|
|
| שורה 25: |
שורה 25: |
| ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן{{הערה|סיום הגדת [[הרבי]] וב"אותיות של נגלה" ב[[לקוטי שיחות]] כרך ה' עמ' 174 ואילך}}. | | ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן{{הערה|סיום הגדת [[הרבי]] וב"אותיות של נגלה" ב[[לקוטי שיחות]] כרך ה' עמ' 174 ואילך}}. |
|
| |
|
| כמו כן [[הרבי]] אמר בשיחת ליל שני של חג הפסח [[ה'תשכ"ב]] {{הערה|אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311}}: | | כמו כן [[הרבי]] דיבר בשיחת ליל שני של חג הפסח [[ה'תשכ"ב]] {{הערה|אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311}}, אודות שלילת המנהג, ואמר שב[[ליובאוויטש]] גם הגנבים היו שובתים ממלאכת בפסח, ולא היו גונבים את האפיקומן. |
| {{ציטוט|תוכן=וזהו גם מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת ההתוועדויות דלילות הפסח [ספר השיחות תש"ה ריש עמ' 48] שבליובאוויטש היו גנבים ידועים, ואף-על-פי-כן בלילות הפסח היו שובתים ממלאכתם... ומובן שהרבי לא אמר דבר צחות בעלמא, אלא זהו לימוד והוראה – שהגילוי שבלילות הפסח הוא באופן שחודר ופועל ("עס דערנעמט") אפילו אצל כאלו שהם גנבים.
| |
| ויש לבאר הדיוק בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שנקט הדוגמא של "גנבים" דווקא – כיוון שגניבת דעת היא הפתח לכל מיני רע, וכמאמר רז"ל "כך היא אומנות של יצר-הרע היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו עבוד עבודה-זרה", וידוע פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר שהתחלת פעולת היצר-הרע היא מענייני קדושה, שגם הוא מסכים על עשיית מצוה באומרו: "עשה כך", ואף שזהו עניין של מצוה, מכל-מקום כיון שנתערבה כאן הסכמתו של היצה"ר, הרי זו גניבת דעת, ופתח ואחיזה כו', עד למעמד ומצב שאומר לו "עבוד עבודה זרה", והעצה היחידה היא – שלא יהיה עסק כלל עם היצר-הרע, אפילו לא הסכמתו על ענייני מצווה.
| |
| וזהו הפירוש בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שבלילות הפסח היו הגנבים שובתים ממלאכתם – שהגילוי שבלילות הפסח נמשך והגיע אפילו אצל הגנבים, שזהו המקור לכל מיני רע.
| |
| ועניין זה מובן גם על פי מה שכתוב בכתבי האריז"ל בביאור הטעם שיציאת מצרים הוצרכה להיות "לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו", כי, מצד השיקוע במ"ט שערי טומאה, הרי כל הגילויים לא היו יכולים להגיע למטה כל כך, כי אם גילוי "הקב"ה בכבודו ובעצמו". ונמצא, שהגילוי דחג הפסח נמשך וחודר בכולם, אפילו אצל הגנבים.|מרכאות=כן|ממקור=שיחת ליל ב' דחג הפסח תשכ"ב אות ב'}}
| |
| מובן מכך, עד כמה מושלל קיום המנהג של 'גניבה' בליל הסדר.
| |
|
| |
|
| עם זאת, מסופר{{הערה|הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד}} שפעם 'חטפה' בתו הבכירה של [[אדמו"ר מהר"ש]] את האפיקומן שלו, אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה מקרה זה יוצא דופן, ואין נהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, ומעירים ממרז"ל{{הערה|ברכות ה}} ש{{מונחון|"בתר גנבא גנוב וטעמא טעים"|מישגונב מהגנב נדבקת בו טעם גנבה}}. | | עם זאת, מסופר{{הערה|הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד}} שפעם 'חטפה' בתו הבכירה של [[אדמו"ר מהר"ש]] את האפיקומן שלו, אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה מקרה זה יוצא דופן, ואין נהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, ומעירים ממרז"ל{{הערה|ברכות ה}} ש{{מונחון|"בתר גנבא גנוב וטעמא טעים"|מישגונב מהגנב נדבקת בו טעם גנבה}}. |