כוח חוש וכשרון: הבדלים בין גרסאות בדף

כוחות הנפש הם מהות [[הארה|הארת הנפש]]. דהיינו, כמו ש[[אור]] ה[[שמש]] אינו השמש עצמה, אך מה שהשמש מחממת ומאירה הוא רק על ידי האור, כך ממש מחיים כוחות הנפש את הגוף: הכוחות החיצוניים מחיים את ה[[איברים|איברים החיצוניים]] (כגון [[יד]] ו[[רגל]]), כוחות פנימיים יותר מהנפש מחיים את ה[[איברים|איברים הפנימיים]] (כגון [[לב]] ו[[מוח]]), והכוחות הפנימיים ממש מהווים את חיות האדם עצמו ([[רגש]] ו[[שכל]]). וכמו שבמשל פעמים רבות מתייחסים לאור השמש כאילו הוא השמש עצמה, כך פעמים מתייחסים לכוחות כאילו הם הנפש עצמה (לדוגמא, [[תניא - פרק ג'|בספר התניא פרק ג']]). באופן כללי נחלקים [[עשר הכוחות|כוחות הנפש לעשר]]{{הערה|חכמה, בינה, דעת וכו'ץ}}, אך באופן פרטי ישנם כוחות רבים הנוצרים מ[[התכללות]] עשר כוחות אלו, כגון כוח ה[[ציור]], כוח ה[[זריקה]] וכו', ובפרט שבפרט הם מתכללים זה מזה עד אין סוף.

הכח כמו שהוא בשרשו, מופשט מכל ציור. הכח כמו שהוא בדרגא זו נמצא בכל אדם תמיד ובשלימות, לדוגמא [[ראיה|כח הראיה]]: כמו שהוא בשרשו ה[[היולי]] הוא נמצא בכל אדם בשלימות. יתכן אמנם שאדם יוולד עיוור וכח זה לא יתגלה בו לעולם כל ימיו, אך בשורשו ומקורו המופשט הוא בשלימות. והראיה על זה – גם לאדם עיור יכול להיוולד בן שיוכל לראות עם עיניו ללא כל בעיה, כלומר, אף על פי שאצלו לא התגלה כוח הראיה, הרי שלבנו הוא הוריש אותו בשלימות – מכאן שגם אצל האב היה הכח בשלימות, אלא שהוא לא התגלה מהכח אל הפועל.

הכוח כמו שכבר הצטייר במציאות פרטית מסויימת ונמצא אצל האדם בפועל, אך עדיין לא מתגלה. לדוגמא, אדם המוכר לנו כאדם שתמיד עוזר לזולת – יש אצלו במציאות את כח ה[[חסד]] גם בשעה שאינו עוזר ואינו עוסק כלל במעשה חסד. לדוגמא, אצל [[אברהם אבינו]] האיר כוח החסד עד כדי כך שכאשר לא היה בנמצא לידו אדם נוסף שיאפשר לו להוציא את החסד אל הפועל - גרם לו הדבר צער רב, ומכך מוכח שלא המציאות שמחוץ אליו עוררה אותו להתנהג באופן של חסד, אלא היא היתה אצלו מצד עצמו.

כאשר הכוח כפי מתלבש בפועל באברי הגוף, לדוגמא כאשר האדם רואה בפועל או שומע בפועל, הדבר מכונה בשם 'כוח הפועל'.

בדומה לכוחות, גם החושים הם הארה מהנפש, אך הם אינם מהות הארת הנפש (כמו הכוחות) אלא רק ה[[חיצוניות]] וההתפשטות שלה{{הערה|בחסידות הדבר מכונה בבחינת "הבל" בלבד.}}, והם לא מתגלים באיברים עצמם אלא רק ב'סדקים' שבגוף: [[עיניים]], [[אזניים]], נקבי ה[[אף]] וכו'{{הערה|יש להעיר שאופן התפשטות החושים שונה מחוש אחד למשנהו. לדוגמא, בעוד חוש הראיה יוצא מהעין, הרי שחוש השמיעה הפוך – נכנס לאוזן.}}.

מספר הכוחות הכללי הוא עשר ([[ספירת החכמה|חכמה]], [[ספירת הבינה|בינה]], [[ספירת הדעת|דעת]], [[ספירת החסד|חסד]], [[ספירת הגבורה|גבורה]], [[ספירת התפארת|תפארת]], [[ספירת הנצח|נצח]], [[ספירת ההוד|הוד]], [[ספירת היסוד|יסוד]], ו[[ספירת המלכות|מלכות]]). אך באופן פרטי הם [[התכללות|כלולים]] זה מזה, וישנם כוחות פרטיים שונים המוסברים בתורת החסידות כמשל להבנת עניינים שונים. לדוגמא: [[כח הזריקה]] מובא כמשל להבנת עניין [[צמצום הראשון]], [[כח הציור]] הוא משל ל[[אור הממלא]] כל עלמין, וכן מוסבר במקומות רבים עניינו של כח הדיבור ועוד.

מספר החושים הוא חמש ([[חוש הראיה|ראיה]], [[חוש השמיעה|שמיעה]], [[חוש הריח|ריח]], [[חוש הטעם|טעם]], [[חוש המישוש|מישוש]]). אך גם כאן, כמו בכוחות, זהו רק בכללות. בפרטות ישנם חמישה אופנים אלו לא רק בנפש אלא בכל שלושת הגדרים של העולם: [[עולם שנה נפש|עולם, שנה, נפש]] (שהינם הגדרות כלליות למקום, זמן, והכח הרוחני הפועל ומחיה כל דבר), ובכל דרגה ודרגה שלהם. לדוגמא בשכל, ישנו חוש הראיה שבשכל, חוש השמיעה שבשכל, וכן שאר החושים.

הכשרון הוא תכונת חומר הגוף לקבל את כוחות הנפש, לדוגמא, מי שחומר המוח שלו גס יבין שכל לאט, וכן להיפך. למרות שהכשרון נחות בהרבה מהחוש, יש בו מעלה נפלאה – כשאדם בעל שכל גס מתייגע ומצליח להבין שכל עמוק, הוא מגיע להבנה יסודית יותר ממי שנולד בעל כשרון. בכך מתגלה מעלת הגוף – שמציאותו רק מהעצמות.