מידותיו של מלך המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

אותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהי' יותר משלמה<REF>[[רמב"ם]] הלכות תשובה פ"ט הלכה ב'.</REF>.

"ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'"<REF>ישעיה י"א ב'.</REF>.

מעלת מלך המשיח היא ענוותנותו הגדולה. אף על פי שיהיה בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב<REF>ישעיה י"א ב'.</REF> ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם האבות ועם משה רבינו, יהיה עניו ובטל בתכלית בעיני עצמו וילמד גם עם האנשים הפשוטים.

כאשר מלך המשיח יראה אביון, מתחנן לעני שיחזיר לו את הכסף שהלווהו, ולעני לא יהיה מקור לעזרה - ירחם עליו המשיח ויתן לו משלו, שנאמר<REF>תהלים ע"ב י"ד.</REF>: מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו.

אומר [[הרבי]] כי מסופר במדרש שכאשר ראה משה רבינו עליו השלום, שכבשה אחת ברחה מן העדר, הניח את כל העדר, ורץ להחזיר אותה לעדר. מזה לומדים כמה חשובה למשה רבינו כל נפש מישראל, ואפילו כשמדובר בכבשה שברחה מן העדר, ומכיון שגואל ראשון הוא גואל אחרון<REF>ראה שמות רבה ב', ד'.</REF> גם לגבי משיח צדקנו יקר וחשוב כל יהודי באשר הוא שם ואפילו יברח מן העדר.

שלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו אבות העולם; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח<REF>מדרש תהלים פר' ט"ז ד'.</REF>.

ומדוע סובל המלך המשיח כל כך? הדבר קשור באהבת ישראל שלו. משיח יסכים למסור את נפשו למען שליחות הגאולה<REF>כתבי ה[[רמב"ן]] חלק א' עק שכ"ד</REF>.

הקב"ה שואל את המשיח: הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?… אמר משיח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל <REF>ילקוט שמעוני.</REF>.

מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה' הפגיע בו עוון כולנו<REF>ישעי' נ"ג ד-ו.</REF>.

מלך המשיח יהיה גיבור כמו יפתח הגלעדי - לשעת מלחמה. שנאמר<REF>תה' מ"ה ד'.</REF>: חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" - שאף על פי שכל מלך אינו יכול להתהלל כשחוגר החרב; שנאמר<REF>מלכים א', כ' י"א.</REF>: אל יתהלל חוגר כמפתח - מלך המשיח בחגירת החרב יכול להתהלל כאילו כבר בא מן המלחמה, וכבר ניצח את אויביו.

ואף על פי שמלכים צריכים שיהיו גיבורים כמו דוד, שנאמר בו<REF>ש"ב י"ז ח'</REF>: ואביך איש מלחמה - המלך המשיח לא יצטרך לגבורה, כי מתוך העצה תהי הגבורה, שנא'<REF>ישעיה י"א ב'.</REF>: "ונחה עליו… רוח עצה וגבורה".

וכפי שאומרת המשנה בפרקי אבות: איזהו גבור? - הכובש את יצרו. ואכן זוהי גדולתו של המשיח, ומעלתו המיוחדת: הגבורה האמיתית היא לנצח את היצר, וזוהי מעלתו של משיח והודו והדרו שמנצח יצרו, וזהו שנא'<REF>תהל' מ"ה, ד'.</REF>: "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך".

מעשיו של מלך המשיח יפים ממעשי שאר בני אדם, וכשמדבר את דבריו הן דברי חן, כאילו נשפך החן על שפתיו, שנא'<REF>תה' מ"ה ג'.</REF>: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (מצו"ד עה"פ).

כל דיבוריו ומאמריו של מלך המשיח יהיו ביראת ה', שנא'<REF>ישע' י"א, ג'.</REF>: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון דיבור.

אף על פי שדרך המלכים להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום התורה והמצוות ולא בהבלי העולם. שנא'<REF>ישע' י"א ג'</REF>: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריוַח'.

הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהי' גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו שנא'<REF>ישע' י"א, ה'.</REF>: "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת היראת שמים שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. כמו בושם שמונח בכלי גם לאחר שמוציאים את הבושם, נשאר הריח בכלי, כך גם נשאר ב"כלי" - הגוף, את ריח מידת יראת השמים של אותו אדם. שנא'<REF>ישע' י"א, ב'.</REF>: והריחו ביראת ה'<REF>[[ביאורי החסידות לנ"ך]] עמ' קצ"ט.</REF>.

ונחה עליו… רוח דעת ויראת ה' <REF>ישע' י"א ג'.</REF> 'רוח דעת', זה רוח הקודש, כמו שנאמר בבצלאל<REF>שמות ל"א ג'.</REF>: ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת. ויראת ה' - היא אוצרו, שאם אין יראה, אין חכמה, וכל שכן שאין רוח הקודש.

משיח הוא [[נביא]] גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב ל[[משה רבינו]]<REF>אגרת תימן</REF>.

ובתנחומא<REF>ס"פ תולדות.</REF> משמע שהוא נביא גדול ממשה: זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד <REF>ישעי' נב יג.</REF>. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה.  

משיח הוא "נסיך אדם". שנא'<REF>מיכה ה', ד'</REF>: והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם<REF>[[סוכה]] נ"ב, ב'.</REF>. ואכן המלך המשיח הוא אחד מ[[שבעה רועים]] המפרנסים ומשפיעים אלוקותו ית' בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משבעה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח לנשמות ישראל בעבודה באופן מקיף.  

מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו, וזהו שנאמר<REF>זכרי' ט', ט'.</REF>: "עני ורוכב על חמור"<REF>גבורות ה' פכ"ט.</REF>.

למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי. ועל פי זה יובן מה שאמרו רז"ל<REF>[[סנהדרין]] צ"ח א'.</REF> שר' יהושע בן לוי שאל את משיח: אימתי קאתי מר? (מתי יבוא המשיח?) וענה לו המשיח: היום. כי משיח הוא למעלה מהזמן, שאצלו יום יכול להיות זמן רב. וזהו גם מה שכתוב בגמרא<REF>שם.</REF>: "יושב בין עניים", כי גם לעניים אין חלק בעולם הזה, ועולם הטבע מתנגד להם.

"ונחה עליו רוח ה'"<REF>ישעיה י"א, ב'.</REF> - ה' הוא - היה, הווה ויהיה כאחד, למעלה מן [[הטבע]], וגם משיח הוא למעלה מן הטבע.

הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך… וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו<REF>ירמי' כג ה-ו.</REF>.