14,699
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה "
חוסר מרגוע זה נובע מתוך אי השלמה עם מצב הגלות. והוא מפני שחש בכל רגע את חורבנו של בית המקדש, וכמאמר חז"ל הידוע{{הערה|1=ירושלמי יומא פ"א הלכה א. וכביאור ה[[רוגוצ'ובר]] - ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7039&st=&pgnum=146&hilite= מפענח צפונות].}}: "מי שלא נבנה [[בית המקדש]] בימיו כאילו חרב בימיו", דהיינו, שחורבן הבית הוא דבר שפעולתו הינה מחודשת בכל רגע, שלא שחרב לפני מאות שנים, אלא שבכל רגע ורגע שאינו נבנה, הרי ברגע זה הוא חרב מחדש.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16044&st=&pgnum=67 יב תמוז [[תשד"מ]] (לג-ד)].}}.
כמו כן, הוא איננו משלים עמה, מכיון שהוא לא מוכן להבין ולקבל כל הסברה על מעלות ההמצאות בגולה, מכיון שבהיות שהקבש[[הקב"ה ]] הינו 'כל יכול' ואינו מוכרח בשום דבר, ממילא שום הסבר שיכריח את נחיצותה של הגלות לא יתקבל, כיון שה' יכל 'להסתדר' בלעדיו. וזה מביא אותו לזעוק "לישועתך קיוונו כל היום"{{הערה|שם=הו"ר מ"ד|1=שיחת [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15982&st=&pgnum=296 הושענה רבה תשמ"ד].}}.
הצפייה לגאולה מיוסדת על כך שהאדם מכיר בהסתר ובמטרתו, שאין זה שהקבש[[הקב"ה ]] נטשנו, אלא שעניין הגלות הוא להביא את האדם לעבודה עמוקה יותר, ולכן בהיותו בגלות הוא אינו מוותר ונמצא תמיד בתנועת נפש של צפייה וחיפוש אחרי האור. (כמשלו של [[המגיד ממזריטש]]{{מקור}} שגלות ה[[שכינה]] היא על דרך אב המסתתר מבניו בכדי שיחפשו במרץ וביגיעה שהבנים בהרגשתם שהאב אינו מסתתר מהם באמת הרי זה מוסיף מרץ וחיפוש אחר האב {{הערה|ראה [http://chabadlibrary.org/books/adhaam/ner/1/2b.htm הקדמה] לספר נר מצוה ותורה אור ל[[אדמו"ר האמצעי]].}}).
לעומת זאת כאשר אינו מרגיש שיש כלל הסתר (ורואה את המצב כטבעי) ממילא אינו חש שיש לחפש מטרה בהסתר, או אם כתוצאה מעומק חושך הגלות הוא מתייאש מלמצוא (וזה כאילו מכיר בהסתר אלא שאינו רואה בו מטרה) שמפסיק לחפש. זהו פירוש הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"(דברים לא, יח.) שהסתר הגלות גדול כל כך עד שהאדם אינו מחכה לגאולה מפני שאינו חש אפילו את ריחוקו{{הערה|פעמים הוא מחוסרון בדעת - שאינו מרגיש כלל שישנו הסתר ומקבל את מצב העולם בטבעיות ושאננות. פעמים שהוא מצד חושך הגלות הוא מתייאש ח"ו מהגאולה ומפסיק לבקש (שם בשיחה).}}{{הערה|שיחת ט"ו בשבט תשל"ט.}}
==מעלתה והשפעתה==
העדר השאננות של בני ישראל מצרת הגלות פועל על אומות העולם בזמן הגלות שלא יהיו שאננים בראותם צרת ישראל בגלותם. (שכנבואת זכריה {{הערה|זכריה א, טו.}} שניבא את דברי [[הקב"ה ]] על הגלות "וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים" שטענתו של [[הקב"ה ]] על אומות העולם הוא לא רק על שהוסיפו בצרת הגלות אלא על עצם שאננותם ושורש ונתינת מקום לירידה זו היא בבני ישראל השאננים מירידת הגלות ואינם מרעישים על ביטולה.{{הערה|התוועדויות - [[תשד"מ]] כרך ב עמוד 983 ואילך.}}
===הצפייה מקרבת הגאולה===
חשיבות הצפייה לגאולה מתבטאת בשכרה בקירוב הגאולה ועונשה למי שאינו מצפה לבואה{{הערה|ראה פירוש האור החיים על התורה בהר כה, כה.
מדרש זה הביא להלכה הרב [[יוסף קארו]] בחיבורו בית יוסף {{הערה|על טור אורח חיים סימן קפ"ח קטע המתחיל וכתב הרמב"ם.}}בטעם להזכרת שלשה דברים אלו בברכת המזון. ובזה מבאר החיד"א{{הערה|ספר מדבר קדמות לחיד"א מערכת ק אות ט"ז}} את נוסח הברכה שבתפילת [[שמונה עשרה]]: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח '''כי''' לישועתך קיווינו כל היום" שהטעם לזה שאכן ה' יצמיח את הגאולה היא "כי לישועתך קיוונו..".וכך פירש הרבי את דברי חכמים בתלמוד שהובאו לעיל "אנו למה מחכין? לקבל שכר" שהשכר הוא בזה גופא שמקרב את הגאולה.{{הערה|אגרות קודש [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/23/9010.htm חלק כג מכתב ט'י] בהערה המתחילה 'ע"י שמחכין'.}}
הסיבה לכך שביאת המשיח תלויה בבקשה, הוא משום שהיא מהווה תיקון לחטא שגרם לגלות כמבואר שם במדרש שבני ישראל בחטאם מאסו בשלשה דברים אלו והבקשה להחזרתם הוא תיקון החטא. טעם נוסף מבאר הרבי שהוא לפי ש"[[הקב"ה ]] מתאווה לתפילתם של צדיקים"{{הערה|תלמוד בבלי יבמות סד, ב.}} לפיכך רוצה [[הקב"ה ]] שבני ישראל יבקשו את הגאולה, שעל אף שמצד מעשיהם ראויים בני ישראל לגאולה, רוצה [[הקב"ה ]] שיהודי יבקש יתפלל ויתבע את בוא הגאולה.{{הערה|שם=לקו"ש ל|{{קישור אוצר 770|106|183|B|לקוטי שיחות כרך ל' בראשית|הרבי}}}}
ולכן על אף שבתורה מוצאים ביאורים לכל העניינים, אמנם בנוגע לגלות שמבואר מעלתה - לגלות אור, ו[[יתרון האור מתוך החושך]]. מכל מקום אין ביאור בזה עצמו שהרי [[הקב"ה ]] הוא "כל יכול" ואינו מוגבל כלל ואם כן למה היה צריך לעשות חושך צער ויסורים בכדי שאחר כך יאיר אור הגאולה ויראו שהכל לטובה, ביכולתו מלכתחילה להאיר את האור הבלי גבול בלי החושך. ולזה לא מוצאים ביאור בתורה. והסיבה לזה - מבאר הרבי - מפני שרצונו של [[הקב"ה ]] שיהודי לא יחוש בזמן הגלות את המעלה שבה אלא ירצה לצאת ממנה ואילו היה ביאור בצורך בגלות יש חשש שיהודי לא היה חש את הזעקה..עד מתי?.{{הערה|שם=הו"ר מ"ד}}
ויתירה מזו, שהבקשה והקיווי לגאולה מזרזת ומקרבת את הגאולה (בזכות עצם התקווה). וזו היא כוונתינו בתפילה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך", בזכות מה? - "כי לישועתך קיווינו כל היום"
