תנ"ך: הבדלים בין גרסאות בדף

{{להשלים|כל הערך=כן}}

'''תנ"ך - תורה נביאים וכתובים''' - שלשת החלקים של ה[[תורה שבכתב]], והיסוד ל[[תורה שבעל פה]]. נקרא '''מקרא''' בלשון חז"ל.

חסידי חב"ד בדורות עברו, אפילו הבינונים שביניהם, היו בקיאים בתנ"ך. ו[[מנהג]] מסודר היה אצלם, שלאחר לימוד שיעור [[משניות]] שאחרי תפילת [[שחרית]], בשעת קיפול ה[[טלית]] ו[[תפילין]] היו לומדים שיעור תנ"ך, באופן שבמשך שלשה חדשים היו גומרים את התנ"ך{{הערה|[[היום יום]] - [[י"א באדר א']]}}.

בשולחן ערוך יורה דעה{{הערה|סי' רפב סי"ז}} נפסק{{הערה|מברייתא מגילה כז, א}}: "ומניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים". ה[[רמ"א]] מוסיף על כך: "אבל כתובים על-גבי נביאים או איפכא, שרי". ה[[ש"ך]] מציין{{הערה|ס"ק יד}} שמקורו מדברי ה[[ר"ן]]{{הערה| בדפי הרי"ף ח, ב ד"ה מניחין}} והתוספות{{הערה|בבא בתרא יג, ב ד"ה רבי יהודה. אם כי משיטה מקובצת מגילה כו, ב מובא שסוברים שיש חילוק בין נביאים לכתובים}}.

ה[[מגן אברהם]] מבאר{{הערה|באו"ח סי' כח ס"ק ד}}, שאף שאין אותה קדושה לכולם{{הערה|כמו שהביא בסי' קנג ס"ק ב מדברי הר"ן, שדברי הנביאים נקראים "דברי קבלה" שקיבלו מפי הגבורה על-ידי נבואה, וכתובים מיקרי "דברי קדושה" הואיל ונאמרו ברוח הקודש. וכן ברור בשו"ת הר"י מגאש}}, לא הקפידו בכך אלא בתורה שקדושתה חמורה יותר. אך ב[[רמ"א]] בסעיף אחר{{הערה|שם ס"א (וציינו שכבר כתב כן בתוס' רבי יהודה החסיד לברכות כה, ב). ובערוך השלחן (שם סכ"ב) ובס' צדקה ומשפט (תש"ס) פט"ז ס"ל הבינו, שזה נוגע גם לדין שלנו}} כתוב, שחומש שעשוי בכריכה כפי שנהוג שווה קדושתו לספרי נביאים, אך יש להיזהר בכך.

בזוהר{{הערה|פ' נח, ח"א עא, ב}}נאמר: "מכאן דתורה שבכתב ישוון יתה [=יניחו אותה] על תורה שבעל פה". בשו"ת הר"י מגאש{{הערה|סי' צב}}כתב: וששאלת על אמרם "מניחין תורה על-גבי נביאים" – בא דין ספרי התלמוד בזה כדין התורה, אם לאו? אלא שאין כוונתם באמרם "מניחין תורה על-גבי נביאים" אלא על התורה עצמה, אבל התלמוד הוא ביאור התורה ופירושה, לא 'אמיתה של תורה'. הלא תראה שאינו צריך שרטוט כ'אמיתה של תורה'{{הערה|הביטוי מופיע במגילה טז, ב, והכוונה כאן ל[[ספר תורה]] עצמו (כרש"י שם והר"ן בדף ה ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה והלכתא, ולא כר"ת ור"ח בגיטין ו ע"ב תוד"ה ורבי יצחק שפירשו שהכוונה למזוזה)}}, ומזה תדע שאין קדושתו מגעת לקדושת התורה עצמה. ולא עוד אלא אפילו לקדושת שאר כתבי הקודש אינו מגיע. והואיל ואנחנו רואים שאינו מטמא את הידיים, מצורף עם היותו בלתי צריך שרטוט, אם כן אפילו על גבי כתובים אין מניחים אותו, וכל-שכן על-גבי נביאים, וכל-שכן על-גבי תורה".

ובספר 'החינוך והמחנך'{{הערה|עמ' 73}}, כתבו: "יש לחנך את הילדים בנושא של קדושת ספרי קודש. וכן, שידעו איזה ספר מותר לשים על ספר אחר. אפשר ללמוד מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שמדייק ביותר בכבוד הספרים, ולא אחת, כשרואה ספר מונח על פניו, או על-גבי ספר אחר, מתעכב ומתקן את הדבר, וזאת מבלי התחשב עם כך שכל רגע מזמנו ספור ומדוד". והלוואי נזכה ללמוד ולהבין מעט בהנהגת הרבי בזה, כדלהלן.

וכן מסופר ביומן משנת תשכ"ז{{הערה|בתוך 'תשורה' לנישואין, משפ' ברנשטיין, ה' כסלו תשס"ז, ס"ע 16}}, שבשעת תפילת המנחה של יום חמישי, כ"ח סיוון, קם הרבי וניגש לשולחן שממול פניו, והוריד 'שיחה' שהייתה מונחת על 'יורה דעה' ושם אותה על הספסל. המספר ציין שזה מקרה נדיר שהרבי קם באמצע התפילה. וביומן תשל"ד{{הערה|בתוך 'מזכרת' מנישואין, משפ' פלדמן, י"ד מנ"א תשס"ו, עמ' 56}} מסופר, שביום חמישי, כ' מנ"א, בצאתו מתפילת שחרית, הוריד הרבי תפילין{{הערה|ולכאורה קדושת התפילין (שנכתבו לשמה, וקדושת שמות ה' בהן), ודאי גדולה משל ספר נדפס}} שהיו מונחות על ספר ליד ברז המים שבתוך ה'זאל'.