טעם: הבדלים בין גרסאות בדף

מסופר שפעם הלך [[אדמו"ר הזקן]] לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי. כאשר הגישה האישה את האכל עדיין לא היה ידוע לה התקלה, וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך [[אדמו"ר הזקן]] המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול. במענה ענו לו בני המשפחה שטעם האוכל הוא נוראי שהם לא יכולים לסובלו, [[אדמו"ר הזקן]] ענה להם בלשון זו "מוזר, אני איני מרגיש את טעם האוכל"..

גם אצל [[הרבי]] לא היה את את ההרגשה שבטעם האוכל. מסופר שב[[שבת|שבתות]] נהג הרבי לשים הרבה מלח על הדגים, עד שכמעט ולא ראו את הדג{{הערה|מעדות הבחורים שזכו לאכול עם הרבי}}. מכך רואים את הדבר הפשוט שאצל רבותינו נשיאנו לא היה את כל העניינים של תאוות הגוף, ובתוכם את עניין הטעם שבאוכל הגשמי.