49
עריכות
גד יעקבי: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←קשריו עם הרבי
| שורה 41: | שורה 41: | ||
וכדרך בני ישראל השמחים בהזדמנות דלשון נופל על לשון, הרי שמשרתו של מר היא משרת סגן שר התחבורה, יהי רצון שיתרום חלקו בעין יפה לחבר את חלקי עם ישראל הצריכים קירוב וחיבור אודותם כותב במכתבו – העדות השונות, הישוב הותיק והעולים החדשים והחילוניים ודתיים. ואם כל איש בעל מרץ טבעו מכריחו לנצל מרצו, על אחת כמה וכמה בתחומים אשר, כסגנונו במכתבו, דואג עליהם, ובביטוי חריף עוד יותר, אשר "הם בנפשנו".}} | וכדרך בני ישראל השמחים בהזדמנות דלשון נופל על לשון, הרי שמשרתו של מר היא משרת סגן שר התחבורה, יהי רצון שיתרום חלקו בעין יפה לחבר את חלקי עם ישראל הצריכים קירוב וחיבור אודותם כותב במכתבו – העדות השונות, הישוב הותיק והעולים החדשים והחילוניים ודתיים. ואם כל איש בעל מרץ טבעו מכריחו לנצל מרצו, על אחת כמה וכמה בתחומים אשר, כסגנונו במכתבו, דואג עליהם, ובביטוי חריף עוד יותר, אשר "הם בנפשנו".}} | ||
בהמשך כותב הרבי אודות הביטוי 'חילוני' ו'דתי': | בהמשך כותב הרבי אודות הביטוי 'חילוני' ו'דתי'{{הערה|את המכתב במלואו אפשר לראות בין היתר ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/27/10391.htm אתר ספריית ליובאוויטש]}}: | ||
{{ציטוט|תוכן=וכאן מקום אתי לעמוד על הביטוי במכתבו, שנשנה בכמה מקומות, ביטוי אשר תמיד עורר תמהוני, כוונתי להניגוד "חילוני ודתי", שהרי המשוג "חול" ניגודו הוא "קודש". ואין כוונתי רק לדיוק בדקדוק השפה, כי אם ובעיקר לדיוק בתוכן. ומיוסד על מקור בלשוננו לשון הקודש (בתורתנו, תורה שבכתב ופירושה בתורה שבעל פה, ועד ימינו אלה), הרי הביטוי הרגיל הוא ימות החול ויום השבת-קודש. שמזה מובן גם התוכן, שאין כל חילוק באמונות ודעות והשקפת עולם וכו' בין ימות החול ובין יום השבת-קודש, כי אם רק בהנהגה דימות החול – ובלשון התלמוד, עובדין דחול – וההנהגה ביום אשר קדוש הוא למנוחת נפש אמיתית ולשביתה ממלאכות גשמיות, ועל אחת כמה וכמה חומריות שאז האדם בדרך ממילא מקדיש זמנו לענינים רוחניים ולחיים הרוחניים בכלל. | {{ציטוט|תוכן=וכאן מקום אתי לעמוד על הביטוי במכתבו, שנשנה בכמה מקומות, ביטוי אשר תמיד עורר תמהוני, כוונתי להניגוד "חילוני ודתי", שהרי המשוג "חול" ניגודו הוא "קודש". ואין כוונתי רק לדיוק בדקדוק השפה, כי אם ובעיקר לדיוק בתוכן. ומיוסד על מקור בלשוננו לשון הקודש (בתורתנו, תורה שבכתב ופירושה בתורה שבעל פה, ועד ימינו אלה), הרי הביטוי הרגיל הוא ימות החול ויום השבת-קודש. שמזה מובן גם התוכן, שאין כל חילוק באמונות ודעות והשקפת עולם וכו' בין ימות החול ובין יום השבת-קודש, כי אם רק בהנהגה דימות החול – ובלשון התלמוד, עובדין דחול – וההנהגה ביום אשר קדוש הוא למנוחת נפש אמיתית ולשביתה ממלאכות גשמיות, ועל אחת כמה וכמה חומריות שאז האדם בדרך ממילא מקדיש זמנו לענינים רוחניים ולחיים הרוחניים בכלל. | ||
שמחתי לראות שכלל מר כל שלושת השטחים האמורים ביחד, שזהו גם מנקודת השקפת עולם שלי, שכמו שהחילוק בין העדות הוא מלאכותי ונגרם על ידי תנאים חיצוניים, ולכן נגע רק בחלק החיצוני של החיים, אבל אינו משנה הפנימיות והעצם; ועל דרך זה הוא גם בנוגע לישוב הותיק והעולים החדשים. ו(לדידי) פשוט הדבר, אשר כן הוא גם בנוגע למה שקורא מר "חילוניים ודתיים" | שמחתי לראות שכלל מר כל שלושת השטחים האמורים ביחד, שזהו גם מנקודת השקפת עולם שלי, שכמו שהחילוק בין העדות הוא מלאכותי ונגרם על ידי תנאים חיצוניים, ולכן נגע רק בחלק החיצוני של החיים, אבל אינו משנה הפנימיות והעצם; ועל דרך זה הוא גם בנוגע לישוב הותיק והעולים החדשים. ו(לדידי) פשוט הדבר, אשר כן הוא גם בנוגע למה שקורא מר "חילוניים ודתיים".|מקור=אגק"ש כז י'שצא|מרכאות=כן}} | ||