שינויים

בשנים הבאות למד הרב אליעזרוב אצל הגאון החסיד הרב [[שמעון מנשה חייקין]] רבה של [[חברון ]] בימים ההם ואצל הרב הגדול המקובל ר' אליהו מני. שניהם העניקו לו [[סמיכה]] לרבנות.

===מינויו לרבה של [[חברון ]] בעידוד הרבי הרש"ב===הרב אפרת כיהן כרבה של [[חברון ]] בשנים אלו. בתחילת שנת [[תרס"ג]] בערך עזב את העיר והתיישב בירושלים. עם עזיבתו הוצע כי הרב אליעזרוב ימלא את מקומו, אך הוא סירב.

הרבי הרש"ב שיגר את ברכתו ואישורו במברק חוזר. במקביל שלח הרבי אגרת ארוכה ל"שדי חמד" כי אכן הרב אליעזרוב מתאים להיות רבה של חברון: "הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה"ג הרש"ל נ"י, יהיה רב בעיר הקודש [[חברון ]] ת"ו. והאמת ניתן להודיע אשר גם מראשית כזאת נפשי אוותה שיהיה ש"ב הרש"ל נ"י רב בעיה"ק [[חברון ]] ת"ו". באגרת מוסיף הרבי "ומצאתי אשר נאה לעיה"ק הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל". הרבי אף הוסיף ואיחל כי בזכות מינוי זה יוטב מצב העיר: "ותקוותי שעל ידו יוטב אי"ה מצב העיר והתקווה קרובה לבוא אי"ה אל חפצי האמיתי".

הרבי הרש"ב מציין כי לכתחילה אמנם לא רצה להתערב במינוי לאחר שקיבל מכתבים מתושבי [[חברון ]] שמבקשים לעצמם רב שאינו תושב העיר; אך לאחר שהתושבים הסכימו כי רוצים את הרב אליעזרוב, "שמחתי על זה באמת, והיה לי היום הזה ליום בשורה". ([[אגרות קודש]] שלו חלק א' אגרת קכד).אגרת מיוחדת שיגר הרבי הרש"ב אל הרב אליעזרוב עצמו, ובה כתב: "אני מסכים על זה בלב שלם ובנפש חפיצה, והנני מבקשו שיקבל עליו את הרבנות דעיר הקודש חברון... ותקותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק [[חברון ]] ת"ו במצבה הרוחני והגשמי". (שם, אגרת קכה).

[[אדמו"ר הרש"ב]] רווה נחת מתפקידו כרב העדה האשכנזית בחברון, ומספר שנים אחר כך ([[תרס"ז]]) אף התבטא בביטויים מיוחדים אודות המינוי: "קיבל על עצמו רבנות [[חברון ]] בדרך מסירות נפש, כי טוב טוב היה לו קודם שהיה לו פרנסה טובה אצל הספרדים, ועסק בתורה הרבה בלי שום בלבול אשר זה חפצו האמיתי, וקיבל עליו הרבנות רק באשר העמסתי עליו לטובת העיר, ורצונו הטוב לעשות תקנות טובות אם אך יתנו לו התוקף על זה" ([[אגרות קודש]] שלו חלק ד' אגרת קעד).

כאמור, קשר ייחודי שרר בינו לבין רבה הספרדי של [[חברון ]] ה"שדי חמד". הם נועדו יחדיו בתדירות גבוהה, וקיימו התייעצויות רבות בכל נושא שעמד על הפרק בענייני השעה של העיר. כמו כן דנו בענייני [[הלכה]] רבים שהגיעו לפתחם.

היכרותם של השניים החלה למעשה עוד בטרם התיישב ה"שדי חמד" בחברון. היה זה בתקופה בה כיהן ה"שדי חמד" ברבנות בעיירה קראסו-באזר שבחצי האי קרים ב[[אוקראינה]], שם ישב על כס הרבנות במשך שלושים ושלוש שנים. בשנת [[תרנ"ג]] ביקר שם הרב אליעזרוב במסגרת נסיעותיו כ[[שד"ר]]. את הביקור מזכיר ה"שדי חמד" בספרו 'פאת שדה' (כללים מערכת א' אות ט"ז): "איקלע לאיתרין [הגיע למקומנו], ידידי הרב הגדול חריף ובקי הוותיק וחסיד מוהר"ר שלמה ליב שד"ר מעיר הקודש [[חברון ]] ת"ו".

בתקופה בה ישב על כסא הרבנות, החלו התנועות הלאומיות להפיץ את דעותיהם בקרב בית ישראל ויסדו אגודות וסניפים בכל מקום שבו היתה להם אחיזה. גם על [[חברון ]] לא פסח גל זה. אגודת 'צעירי חברון' ניסתה לצוד ברשתה צעירים מבני העיר ולפתוח מוסד חינוך שלא ברוח מסורת ישראל. הרב אליעזרוב שחזה את הסכנה, התריע בריש גלי נגד מזימותיהם. אלה האחרונים השיבו נגדו מלחמה ובעיתונם 'השקפה' בעריכת מר אליעזר בן-יהודה שיצא בירושלים, ביזוהו ותקפוהו ללא הרף, אך הרב אליעזרוב לא חת מפניהם.

בימי מלחמת העולם הראשונה הסתיימה תקופת [[חברון ]] של הרב אליעזרוב, כמו גם של קהילת חב"ד וגם של ישיבת 'תורת אמת' בחברון. הטורקים ששלטו בארץ, גירשו נתינים בעלי אזרחות רוסית שכן רוסיה הייתה באותה תקופה במצב מלחמה עם תורכיה. הרב אליעזרוב עצמו שהה ב[[סמרקנד]] באותה עת, ואילו רעייתו בניו בנותיו, גיסו הרב מענדל נאה ובני משפחתו ורבים אחרים, גורשו למצרים שם התגוררו במחנות בתנאים לא פשוטים.