מנצפ"ך: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אותיות מנצפ"ך''' הן [[אותיות]] כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: {{ציטוטון|מנצפ"ך צופים אמרו}}, שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו, כ"ב האותיות הרגילות הן ב[[ה' חסדים]], והאותיות הסופיות הן ב[[ה' גבורות]]{{הערה|אוה"ת נ"ך א'רו}}.

על פי החסידות והקבלה הנה מנצפ"ך הן שרש האותיות, שהן [[ה' גבורות]] המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב [[אותיות]]{{הערה|[[שער היחוד והאמונה]] פ"ד.}}. באופן כללי נאמר פעמים רבות בתורת החסידות שאותיות מנצפ"ך הם שורש הגבורות ומקומן ב[[בוצינא דקרדוניתא]] ושהן המחלקות ההבל והקול בה' מוצאות הפה (גרון, חיך, לשון, שיניים, שפתיים), אך לא נמצא כל ביאור פרטי - לא בתורת החסידות ולא בתורת הקבלה כיצד אות מסויימת זו רומזת לגבורה באופן כזה או  כיצד היא מורה על מוצא פה זה ולא אחר. מצד שני, נמצאו ביאורים שונים לעניינים אחרים באותיות אלו.

כ"ב אותיות הפשוטות שורשן מה"ח {{הערה|שבבינה, שהם שורש הז' מידות. עיקר המידות הן חמשת המידות חג"ת נ"ה, וע"י התלבשותן במלכות נוצרות כ"ב האותיות}}, וחמש האותיות הסופיות מנצפ"ך הן ה"ג שבבינה{{הערה|אוה"ת נך א'רו}}.

ה[[אר"י]] מבאר {{הערה|בשער מאמרי רשב"י - פירוש האדרא זוטא קדישא}} כיצד נרמזים הגבורות באדם:  

"הנה ה[[חוטם]] היא מ"ם סתומה דמנצפ"ך. כי אם תסיר הקו האמצעי המפסיק בין תרין נוקבי חוטמא ישאר נקב אחד כדמיון מ"ם סתומה מרובעת. וה[[פה]] היא אות [[פ']] דמנצפ"ך כי אות פ' במילואה נעשית פ"ה. והזרועות הם [[ן']] פשוטה... כי הזרוע ארוך וסתום כעין ן' פשוטה. והידים הם אות [[ך']] דמנצפ"ך כי ך' במלוא' היא כ"ף רומזת לשתי כפות הידים זולת האצבעות, והאצבעות הם אות [[ץ']] פשוטה דמנצפ"ך, כי במילת אצבע יש אות צ', וגם ציור אות ה' ץ' דומה בראשה לחיתוך האצבעות הנפרדים ויוצאין מן הכף שהוא רגל הצ'.