37,011
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
התורה ה[[תורה]] מספרת<ref>על פי שיחת ש״פ שלח תשכ״ב{{הערה|[[במדבר]] י"ג, אשר מבוססת על דברי אדמוכ"ר הזקן הנח-ל"ל</ref> א}} כי המרגלים אמרו – ובכך הפחידו את בני ישראל – בטענה שאי אפשר לכבוש את [[ארץ ישראל ״כי עז העם היושב בארץ וגו״, ולכן, טענו, לא נוכל לעלות ]] כי יושבי הארץ חזקים ולא אפשרי להלחם בעם ״כי חזק הוא ממנו״, וחז״ל מספרים<ref>בהם. חז״ל מסבירים{{הערה|[[מסכת סוטה ]] לה, א וש״נ. (וראה לקמן כיצד שבה להם האמונה)</ref> }} שהמרגלים טענו, כי יושבי הארץ חזקים ח״ו (״ממנו״) מהקב״ה מ[[הקדוש ברוך הוא]] ו״כביכול אפילו בעל הבית (הקב"ה) אינו יכול להוציא כליו משם (היינו {{הערה|כלומר לא שולט על המצב שמה)שם}}״.
=={{הערות שוליים==}}
התחלת הגהה
==בחסידות==
חטא המרגלים הינו יסוד בעבודת ה' על דרך החסידות בביאורים שונים ועמוקים ובראשם מרבינו הזקן בלקוטי {{הערה|[[לקוטי תורה<ref>ריש פ' ]] תחילת פרשת שלח</ref>, להלן מספר נקודות קצרות מתוך ריבוי ביאורים}}.
===חיבור נס וטבע===
המרגלים ראו ריבוי ניסים במצרים כעשרת כ[[עשרת המכות קרעת ]] [[קריעת ים סוף וכו']], אך הם אמרו, כי מכך שנעשו נסים ונצחונות למעלה מן הטבע בתקופת היותם של טענו שנסים אלו נעשו בתקופה בה היו בני ישראל במדבר, כשהיו ב[[מדבר]] והיו מופשטים מענינים ארצייםולכן היו [[כלים]] לקבל את ה[[אות (מופת)|ניסים]], אין הוכחה לגבי תקופה של סדר והנהגה, הקשורה בארץ אך כאשר בני ישראל, בה דרושה נכנסים לארץ ונדרשת עבודה של ״ארץ נושבת״ להיות בהתיישבות התיישבות בעולם. אמנם במדבר, כשעסוקים בעניני שמים, יש מקום לנסים שלמעלה מהטבע; אבל, כאשר מתחיל סדר עבודה של ״ארץ נושבת״, הרי אז וכל הנהגת כל עניני העולם היא על פי [[טבע (]]{{הערה|כפי שהיה אכן מיד – בכמה ענינים – בפועל: פסקו המןלגבי הפסקת ה[[מן (לחם מן השמים)|מן]], בארה של מרים וענני ו[[ענני הכבוד וכו׳) – ועל פי הנהגה כזו, שוב אי אפשר ]].}} הרי אין אפשרות לנצח את ״ילידי הענק״, שהם חזקים בטבעם מבני ישראל.
וזו היתה טענתם: ״כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו״. בודאי ידעו ויותר מכך – ראו שהקב״ה הוא ״בעל הבית״ על כל העולם כולו ויכול לעשות בו כרצונו, שהרי הם ״כליו״ – כלים שלו: אבל סברו, ש״להוציא את כליו״ – להוציא את הניצוצות החבויים בקרב ארץ כנען הגשמית ולהעלותם לקדושה – זאת ניתן רק כאשר נמצאים מחוץ לעולם, בהנהגה נעלית מן העולם (הנהגה של מדבר). שהעולם גם ישאר עולם, לכל חוקי הטבע שבו, ובו בזמן יהיה כלי לאלקות, לענין זה – סברו – עשה הקב״ה עצמו כביכול אינו בעל הבית ח״ו: אם העולם נוהג על פי רצון בעל הבית (הקב״ה) בהנהגה טבעית, כיצד יתכן שיהיה בו שם מקום לנסים ־ היפך הטבע?
ועל זה השיבו כלב ויהושע: ״אם חפץ בנו ה׳״. מאחר שפנימיות רצונו של הקב״ה היא שנשלים שם את הכוונה של [[דירה בתחתונים]] – הרי ״לחמנו הם וגו׳ וה׳ אתנו אל תראום״, אין לנו מה להתפעל ולהתיירא מן העולם, כי אף שהעולם נשאר בגדר הטבע, הרי הקב״ה נמצא תמיד עם בני ישראל והוא מעניק להם בתוך הטבע עצמו, הצלחה למעלה מן הטבע, לעשות מהעולם לחמנו – ״דם ובשר כבשרו״ כפי שאנו במדבר, ושכנתי בתוכם, כלי לאלקות{{הערה|שיחת שבת [[פרשת שלח]] [[תשכ״ב]] שמבוססת על דברי [[אדמו"ר הזקן]]}}.
===שינוי בסדר השליחות===
חטא המרגלים<ref>{{הערה|משיחת שבת [[פרשת שלח]], מברכים החודש תמוז ה'שי"ת. [[תורת-מנחם ]] כרך א עמ' 103-108 – בלתי מוגה.</ref> }} היה בכך שבדברי תשובתם עירבו את שיכלם ושינו את סדר הדברים שאמר להם משה: משה ציווה אותם לראות תחילה את העם "החזק הוא הרפה וגו'", ואחר-כך את הארץ "השמנה היא וגו'", ובדברי תשובתם שינו את הסדר והקדימו "ארץ זבת חלב ודבש היא" ואחר-כך "עז העם היושב בארץ גו'".
והחילוק שביניהם: שליחותו של משה היא – בתחילה אודות המלחמה והכיבוש ("החזק הוא הרפה גו'") ואחר כך אודות הרווח והשכר ("השמנה היא אם רזה וגו'"), כי העיקר היה אצלו כיבוש המלחמה (ולא הרווח והשכר – שלא על-מנת לקבל פרס).
ומההוראות שעלינו ללמוד מפרשת המרגלים – שלא לערב את השכל ולעשות איזה שינוי, אפילו שינוי הסדר בלבד, בדברי הרבי, גם כשנדמה לו שעל-ידי שינוי זה יצליח יותר בשליחותו, כי בשינוי קצת מדברי הרב אפשר לטעות עד בדומה לטעות המרגלים, ובמכל-שכן וקל-וחומר: ומה המרגלים שנאמר עליהם "כולם אנשים ראשי בני-ישראל המה", כששינו מדברי משה, באו לטעות עד שאמרו "לא נוכל לעלות וגו'" – אנשים כערכנו על-אחת-כמה-וכמה.
כמאמר רז"ל<ref>{{הערה|שבת קה, ב. ועוד.</ref> }} "כך אומנתו של יצר-הרע היום אומר לו עשה כך כו' עד שאומר עבודה זרה", שהיצר-הרע, הנקרא "דער קלוגינקער (הפיקח)", אינו מתחיל לומר לאדם לעבור עבירה, כי בהתחלה כזו בוודאי לא ישמע לו, אלא תחילת דבריו "עשה כך", שכאשר עושה מצווה אומר לו היצר: גם אני מסכים שתעשה כך, וכשמתחיל להקשיב לדעתו ועצתו – אף שההתחלה היא בנוגע לענייני מצוה, אבל מערב דעתו ועצתו – הרי זה שורש ל"אומר לו עבוד עבודה זרה".
ולכן, התנאי העיקרי במילוי השליחות הוא – שמירת דברי הרב ללא שינוי, וללא עירוב השכל, מתוך קבלת-עול דווקא.
===החזרת האמונה===
ב[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ט]] נתבאר הטעם כי מתחלה אמרו כי חזק הוא ממנו, ודרשו חז"ל "אל תקרי ממנו כו'" דהיינו שלא האמינו ביכולת ה', ואחר כך חזרו ואמרו הננו ועלינו וגו'. וקשה: מאין חזרה ובאה להם ה[[אמונה]] ביכולת ה', הרי לא הראה להם [[משה רבינו]] ע"ה שום אות ומופת על זה בנתיים, רק שאמר להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ, ומה הועיל זה להם אם לא היו מאמינים ביכולת ה' ח"ו לכבוש ל"א מלכים, ומפני זה לא רצו כלל ליכנס לארץ.
אלא מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים, רק שה[[סטרא אחרא]] המלובשת בגופם הגביה עצמה על אור קדושת [[נפש אלוקית|נפשם האלהית]] בגסות רוחה וגבהותה בחוצפה בלי טעם ודעת, ולכן מיד שקצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וגו', וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר לבם בקרבם כדכתיב "ויתאבלו העם מאד" וממילא נפלה הסטרא אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה.
[[קטגוריה:חומש במדבר]]
