פרשת ראה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 4 בתים ,  6 בספטמבר 2016
מ
החלפת טקסט – "שדה" ב־"שדה"
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ")
מ (החלפת טקסט – "שדה" ב־"שדה")
שורה 12: שורה 12:
*'''רביעי''' - מצוות המבדילות את עם ישראל משאר האומות. בתור העם הנבחר אסור לנו להשחית ולפגוע בגופנו, וכן אסור לנו לנו לאכול חיות או בהמות לא [[טהור]]ות, ועלינו לאכול רק חיות שלהם יש את סימני הטהרה: מפריסת פרסה ושוסעת שסע. [[דג]]ים צריכים להיות בעלי סנפיר וקשקשת על מנת להיות טהורים. לגבי עופות התורה מונה את כל העופות שאינם טהורים. כמו כן חובה לשחוט על פי דיני התורה, ואסור לאכול בשר ב[[חלב]].
*'''רביעי''' - מצוות המבדילות את עם ישראל משאר האומות. בתור העם הנבחר אסור לנו להשחית ולפגוע בגופנו, וכן אסור לנו לנו לאכול חיות או בהמות לא [[טהור]]ות, ועלינו לאכול רק חיות שלהם יש את סימני הטהרה: מפריסת פרסה ושוסעת שסע. [[דג]]ים צריכים להיות בעלי סנפיר וקשקשת על מנת להיות טהורים. לגבי עופות התורה מונה את כל העופות שאינם טהורים. כמו כן חובה לשחוט על פי דיני התורה, ואסור לאכול בשר ב[[חלב]].


*'''חמישי''' - התורה מדברת על הצורך לתת [[מעשר שני]] מתוצרת השדה (המעשר הראשון ניתן ל[[לוי]]ים). את המעשר השני עלינו להביא לירושלים ולאכולו שם ב[[שמחה]] רבה. יוצאים מן הכלל אנשים הגרים הרחק מירושלים, ולהם מעשר רב שקשה להביא לעיר ה[[קודש]], והתורה מתירה להם למכור את המעשר במקום מגוריהם ולהעלות את ה[[כסף]] עימם לירושלים, שם יקנו אוכל ושתיה בכסף ויאכלו בשמחה.
*'''חמישי''' - התורה מדברת על הצורך לתת [[מעשר שני]] מתוצרת ה[[שדה]] (המעשר הראשון ניתן ל[[לוי]]ים). את המעשר השני עלינו להביא לירושלים ולאכולו שם ב[[שמחה]] רבה. יוצאים מן הכלל אנשים הגרים הרחק מירושלים, ולהם מעשר רב שקשה להביא לעיר ה[[קודש]], והתורה מתירה להם למכור את המעשר במקום מגוריהם ולהעלות את ה[[כסף]] עימם לירושלים, שם יקנו אוכל ושתיה בכסף ויאכלו בשמחה.


*'''שישי''' - הלכות של שנת ה[[שמיטה]]: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, [[הקב"ה]] יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה.  
*'''שישי''' - הלכות של שנת ה[[שמיטה]]: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, [[הקב"ה]] יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה.  

תפריט ניווט