39,916
עריכות
נבואה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (קטגוריה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה'''נבואה''' היא מידע שמגלה [[הקב"ה]] לבני האדם, מידע זה יכול להיות או בנוגע לדברים שיארעו בעולם, או בכדי להוסיף בחכמתו של הנביא. והיא מתגלית רק לאנשים הראויים לזה, ולכל אחד לפי דרגתו כשהדרגה הגבוהה ביותר היא נבואתו של משה רבינו. | ה'''נבואה''' היא מידע שמגלה [[הקב"ה]] לבני האדם, מידע זה יכול להיות או בנוגע לדברים שיארעו בעולם, או בכדי להוסיף בחכמתו של הנביא. והיא מתגלית רק לאנשים הראויים לזה, ולכל אחד לפי דרגתו כשהדרגה הגבוהה ביותר היא נבואתו של משה רבינו. | ||
| שורה 33: | שורה 32: | ||
==מחלוקת במצב הנבואה== | ==מחלוקת במצב הנבואה== | ||
ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. הרמב"ם{{הערה|הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, חלק ב' פל"ב.}} סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה. גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם{{הערה|פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.}} סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו. [[תורת החסידות]]{{הערה|ד"ה ונחה עליו אחרון של פסח [[תשכ"ה]] אות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט חלק ב' עמ' נ. | ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. הרמב"ם{{הערה|הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, חלק ב' פל"ב.}} סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה. גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם{{הערה|פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.}} סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו. [[תורת החסידות]]{{הערה|ד"ה ונחה עליו אחרון של פסח [[תשכ"ה]] אות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט חלק ב' עמ' נ. ראה גם ב[[ליקוטי שיחות]] חי"ז שיחה א' לפר' שמיני עמ' 94 הערה 20.}} מכריעים כדעת הרמב"ם, שנבואה תיתכן רק באדם שהכין עצמו והתעלה לדרגה הראויה לכך, אך כל זה רק בזמן הגלות. | ||
==חזרת הנבואה== | |||
ה[[נבואה]] היא בלשון הרמב"ם "מיסודי הדת" מכיון שהיא מבטאת את התכלית של כל התורה והמצוות - "[[דירה בתחתונים]]", שהקב"ה יתגלה כאן בעולם הזה הגשמי דווקא. | |||
ולכן לא מספיק הקשר עם הקב"ה עצמו, אלא צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקב"ה, ו"אליו תשמעון". | |||
בגמרא נאמר "משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]] מישראל", אך [[הרמב"ם]] פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז היה מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה', אלא רק שאינה מצויה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא "מיום שחרב [[בית המקדש]] ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים". | |||
נוסף לכך, [[הרמב"ם]] כותב ב'אגרת תימן', על-פי חישוב שעושה מנבואת בלעם שמשנת ד'תתקע"ו (לפני כ-800 שנה) - תחזור הנבואה לישראל | נוסף לכך, [[הרמב"ם]] כותב ב'אגרת תימן', על-פי חישוב שעושה מנבואת בלעם שמשנת ד'תתקע"ו (לפני כ-800 שנה) - תחזור הנבואה לישראל. ואכן באותה תקופה חיו כמה וכמה אנשי מופת בעלי רוח הקודש, עד לגילוי חכמי [[הקבלה]] - האריז"ל, הרמ"ק ועוד. עם התגלותה של החסידות, וזריחת הגאולה בעולם, שוב מתגלה חזרת הנבואה לישראל בכל עוצמתה בנשיאי החסידות, החל מ[[הבעל שם טוב]] הקדוש שהיו נראים על ידו ניסים היוצאים מהטבע, והיה רואה בעיניו ממש מסוף העולם ועד סופו, והמשך [[פורטל:נשיאי חב"ד|בנשיאי [[חסידות חב"ד]]]], שענו לשואלים בעצות [[גשמיות]], שזה נמסר רק לנביאים ממש, וגילו מופתים למעלה מהטבע לגמרי ובלי הגבלה כלל. ובעיקר מתגלית הנבואה אצל [[מלך המשיח]] עוד קודם הגאולה, כמעין גילוי שלימות הנבואה בגאולה. | ||
מכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה. | מכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה. | ||