רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א): הבדלים בין גרסאות בדף

===נישואיו===

{{ערך מורחב|חתונת אדמו"ר שליט"א}}

ביום [[ו' בכסלו]] [[תרפ"ט]] בא הרבי בקישורי שידוכים עם מרת [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|חיה מושקא שניאורסון]], בתו של [[אדמו"ר הריי"צ]]. החגיגה התקיימה בעיר [[ריגא]]{{הערת שוליים|מסופר, שלפני החופה שאל ר' [[בערל משה שמוטקין]] את אדמו"ר הריי"צ מה טיבו של חתן זה, והשיבו: "את בתי נתתי לאיש. הוא בקי ב[[בבלי]] וב[[ירושלמי]], יודע ראשונים ואחרונים ועוד; בשעה ארבע לפנות בוקר אינו ישן לעולם - או שעדיין לא הלך לישון, או שכבר עמד משנתו".}}. בשבת [[פרשת ויצא]], ביום [[י"א בכסלו]], היה ה'[[שבת חתן]]' והוא עלה לתורה ("[[אופרופעניש]]") במנין של [[אדמו"ר הריי"צ]]. לאחר ה[[תפילה]] התקיימה [[התוועדות]] עם [[אדמו"ר הריי"צ]], בו אמר [[מאמר]] [[ד"ה]] "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".

=== בברלין ופריז ===

ב[[י' שבט]] [[תרפ"ט]] עזב הרבי את לטביה ונסע לברלין בירת [[גרמניה]] שם קבע את מגוריו יחד עם רעייתו הרבנית חיה מושקא. באותה תקופה ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] מהרבי שיחד עם אחיו ר' [[ישראל אריה לייב]], שאף הוא שהה בברלין באותם ימים - יאתרו כתבי יד עתיקים, ספרים נדירים ועוד.

במהלך שנות שהותו בברלין נסע כמה פעמים לפגוש את [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[ריגא]] וכן השתתף בחתונת גיסתו מרת [[שיינא הורנשטיין]], בעיר לנדורוב ב[[פולין]]. ב[[חודש תשרי]] [[תר"צ]] שהה ב[[ריגא]], עם [[אדמו"ר הריי"צ]] וב[[שמחת בית השואבה]], [[שמיני עצרת]] ו[[שמחת תורה]] התוועד עם ה[[חסידים]] שם. בשנת [[תרצ"ב]] נסע בשליחות [[אדמו"ר הריי"צ]] לבקר את הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]] ובאותה שנה נפגש גם עם הרב [[ברוך בער לייבוביץ']]. בשנת [[תרצ"ג]] נפגש עם הרב [[חיים אלעזר שפירא]] (ממונקטש, בעל ה"מנחת אלעזר") והרב שמעון שקופ.

ב[[ניסן]] [[תרצ"ג]], בעקבות המצב הקשה והאנטישמיות שהייתה ב[[גרמניה]] של אותם שנים עזבו הרבי והרבנית את [[גרמניה]] והיגרו ל[[פריז]]. היה זה מספר חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון. ב[[פריז]] שקד הרבי על [[לימוד התורה]] בהתמדה עצומה מבלי שידעו אודותיו. במקביל, בהוראת חמיו [[אדמו"ר הריי"צ]]{{הערת שוליים|כעדות הד"ר שוחטמן, ימי מלך עמ' 380.}} למד באוניברסיטת סורבון{{הערת שוליים|[[ימי מלך]] חלק א' עמ' 372 - 380.}}. מלבד זאת, הרבי עסק במסירות רבה גם בענייני הכלל, על פי הוראות מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שישב באותה עת ב[[פולין]].  

ב[[כ"ה אדר]] [[תש"ז]] נסע לפריז לפגוש את אמו [[הרבנית חנה]], ושהה שם כב' חודשים, וביום [[כ"ח סיון]] חזר לניו יורק ביחד עם אמו. בשהותו בפריז התוועד עם אנ"ש והתמימים ועוררם על דבר נתינת דמי [[מעמד]] ועל התקשרות לכ"ק אדמו"ר הריי"צ.  

==קבלת הנשיאות==

על אף הסירוב, החסידים לא ויתרו, והחלו לתת לרבי [[פ"נ|פ"נים]]. הרבי ראה בזה מתן שליחות להקריאם על [[ציון]] [[אדמו"ר הריי"צ]], ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ל[[יחידות]], אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, אחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ליחידות. הראשון שהתקבל היה הרב [[מאיר אשכנזי]] ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. באותה תקופה גם היו כמה מופתים.  

בשנה שלאחר ההסתלקות [[התוועדות|התוועד]] הרבי בהזדמנויות רבות. ביום ז' ב[[תמוז]] יצאה לראשונה שיחה [[מוגה|מוגהת]]. כאשר הוכנה השיחה לדפוס, כתבו [[הנחה|המניחים]] עליה "הוגה על ידי כ"ק שליט"א", הרבי תיקן זאת וכתב "ע"י הרמ"ש שליט"א" ובהגהה השני' מחק גם את זאת.  

בראש חודש אדר כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] ראשון לעדת החסידים ובח"י באלול כתב הרבי [[מכתב כללי]] ראשון. המכתב נכתב ב[[לשון הקודש]] וב[[אידיש]]. בערב יום הכיפורים חילק הרבי '[[לעקח]]' לזקני ה[[חסיד]]ים על פי בקשתם.  

בחודשים כסלו וטבת, ניתן היה למצוא רמזים בשיחות של הרבי, כי הוא מוכן לקבל את הנשיאות, אך הדבר לא היה באופן בולט. ב[[כ"ו בטבת]] פורסמו בעיתונות היהודית בניו-יורק ידיעות בהן פורסם כי חסידי חב"ד קיבלו על עצמם את הרבי כממלא מקום של אדמו"ר הריי"צ. בידיעות גם נכתב על כתבי התקשרות שהוגשו לרמ"ש, וכי קבלת הנשיאות הרשמית תהיה ב[[י' בשבט]] [[תשי"א]]. כשנודע הדבר לרבי, ביקש מהרב [[חודקוב]] להכניס הכחשה בשמו לכל העיתונים. הרב חדקוב גילה זאת לזקני החסידים, והם נכנסו לרבי והתחננו בפניו שלא להכניס את ההכחשה. רק לאחר תחנונים רבים נעתר להם הרבי. שבוע לאחר מכן, ביום [[ג' בשבט]], פורסמו מודעות רשמיות מטעם תנועת חב"ד על קבלת הנשיאות הצפויה.