וגרמניה. | ||
עבודה של ממש לא הצליחה המשפחה למצוא בעקבות חוסר שליטה בשפה המקומית, ור' זלמן עסק בהוראת השפה העברית ליהודים עולי רוסיה שהמתינו גם הם בפולין כמותו. | עבודה של ממש לא הצליחה המשפחה למצוא בעקבות חוסר שליטה בשפה המקומית, ור' זלמן עסק בהוראת השפה העברית ליהודים עולי רוסיה שהמתינו גם הם בפולין כמותו. | ||
| שורה 63: | שורה 63: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[גולגוטקס]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[גולגוטקס]]}} | ||
כאשר הוקמה [[נחלת הר חב"ד|שכונת חב"ד בקריית מלאכי]] ייסדו כמה ממשפחות העולים בנחלת הר חב"ד מפעל טקסטיל. בהוראת הרבי לא מכר ר' זלמן את חנות המכולת בבני ברק{{הערה|ביחידות | כאשר הוקמה [[נחלת הר חב"ד|שכונת חב"ד בקריית מלאכי]] ייסדו כמה ממשפחות העולים בנחלת הר חב"ד מפעל טקסטיל. בהוראת הרבי לא מכר ר' זלמן את חנות המכולת בבני ברק{{הערה|ביחידות שהייתה לו באותם ימים, שאל את הרבי האם למכור את החנות מכולת שלו כדי שיוכל לתת את חלקו בשותפות במפעל. הרבי ענה לו (תוכן הדברים): "המקום בו החנות נמצאת יהיה מרכזי מאוד, והמחיר של החנות יעלה". את דברי הרבי פירסם ר' זלמן בקרב ידידיו וחביריו. באותן שנים רבי עקיבא פינת רחוב [[רש"י]] לא נחשב למיקום אטרקטיבי. לאחר כמה שנים כולם הבינו כי דברי הרבי היו נבואה של ממש, שהרי המכולת נמצאת כיום במרכזה של העיר הגדולה בני ברק. לפי הוראת הרבי הוא לא מכר את החנות אלא השכיר אותה וכך עד ליומו האחרון החנות לא נמכרה}}, ויחד עם זאת הפך לאחד ממנהלי המפעל שנקרא 'גולגוטקס' על שם מייסדיו: '''גו''' - ר' [[מרדכי גורדצקי]] כיום יו"ר [[ועד נחלת הר חב"ד]], '''ל''' - לבנהרץ ר' זלמן ואחיו ר' יונה, '''גו''' - ר' [[משה גולדשמיד]], '''טקס''' - קיצור של טקסטיל. תפקידו של ר' זלמן במפעל יחד עם אחיו ר' יונה היה קשרי החוץ - הזמנת חומרי גלם ושיווק הסחורה. | ||
על אף עיסוקיו הרבים והיותו דמות מפתח בביסוס והרחבת השכונה החב"דית הצעירה, קביעות בלימוד התורה | על אף עיסוקיו הרבים והיותו דמות מפתח בביסוס והרחבת השכונה החב"דית הצעירה, קביעות בלימוד התורה הייתה חשובה ביותר אצל ר' זלמן, שלא זכה ללמוד בצעירותו ב[[ישיבה]]. פעמים מספר חזר ואמר שהוא משלים את שלא היה ביכלתו ללמוד מאחורי מסך הברזל. בפרט היה מקפיד על השתתפות בשידורים שנעשו מהתוועדויות ושיחות של הרבי. כאשר התגורר בבני ברק, היה נוסע במונית ישירה בשעות הלילה המאוחרות לכפר חב"ד כדי לשמוע את השידור, ובשלב מסויים הצליח לאחר מאמצים רבים להביא לשידור דברי הרבי בקביעות גם בבני ברק. גם כאשר עבר לגור בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, אירגן שידור קבוע מחצר הרבי. | ||
ירא שמיים מרבים ובעל חסד גדול היה. ב[[כ"ו תשרי]] [[תשל"ז]] נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי, והציע את הרעיון שעלה בלבו לפתוח [[גמ"ח]] לעילוי נשמתו של אביו אברהם שמואל{{הערה|נפטר בשנת [[תשל"ה]]}}. הרבי עודד אותו לפתוח את הגמ"ח מיד בשובו לארץ ישראל, ונתן מספר הוראות בנוגע להתנהלות הגמ"ח. הרבי גם נתן לו שני שטרות של עשר דולר כהשתתפות ראשונית בקופת הגמ"ח. ר' [[משה קוטלרסקי]] נתן לו סכום גדול כהלוואה לקופת הגמ"ח, ור' זלמן ניהל גמ"ח זה עד לפטירתו. | ירא שמיים מרבים ובעל חסד גדול היה. ב[[כ"ו תשרי]] [[תשל"ז]] נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי, והציע את הרעיון שעלה בלבו לפתוח [[גמ"ח]] לעילוי נשמתו של אביו אברהם שמואל{{הערה|נפטר בשנת [[תשל"ה]]}}. הרבי עודד אותו לפתוח את הגמ"ח מיד בשובו לארץ ישראל, ונתן מספר הוראות בנוגע להתנהלות הגמ"ח. הרבי גם נתן לו שני שטרות של עשר דולר כהשתתפות ראשונית בקופת הגמ"ח. ר' [[משה קוטלרסקי]] נתן לו סכום גדול כהלוואה לקופת הגמ"ח, ור' זלמן ניהל גמ"ח זה עד לפטירתו. | ||