כתבי ר' יאשע שו"ב (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף

על אף שבכללות הספר עוסק רק במאורי החסידות<ref>ה[[אור החיים]] הקדוש אינו פלא, מכיון שבתולדות החסידות מצינו רבים העוסקים בו ובתרתו.</ref>, באופן חריג נתייחד מדור ל"[[הט"ז]] ודורו" (בתוך מדור המגיד ותלמדיו). הט"ז, וכן חותנו בעל [[הב"ח]], מצטיירים בסיפורים אלו כאנשי מעלה הנקיים מכל שמץ רבב, וכרבנים צדיקים למופת<ref>אולי מפני שהיו מ[[חסידי אשכנז]], שקדמו לתנועת החסידות, והיו באותם אזורים.</ref>.

*פעם אחת אמר המגיד הגדול, יש לי איש אחד והוא תפוח יקר, אך יש בתוכו תולעת אחת, אם יתגבר על התולעת יהי' כלי יקר מאוד, ובאם לאו חייו יאכלנו התולעת עד גמירא. אצל השולחן הי' אז [[חיים וולפר|הוואלפער]] הידוע, ור' נחום טשערנאבילער לא הי' אז בהשולחן, רק בעיר המגיד הי' אז. אחר השולחן התראה הוואלפער פנים עם ר' נחום, אמר לו שמעתם מה אמר הרבי היום, וסיפר לו ואמר לו כמדומני שכוונתו עליכם. ויענה הר"נ בוודאי אין כוונתו עלי, כי אולי הי' כן הי' אומר זאת בשעה שאני אצלו שאשמע זה<ref>הוצאות ירושלים תשמ"א עמ' רצב, וראה בחלק ב' גירסא שהוסיפור היה עם ר' אהרן מקרלין ולא עם ר"נ טשערנאבילער</ref>.

*בפסח<ref>כתבי ר' יאשע שו"ב, עמ' נד</ref> היה [הרה"ק רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]]] מחמיר כל-כך על "[[מצה שרויה|שרויה]]", עד שפעם אחת היתה כלתו.. קשה לה הלעיסה ממצות, ושאלה אם אפשר לה שתרכך מצה, לא עם מים, רק שתטרוף ביצה על המצה לרככה על האש. ואמר שמרשה לה, אך לא בבית שלי רק אצל שכן, ותאכל שם המצה גם-כן. ואמר שחומרא של הרמב"ם [כנראה צ"ל: המגיד] אי-אפשר לו להקל. כי הבעש"ט לא נהג עדיין בחומרא זו, רק המגיד [ממעזריטש] ז"ל.