12,050
עריכות
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ") |
מ (החלפת טקסט – "שדה" ב־"שדה") |
||
שורה 12: | שורה 12: | ||
*'''רביעי''' - מצוות המבדילות את עם ישראל משאר האומות. בתור העם הנבחר אסור לנו להשחית ולפגוע בגופנו, וכן אסור לנו לנו לאכול חיות או בהמות לא [[טהור]]ות, ועלינו לאכול רק חיות שלהם יש את סימני הטהרה: מפריסת פרסה ושוסעת שסע. [[דג]]ים צריכים להיות בעלי סנפיר וקשקשת על מנת להיות טהורים. לגבי עופות התורה מונה את כל העופות שאינם טהורים. כמו כן חובה לשחוט על פי דיני התורה, ואסור לאכול בשר ב[[חלב]]. | *'''רביעי''' - מצוות המבדילות את עם ישראל משאר האומות. בתור העם הנבחר אסור לנו להשחית ולפגוע בגופנו, וכן אסור לנו לנו לאכול חיות או בהמות לא [[טהור]]ות, ועלינו לאכול רק חיות שלהם יש את סימני הטהרה: מפריסת פרסה ושוסעת שסע. [[דג]]ים צריכים להיות בעלי סנפיר וקשקשת על מנת להיות טהורים. לגבי עופות התורה מונה את כל העופות שאינם טהורים. כמו כן חובה לשחוט על פי דיני התורה, ואסור לאכול בשר ב[[חלב]]. | ||
*'''חמישי''' - התורה מדברת על הצורך לתת [[מעשר שני]] מתוצרת | *'''חמישי''' - התורה מדברת על הצורך לתת [[מעשר שני]] מתוצרת ה[[שדה]] (המעשר הראשון ניתן ל[[לוי]]ים). את המעשר השני עלינו להביא לירושלים ולאכולו שם ב[[שמחה]] רבה. יוצאים מן הכלל אנשים הגרים הרחק מירושלים, ולהם מעשר רב שקשה להביא לעיר ה[[קודש]], והתורה מתירה להם למכור את המעשר במקום מגוריהם ולהעלות את ה[[כסף]] עימם לירושלים, שם יקנו אוכל ושתיה בכסף ויאכלו בשמחה. | ||
*'''שישי''' - הלכות של שנת ה[[שמיטה]]: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, [[הקב"ה]] יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה. | *'''שישי''' - הלכות של שנת ה[[שמיטה]]: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, [[הקב"ה]] יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה. |