ימות המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

בהדרן על הרמב"ם דשנת ה'תנש"א, ביאר הרבי את ההבדל בין גילוי האלוקות שבין שתי התקופות, ועפ"ז את הטעם שבתקופה הא' אין שינוי מנהגו של עולם ובתקופה הב' יש שינוי מנהגו של עולם:

בלימוד התורה יש שתי ענינים: א) הפרטים דהלכות התורה. מה שכל פרט בתורה נועד לעבוד, לברר ולפעול בעולם. ב) הנקודה הכללית של התורה, נקודה שהיא למעלה מפרטים: התורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה.  

כאשר פועלים בכמה פרטים, כיון שעדיין לא פעלו בכל הפרטים, ועדיין יש מנגד לעבודת ה' - אז גם בפרטים שכבר פעלנו עדיין יש חיסרון. וכאשר יש שלימות ועשיה של כל הפרטים דהלכות התורה - אזי נפעל שלימות גם בפרטים שכבר ביררנו ופעלנו בעבר. אמנם, זהו שלימות דהלכות התורה, מה שכל פרט בתורה בא לברר פרט '''בעולם'', ואם כן, גם הגילוי שנמשך מהשלימות דפרטי הלכות התורה זהו המשכה שבערך ושייכות לעולם. וא"כ, מצב העולם שאחרי שלימות פרטי הלכות התורה, הוא שהעולם נשאר מציאות לעצמו, אלא שהוא מציאות של קדושה. אך עדיין הוא מציאות.

וזהו בעצם המצב שיהיה בתקופה הא': "המלך המשיח עתיד לעמוד...וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבים הקרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה". תקופה הא' זהו מצב של שלימות דהפרטים, בה מקיימים את כל פרטי הלכות ומצוות התורה. וממילא, כנ"ל, גם מצב העולם בדרגא זו הוא שהעולם נשאר מציאות לעצמו, אלא שהכל הוא מציאות הקדושה. ולכן לא יהיה שינוי מנהגו של עולם, כי העולם עדיין נשאר במציאותו, ולא מתבטל.

אך אחרי השלימות דהפרטים, בא ומתגלה הכלל דכל הלכות התורה: התורה היא רצונו וחכמתו של הקב"ה שלמעלה משייכות לעולם. העולם בכלל אינו מציאות לגבי דרגא זו, העולם זה התורה, והתורה זה העולם.

וזהו מה שיהיה בתקופה השניה דימוה"מ. אחרי שבתקופה הא' יש את השלימות דכל הלכות התורה - בתקופה הב' מתגלה הכלל של כל מצוות התורה אשר לגבי דרגא זו העולם אינו מציאות לעצמו, והעולם ממילא מתבטל ממציאותו ונעשה שינוי במנהגו של עולם.