|
|
| (38 גרסאות ביניים של 19 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{לעריכה}}
| | ע"פ מה שמסופר בכתבי ה[[רמב"ם]] ובספרי הנביאים והכתובים כשתגיע [[הגאולה]]. עתידים להיות ל[[מלך המשיח]] '''מידות''' מיוחדות שייאפיינו אותו. |
| אותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל [[חכמה]] יהיה יותר משלמה{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות תשובה פ"ט הלכה ב'.}}.
| |
|
| |
|
| "ונחה עליו רוח ה', רוח [[חכמה]] ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'"{{הערה|1=ישעיה י"א ב'.}}.
| | == עניין המעלות == |
| | [[הרמב"ם]]{{הערה|1=הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח פי"א ה"א}} מדגיש שמהותו של מלך המשיח ועניינו הוא להחזיר את שלימות קיום התורה והמצוות. ובמילא כל המעלות שנאמרו על מלך המשיח אינם חלק מעניינו ותפקידו העיקרי כאן. אך מ"מ כן יהיו בו כל אלו המעלות המתוארות עליו מצד שאר פעולותיו ותפקידיו שיעשה. |
|
| |
|
| ==בעל ענוה== | | ==המידות== |
| | על מה"מ אומר הרמב"ם שהוא יהי' בעל חכמה יתר משלמה ונביא גדול קרוב למשה רבינו וכן בדברי הנביאים מצינו ריבוי מעלות ש"ושפט בין הגויים" וכן "והריחו ביראת ה'" וכהנה רבות. נעבור על כל מעלה ומעלה דבר דבור על אופנו בעזה"י. |
| | *'''חכמה:''' מלך המשיח יהיה בעל [[חכמה]] יותר משלמה{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות תשובה פ"ט הלכה ב'.}}. |
| | *'''ענווה:''' [[מלך המשיח]] יהיה [[ענווה|עניו]] גדול. זאת למרות שיהיה בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב{{הערה|1=ישעיה י"א ב'.}} ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם [[האבות]] ומשה רבינו. ולמרות רוממותו ילמד גם עם האנשים הפשוטים |
| | *'''בעל יסורים:''' מלך המשיח יהיה בעל יסורים והוא מצד [[אהבת ישראל]] שלו יסבול למען ה[[גאולה]].{{הערה|1=כתבי ה[[רמב"ן]] חלק א' עק שכ"ד}} |
|
| |
|
| [[אדמו"ר הריי"צ]] אומר כי במיוחד יצטין ה[[מלך המשיח]] במידת ה[[ענווה]] שהיא המידה טובה מכל המידות טובות כלשון [[הרמב"ן]] באגרתו הידועה. | | במדרש מובאת שאלת ה' למשיח: |
| | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול [[ברזל]], ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?" אמר משיח לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מ[[בני ישראל|ישראל]]."|מקור=ילקוט שמעוני}} |
| | במדרש מובא ששלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו אבות העולם; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח{{הערה|1=מדרש [[תהלים]] פר' ט"ז ד'.}}. |
| | *'''גבורה:''' מלך המשיח יהיה גיבור כמו יפתח הגלעדי - לשעת מלחמה. הגבורה היא צורך חיוני למלך, שהרי זהו תפקידו [[ילחום מלחמות ה'|ללחום מלחמות ה']] ולנצח, אבל כדי לנצח את אויביו, לא יצטרך המלך המשיח להשתמש בגבורה, אלא בעצה, כלומר שתהיה למלך המשיח תושיה וחכמה מיוחדת, שעל פי זה יתן עצות לנצח את האויבים |
| | *'''ירא ה':''' [[מחשבה|מחשבתו]], [[דיבור]]ו [[מעשה|ומעשיו]] של המלך המשיח יהיו ביראת ה'. |
| | *'''אוהב ה:'''' כל מעשיו של המשיח יהיו לשם שמים, כי הוא אוהב ה', [[אהבה]] שמעל ל"[[אהבת עולם]]" ו"[[אהבה רבה]]", [[אהבה]] מתוך התבטלות מוחלטת.אף על פי שדרך ה[[מלך|מלכים]] להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]] ולא בהבלי העולם. שנא'{{הערה|1=ישע' י"א ג'}}: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריוַח'{{הבהרה|לא מובן מה הקשר ריוח}}. |
| | *'''אמונה בה:'''' למשיח תהיה אמונה מאוד חזקה. ואף על פי שתהיה לו גם [[חכמה]] גדולה - תגבר האמונה על החכמה, וכך יגיע להשגות גדולות ביותר. הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהיה גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו. |
| | *'''בעל חוש [[ריח]] מיוחד:''' גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת ה[[יראת שמים]] שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. |
| | *'''בעל [[רוח הקודש]]:''' למלך המשיח יהיה [[רוח הקודש]]. |
| | *'''נביא גדול:''' משיח הוא [[נביא]] גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב ל[[משה רבינו]]{{הערה|1=אגרת תימן}}.ובמדרש תנחומא{{הערה|1=ס"פ תולדות.}} משמע שהוא נביא גדול ממשה: {{ציטוטון|זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד{{הערה|1=ישעי' נב יג.}}. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה}}. [[הרבי]] מסביר, שעל פי התנחומא משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בה[[רמב"ם]]: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה. [[האדמו"ר האמצעי]] מסביר את יתרונו של משה רבינו על שאר הנביאים, שהיה כלי לקבלת האור האלוקי גם בגופו ולא רק בנשמתו, ובכך יגבר המלך המשיח אף על משה רבינו. |
| | *'''רועה ונסיך אדם:''' משיח הוא "נסיך אדם"{{כלומר?}}, כמו כן המלך המשיח הוא אחד מ[[שבעה רועים]] המפרנסים ומשפיעים אלוקותו יתברך בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משמונה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח ל[[נשמה|נשמות]] ישראל בעבודה באופן מקיף. |
| | *'''שקול כנגד כל ישראל - היחידה הכללית:'''על [[משה רבינו]] נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת [[נשמה כללית|הנשמה הכללית]] ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה: |
| | חמישה שמות נקראו לנשמה; [[נפש]], [[רוח (חלק הנפש)|רוח]], [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]], [[חיה]], [[יחידה]]. דוד זכה לבחינת נפש. [[אליהו הנביא]] זכה לבחינת רוח. משה רבינו לנשמה, [[אדם הראשון]] לחיה ומלך המשיח - לבחינת יחידה. והיינו, היחידה הכללית של עם ישראל, ולכן גם על ידי גילוי בחינת היחידה הפרטית, מעוררים את הגאולה לכלל ישראל. |
| | *'''חי מעל הטבע:''' מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו. למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי. |
| | *'''מחבר הפכים:''' משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן. דהיינו, מצד אחד הינו בשר ודם בגשמיות כפשוטו (ב"ן) ומצד שני הינו שליחו של הקב"ה. |
| | לדברי ה[[אדמו"ר האמצעי]]{{מקור}}, [[הקב"ה]] אומר: |
|
| |
|
| מעלת מלך המשיח היא ענוותנותו הגדולה. אף על פי שיהיה בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב{{הערה|1=ישעיה י"א ב'.}} ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם האבות ועם משה רבינו, יהיה עניו ובטל בתכלית בעיני עצמו וילמד גם עם האנשים הפשוטים.
| | "אנא עתיד לאתגלאה במשיח" כי [[הקב"ה]] שהוא ה"[[בלי גבול]]" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" - בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. |
| | וזוהי, לדבריו של ה[[אדמו"ר האמצעי]] גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו: |
|
| |
|
| ==בעל רחמים==
| | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ולא היה משה נקרא מלכא אלא משה רבינו |
| | |
| מלך המשיח לא יתאכזר לעמו ולא יתנשא עליהם, שנאמר: ו[[ענווה]] צדק… נוראות ימינך.
| |
| | |
| כאשר מלך המשיח יראה אביון, מתחנן לעני שיחזיר לו את הכסף שהלווהו, ולעני לא יהיה מקור לעזרה - ירחם עליו המשיח ויתן לו משלו, שנאמר{{הערה|1=תהלים ע"ב י"ד.}}: מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו.
| |
| | |
| ==אוהב כל יהודי==
| |
| | |
| אומר [[הרבי]] כי מסופר במדרש שכאשר ראה משה רבינו עליו השלום, שכבשה אחת ברחה מן העדר, הניח את כל העדר, ורץ להחזיר אותה לעדר. מזה לומדים כמה חשובה למשה רבינו כל [[נפש]] מישראל, ואפילו כשמדובר בכבשה שברחה מן העדר, ומכיון שגואל ראשון הוא גואל אחרון{{הערה|1=ראה שמות רבה ב', ד'.}} גם לגבי משיח צדקנו יקר וחשוב כל יהודי באשר הוא שם ואפילו יברח מן העדר.
| |
| | |
| ==בעל יסורים==
| |
| | |
| שלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו אבות העולם; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח{{הערה|1=מדרש [[תהילים]] פר' ט"ז ד'.}}.
| |
| | |
| ומדוע סובל המלך המשיח כל כך? הדבר קשור באהבת ישראל שלו. משיח יסכים למסור את נפשו למען שליחות הגאולה{{הערה|1=כתבי ה[[רמב"ן]] חלק א' עק שכ"ד}}.
| |
| | |
| [[הקב"ה]] שואל את המשיח: הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?… אמר משיח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל {{הערה|1=ילקוט שמעוני.}}.
| |
| | |
| אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם
| |
| ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים ומעונה
| |
| והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו
| |
| מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה' הפגיע בו עוון כולנו{{הערה|1=ישעי' נ"ג ד-ו.}}.
| |
| | |
| ==בעל גבורה==
| |
| | |
| מלך המשיח יהיה גיבור כמו יפתח הגלעדי - לשעת מלחמה. שנאמר{{הערה|1=תה' מ"ה ד'.}}: חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" - שאף על פי שכל מלך אינו יכול להתהלל כשחוגר החרב; שנאמר{{הערה|1=מלכים א', כ' י"א.}}: אל יתהלל חוגר כמפתח - מלך המשיח בחגירת החרב יכול להתהלל כאילו כבר בא מן המלחמה, וכבר ניצח את אויביו.
| |
| | |
| הגבורה היא צורך חיוני למלך, שהרי זהו תפקידו [[ילחום מלחמות ה'|ללחום מלחמות ה']] ולנצח, אבל כדי לנצח את אויביו, לא יצטרך המלך המשיח להשתמש בגבורה, אלא בעצה, כלומר שתהיה למלך המשיח תושיה וחכמה מיוחדת, שעל פי זה יתן עצות לנצח את האויבים:
| |
| | |
| ואף על פי שמלכים צריכים שיהיו גיבורים כמו דוד, שנאמר בו{{הערה|1=ש"ב י"ז ח'}}: ואביך איש מלחמה - המלך המשיח לא יצטרך לגבורה, כי מתוך העצה תהי הגבורה, שנא'{{הערה|1=ישעיה י"א ב'.}}: "ונחה עליו… רוח עצה וגבורה".
| |
| | |
| כלי הנשק של הצדיקים וגבורתם היא החכמה, התפילה והבקשה, כמו שאומר יעקב אבינו: בחרבי ובקשתי (ויחי מח כב), ומפרש רש"י: היא חכמתי ותפילתי, ומתרגם אונקלוס: בצלותי ובבעותי. כלומר: בתפילתי ובבקשתי.
| |
| | |
| וכפי שאומרת המשנה בפרקי אבות: איזהו גבור? - הכובש את יצרו. ואכן זוהי גדולתו של המשיח, ומעלתו המיוחדת: הגבורה האמיתית היא לנצח את היצר, וזוהי מעלתו של משיח והודו והדרו שמנצח יצרו, וזהו שנא'{{הערה|1=תהל' מ"ה, ד'.}}: "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך".
| |
| | |
| ==בעל מעשים טובים==
| |
| | |
| המלך המשיח מתהדר בפעולות ומעשים טובים, שאינם רק מעשים טובים רגילים, שהרבה צדיקים מתנאים בהם, אלא מעשיו ופעולותיו נאים ויפים במיוחד, ונעלים שלא בערך ממעשים טובים של שאר בני אדם:
| |
| | |
| מעשיו של מלך המשיח יפים ממעשי שאר בני אדם, וכשמדבר את דבריו הן דברי חן, כאילו נשפך החן על שפתיו, שנא'{{הערה|1=תה' מ"ה ג'.}}: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (מצו"ד עה"פ).
| |
| | |
| ==ירא ה'==
| |
| | |
| [[מחשבה|מחשבתו]], [[דיבור|דיבורו]] [[מעשה|ומעשיו]] של המלך המשיח יהיו ביראת ה', והרי [[יראת שמים]] קודמת לכל, שכן [[יראת שמים]] היא אוצרו, ואם אין יראה אין חכמה:
| |
| | |
| כל דיבוריו ומאמריו של מלך המשיח יהיו ביראת ה', שנא'{{הערה|1=ישע' י"א, ג'.}}: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון דיבור.
| |
| | |
| וכפירוש [[רש"י]] לפסוק: כל דבר שיעשה מלך המשיח - לא יעשה לפי ראיה גשמית או שמיעה גשמית; אלא בחוש יראת ה' המיוחד שלו. שנא' (ישע' י"א, ג'): והריחו ביראת ה' - 'והריחו', הכוונה רוחו. דהיינו שרוחניותו תהיה יראת ה'.
| |
| | |
| ==אוהב ה'==
| |
| | |
| כל מעשיו של המשיח יהיו לשם שמים, כי הוא אוהב ה', אהבה שמעל ל"[[אהבת עולם]]" ו"[[אהבה רבה]]", אהבה מתוך התבטלות מוחלטת.
| |
| | |
| אף על פי שדרך המלכים להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום התורה והמצוות ולא בהבלי העולם. שנא'{{הערה|1=ישע' י"א ג'}}: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריוַח'.
| |
| | |
| ==בעל [[אמונה]] ואיש צדק==
| |
| | |
| אמונת המשיח תגבר על הכל, אף על [[חכמה|חכמתו]]:
| |
| למשיח תהיה אמונה מאוד חזקה. ואף על פי שיהיה לו גם [[חכמה]] גדולה - תגבר האמונה על החכמה, וכך יגיע להשגות גדולות ביותר.
| |
| | |
| הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהיה גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו שנא'{{הערה|1=ישע' י"א, ה'.}}: "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".
| |
| | |
| ==בעל חוש ריח מיוחד - "[[והריחו ביראת ה']]"==
| |
| | |
| גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת ה[[יראת שמים]] שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. כמו בושם שמונח בכלי גם לאחר שמוציאים את הבושם, נשאר הריח בכלי, כך גם נשאר ב"כלי" - הגוף, את ריח מידת יראת השמים של אותו אדם. שנא'{{הערה|1=ישע' י"א, ב'.}}: והריחו ביראת ה'{{הערה|1=[[ביאורי החסידות לנ"ך]] עמ' קצ"ט.}}.
| |
| | |
| ומפרש הרבי, שהריח שורשו מפנימיות עתיק ונמשך גם בעניין הדין בשכל הגלוי, דוקא על ידי משיח צדקנו. פירושו של דבר, המשיח יראה את עצם האדם הנשפט ולא את חיצוניותו, ידע את הסיבות שהביאוהו למצבו ושבעצם הוא טוב.
| |
| | |
| ==בעל [[רוח הקודש]]==
| |
| | |
| ונחה עליו… רוח דעת ויראת ה' {{הערה|1=ישע' י"א ג'.}} 'רוח דעת', זה רוח הקודש, כמו שנאמר בבצלאל{{הערה|1=שמות ל"א ג'.}}: ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת. ויראת ה' - היא אוצרו, שאם אין יראה, אין חכמה, וכל שכן שאין רוח הקודש.
| |
| | |
| ==נביא גדול==
| |
| | |
| משיח הוא [[נביא]] גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב ל[[משה רבינו]]{{הערה|1=אגרת תימן}}.
| |
| | |
| מיום הולדתו של משיח, תלך צדקתו ותגדל תמיד מרגע לרגע יותר ויותר, ובזכות מעשיו שיעשה בעולם הזה - יזכה לדרגות נשגבות של שלימות רוחנית.
| |
| | |
| ובתנחומא{{הערה|1=ס"פ תולדות.}} משמע שהוא נביא גדול ממשה: זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד {{הערה|1=ישעי' נב יג.}}. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה.
| |
| | |
| הרבי מלך המשיח מסביר, שעל פי מדרש תנחומא משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בה[[רמב"ם]]: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה.
| |
| | |
| [[האדמו"ר האמצעי]] מסביר את יתרונו של משה רבינו על שאר הנביאים, שהיה כלי לקבלת האור האלוקי גם בגופו ולא רק בנשמתו, ובכך יגבר המלך המשיח אף על משה רבינו:
| |
| | |
| בנבואת משה "פנים אל פנים אדבר בו" כו', שלא היה הבדל כלל בין גופו לנשמתו, כמו ש[[שכינה]] מדברת מתוך גרונו כו', ואין צריך להכנת החומר, על כן לא נפל לארץ. וזה יהיה במשיח ביתר שאת… מאחר שיהיה כלי לקבל הכל בלי שיצטרך לעלות למעלה.
| |
| | |
| ==רועה ונסיך אדם==
| |
| | |
| משיח הוא "נסיך אדם". שנא'{{הערה|1=מיכה ה', ד'}}: והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם{{הערה|1=[[סוכה]] נ"ב, ב'.}}. ואכן המלך המשיח הוא אחד מ[[שבעה רועים]] המפרנסים ומשפיעים אלוקותו ית' בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משבעה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח ל[[נשמה|נשמות]] ישראל בעבודה באופן מקיף.
| |
| | |
| ==שקול כנגד כל ישראל - היחידה הכללית==
| |
| | |
| על [[משה רבינו]] נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת [[נשמה כללית|הנשמה הכללית]] ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה:
| |
| | |
| חמישה שמות נקראו לנשמה; [[נפש]], [[רוח (חלק הנפש)|רוח]], [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]], [[חיה]], [[יחידה]]. דוד זכה לבחינת נפש. [[אליהו הנביא]] זכה לבחינת רוח. משה רבינו לנשמה, [[אדם הראשון]] לחיה ומלך המשיח - לבחינת יחידה. והיינו, היחידה הכללית של עם ישראל.
| |
| | |
| ולכן על ידי גילוי בחינת היחידה הפרטית, מעוררים את הגאולה לכלל ישראל.
| |
| | |
| ==חי מעל הטבע==
| |
| | |
| מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו, וזהו שנאמר{{הערה|1=זכרי' ט', ט'.}}: "עני ורוכב על חמור"{{הערה|1=גבורות ה' פכ"ט.}}.
| |
| | |
| למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי. ועל פי זה יובן מה שאמרו רז"ל{{הערה|1=[[סנהדרין]] צ"ח א'.}} שר' יהושע בן לוי שאל את משיח: אימתי קאתי מר? (מתי יבוא המשיח?) וענה לו המשיח: היום. כי משיח הוא למעלה מהזמן, שאצלו יום יכול להיות זמן רב. וזהו גם מה שכתוב בגמרא{{הערה|1=שם.}}: "יושב בין עניים", כי גם לעניים אין חלק בעולם הזה, ועולם הטבע מתנגד להם.
| |
| | |
| "ונחה עליו רוח ה'"{{הערה|1=ישעיה י"א, ב'.}} - ה' הוא - היה, הווה ויהיה כאחד, למעלה מן [[הטבע]], וגם משיח הוא למעלה מן הטבע.
| |
| | |
| ==עניינו - אלוקות==
| |
| | |
| הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח [[צדיק]] ומלך… וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו{{הערה|1=ירמי' כג ה-ו.}}.
| |
| | |
| משיח הוא יחוד של [[מ"ה]] ו[[ב"ן]] - איש אלוקים:
| |
| | |
| משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן. דהיינו, מצד אחד הינו בשר ודם בגשמיות כפשוטו (ב"ן) ומצד שני הינו שליחו של הקב"ה, וכמותו ממש (מ"ה).
| |
| | |
| הוא שכלי לגמרי ועניינו הוא אלוקות.
| |
| | |
| כל עניין המשיח הוא אלוקות לא גשמי, ואיך יהיה המשיח בעולם הזה שהוא עולם גשמי, אלא שאז ב[[ימות המשיח]] יהיה העולם מוכן… ויהיה העולם הזה אלוקי, ולא יהיה האדם רודף את הדברים הגשמיים רק דברים אלוקיים.
| |
| | |
| ועוד ועיקר שלדברי ה[[אדמו"ר האמצעי]], [[הקב"ה]] אומר:
| |
| | |
| אנא עתיד לאתגלאה במשיח. כי [[הקב"ה]] שהוא ה"[[בלי גבול]]" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" - בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. שהרי נאמר במדרש הידוע: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים - זה רוחו של משיח. דהיינו, רוחו של משיח היא רוח אלוקים.
| |
| | |
| וזוהי, לדבריו של ה[[אדמו"ר האמצעי]] גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו. וזה לשון קדשו:
| |
| | |
| ולא היה משה נקרא מלכא אלא משה רבינו | |
| והוא בהיותו מלמד תורה לישראל בבחינת הנגלה | | והוא בהיותו מלמד תורה לישראל בבחינת הנגלה |
| כמו שכתוב: תורה צוה לנו משה כו' | | כמו שכתוב: תורה צוה לנו משה כו' |
| אבל משיח יהיה בבחינת מלך דוקא בדוגמא דמלך מלכי המלכים | | אבל משיח יהיה בבחינת מלך דוקא בדוגמא דמלך מלכי המלכים |
| מפני שבו יגלה ממהומו ו[[עצמותו]] [[אור אין סוף]] ממש. | | מפני שבו יגלה ממהותו ו[[עצמותו]] [[אור אין סוף]] ממש.}} |
| | |
| | {{גאולה ומשיח}} |
| {{הערות שוליים}} | | {{הערות שוליים}} |
| | |
| [[קטגוריה:מלך המשיח]] | | [[קטגוריה:מלך המשיח]] |