ח' סיוון תשל"ד (תאונה): הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:התאונה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרכב בו נסעו]]ב'''ז' [[סיון]] בשנת [[תשל"ד]]''' (מוצאי [[אסרו חג]] [[חג השבועות]]), התקיימה [[חתונה]] חסידית ב[[ירושלים]] בהשתתפות רבים מ[[חסידי חב"ד]]. בדרך חזור מהחתונה רכב ובו חמישה חסידים התהפך, ארבעה מתוכם נהרגו במקום, ביניהם רבה של [[כפר חב"ד]] הרב [[שניאור זלמן גרליק]].

מכונית עשתה את דרכה מחתונה ב[[ירושלים]] למרכז הארץ, ובה ישבו באותה עת ששה [[חסיד|חסידים]]. לפתע, מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. שניים מהנוסעים, ובהם הנהג, נותרו בפנים הרכב ורק ב[[נס]] נפצעו קל.  

רגעים אחדים לאחר מכן, הגיע למקום רכב נוסף שחזר מהחתונה. נהג הרכב היה ר' [[יוסף פרסיה]], ועמו ה[[משפיע]] הרב [[דב בעריש רוזנברג]], שניהם תושבי [[שיכון חב"ד לוד]]. באופן טבעי עצרו בצד הדרך כדי להושיט עזרה לנפגעים. כשיצאו החוצה, נחרדו לראות את הרב [[אלימלך קפלן]], רב שכונת חב"ד בלוד, עומד ליד המכונית ההפוכה, והוא זב דם. כשהתקרבו לרכב, נגלה לעיניהם מחזה נורא ואיום: כולם שכבו מדממים, חלקם נאנקו בפצעי המוות וחלקם דממו. לא היה ברור מי מהם כבר הלך לעולמו{{הערת שוליים|הנוסע היחיד במונית שנותר כיום בעלמא דין, לאורך ימים ושנים טובות, הוא הרב יעקב אופן. וזוהי עדותו: {{ציטוטון|רק ב[[השגחה פרטית]] עליתי לאותה מכונית. איני יודע איך נודע לי על הרכב שנסע מלוד לירושלים ובחזרה. הנסיעה חזרה נסיעה לילית שקטה. אני זוכר את דמותו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]] יושב ליד הנהג כשהוא מכונס בתוך עצמו. שאר הנוסעים ישבו מאחור. אני שוחחתי עם ר' ישעיה וייס. כברת דרך לאחר שער הגיא, סטה לפתע הרכב בחדות ימינה לכיוון שולי הכביש. הוא התהפך כמה פעמים עד אשר חזר על עומדו. המצב היה נורא ואיום. הרב גרליק כנראה נהרג במקום. פרמדיקים של מד"א שהגיעו למקום לאחר כמה דקות, ניסו להציל את ר' [[ישעיה וייס]], אולם כעבור זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה. נחמה רוזנברג הצעירה, הראתה עוד סימני חיים, אבל היא הייתה במצב אנוש. לפי מצבו של ר' יחיאל היה נראה כי סופו מתקרב. הייתה אפילו [[מחשבה]] שהוא אינו בין החיים. מכל מקום, את ר' יחיאל וגיסתו נחמה העלינו לרכבו של ר' יוסף פרסיה שהגיע בנתיים למקום, והוא דהר לבית הרפואה. יחד עמו נסע הרב [[בעריש רוזנברג]]. בגין החשיכה ומצב הפצועים לא הבין ר' בעריש כי הפצועים שהוא נושא עמו ברכב, אינם אלא בתו וחתנו. לדאבון ליבי, כאשר כבר הגענו ל[[בית רפואה|בית הרפואה]] קבעו הרופאים את מותם}}.}}.

האסון התפרסם בכל ריכוזי חב"ד בארץ ישראל ובעולם עד לשעות הבוקר.  

'''הרב [[שניאור זלמן גרליק]]''': נהג הרכב ועמו הרב וייס יצאו מלוד בדרכם ל[[כפר חב"ד]] כדי לקחת את הרב גרליק. בכפר הצטרף גם ה[[תמים]] יעקב אופן שלמד בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. משום מה הוחלט לפתע לשוב ללוד כדי לקחת את הרב [[מיילך קפלן]]. כך נסעו שלושתם ל[[כותל המערבי]] ומשם לאולם החתונה. בתמונות שצולמו בחתונה נראים השלושה יושבים סביב אותו שולחן.

'''ר' [[יחיאל גולדברג]]''': גם ר' יחיאל גולדברג שנסע ברכב, לא יצא זמן רב קודם לכן לאירועים. אביו נפטר בחודש [[אדר]] שנה קודם לכן, והוא היה בשנת האבל עד סוף חודש אדר. לאחר מכן הגיעו ימי [[ספירת העומר]] בהם אין אירועים, וזו היתה החתונה הראשונה בה השתתף לאחר זמן רב.

'''מרת נחמה רוזנברג''': נחמה רוזנברג, בת כיתתה של הכלה, עבדה באותה שנה כמדריכה בפנימיית [[בית רבקה כפר חב"ד]]. היא היתה עסוקה וטרודה, ורק בימי חופשה בודדים התכוננה לחתונתה. באותו יום מר ונמהר, נסעה ל[[בני ברק]] כדי לרכוש [[פיאה]] לקראת חתונתה. לאחר שחזרה אמרה כי למרות עייפותה הרבה, רצונה להצטרף לנסיעה כדי לשמח את הכלה. בעת החתונה גברה עייפותה, והיא החליטה להקדים ולשוב לביתה. היא שמעה מגיסה ר' יחיאל גולדברג כי יש מכונית שיוצאת לכיוון [[לוד]], והיא הצטרפה לנסיעה.

כבר ב[[שבת]] לאחר התאונה, י"א ב[[סיון]], הקדיש [[הרבי]] [[שיחה]] שלימה בקשר לתאונה, ובטון כאוב במיוחד אמר שזהו עניין שאינו מובן על פי שכל, ואין להצדיק את [[הקדוש ברוך הוא]]. הרבי הבהיר שדווקא מצד תוקף ה[[אמונה]], והידיעה שרק מהשם יצא הדבר - יש אל מי לבוא בטענות{{הערת שוליים|1= ניתן לעיין בדברי [[הרבי]] בהרחבה: י"א [[סיוון]] ה'תשל"ד ([[בלתי מוגה]]), ושיחת שבת פרשת קרח, ב' תמוז [[תשל"ד]] (מוגה), [[תרגום חופשי]] משפת ה[[אידיש]].}}. לאלה התמהים איך אפשר להתבטא כן (שאין להצדיק את הקדוש ברוך הוא) - הרבי הביא סימוכין מדברי ה[[גמרא]] במסכת [[יומא]]{{הערת שוליים|יומא סט עמוד ב}}.

באותם ימים קרא הרבי ל[[חסידים]] להתחזק ב[[מבצעים]] כתגובה למאורעות המצערים שקרו. הכוונה היתה לפיגועים הגדולים שארעו באותם ימים ב[[קרית שמונה]] וב[[מעלות]], בהם נרצחו 39 יהודים, מתוכם 29 ילדים. במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו ב[[שבת]] האחרונה אודות התחזקות במבצעים, חיזוק מוסדות [[תורה]] ו[[אהבת ישראל]] באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה. הרבי אף הוסיף שמכיון שהחורבן [[בית המקדש]] היה בגלל היפך אהבת חנם, על כן יש להשתדל ולהתחזק בענין אהבת ישראל, עד באופן דאהבת חנם.

הרבי עורר על כך שבאותם מקומות בהם אירעו המאורעות, יש לעסוק בכל המבצעים - [[מבצע תורה]], [[מבצע תפילין]], [[מבצע מזוזה]], [[מבצע צדקה]], [[מבצע בית מלא ספרים]] - ביתר שאת ויתר עז.  

==קישורים חיצונים==

*[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=88632 אתר שטורעם. נט "42 שנה לתאונה הקטלנית"] - קטעי עיתונות.

[[קטגוריה:תאונות דרכים]]