שניאור זלמן פרדקין: הבדלים בין גרסאות בדף

לידתו נעוצה בברכת [[אדמו"ר הזקן]] לאבי אמו רבי דובער, לאחר שנפטר בנו של רבי דובער: "אנחם אותך שיוולד לביתך בן שיאיר את עיני ישראל".

ובהזדמנות אחרת כאשר עברו כל בני משפחת ר' דובער ליד אדמו"ר הזקן,נחסרה הבת שרה, שאל [[אדמו"ר הזקן]]: "היכן היא, ממנה יצא אור גדול".

במקום אחר מסופר : אבי ה'תורת חסד' רבי שלמה פראדקין היה בנאי,ופעם אחת בנה בית עבור ה[[צמח צדק]]',במהלך הבניה יצא ה'צמח צדק' מחדרו בפתאמיות,נרתע ר' שלמה לאחוריו בבהלה, כאשר הבחין בו ה[[צמח צדק]]' שאלו: "וכי אני דוב?", ובירכו שיזכה ל"בנים רבנן".

אך דא עקא, שרבי שניאור זלמן נולד אילם, נטול כוח הדיבור, דרשו אביו ואימו אחרי רופאים, אך לא מצאו תרופה למחלתו.

אך לפתע בהיותו בן שלוש, החלו לקלוח מפיו דברי תורה, הסתבר שכל אותם שלוש שנים היה רק מטה אוזן לתורה ולא יכל לדבר, ורק בגיל שלוש החל להוציא מילים מפיו.

ולא עוד, אלא שהדיבור הראשון שיצא מפיו היה פירוש לתרגום אונקלוס על הפסוק "ולנפש חיה".

מכל קצוות האיזור באו אנשים לחזות בפלא המופלא, אשר ילד בן שלוש כבר בקיא בחומש עם רש"י ואונקלוס.  

בגיל חמש כבר ידע מסכתות שלמות על בורין, וכאשר ביקר בליאדי ה'צמח צדק' בחנו בתלמודו במשך שעתיים רצופות, ואחר כך נתן לו רבע רובל, נטל הילד את הכסף ואמר: "בספר 'שמואל' נתן שאול לאיש האלוקים-שמואל- רבע כסף, וכאן נותן לי איש האלוקים רבע כסף.." נהנה הצמח צדק ובירכו שיהפוך לגדול בתורה.

לאחר שידוכיו נסע ללמוד אצל רבי [[אליהו יוסף מדריבין]] שם הפך לגדול בתורה,לאחר נישואיו החליט שלא להתפרנס מן הרבנות, אך לאחר שירד מנכסיו ציווה עליו הצמח צדק להתמנות לרבה של פולצק.

ואכן, בשנת [[תרט"ו]] מונה ר' שניאור זלמן לרבה של פולצק.

בחצר הרבי [[הצמח צדק]] היו גאונים גדולים כר' [[יצחק אייזיק מהומיל]] ור' [[הלל מפאריטש]], ובכל זאת נתנו לו בחצר מקום של כבוד, על פי הוראתו המפורשת של ה'צמח צדק' שהגדירו כ'גאון'.

כבר אז החל הצמח צדק להושיבו עימו בדיני תורה, ואמר עליו "הוא יודע כמה ווים יש בכל הש"ס", זקני החסידים מספרים, שהצמח צדק חגרו באבנט ובירך "אוזר ישראל בגבורה".

כאשר ר' [[אליהו יוסף מדריבין]] עלה לארץ ישראל, ביקש לעבור דרך פלוצק, אמר לו [[הצמח צדק]], על תעבור שם, כדי לא לבטל את ר' שניאור זלמן מתלמודו.

גם ל[[אדמו"ר המהר"ש]] היה מקושר מאוד, והיה אחד משלושת הגאונים שהכתירו את [[אדמו"ר המהר"ש]] לנשיאות.

פעם, כאשר דעתו הייתה בדוחה עליו, חזר בפני המהר"ש דף גמרא דף מהרש"א ודף 'קינות'...

בימי שבתו בלובלין לקח פעם אחת לביתו ספר ללילה שלם, ואחר כך החזירו ואמר למוכר: "אשלם לך על כך שהספר נמצא במוחי, אבל לא אקחו כי אינו מוצא חן בעיני..."

כ' שנים מלך רבי שניאור זלמן בלובלין, ושם הפך לגדול הדור, שאלות מכל קצוות תבל הגיעו איליו, מ[[ניו יורק]] שבאמריקה ועד מלבורן שבאוסטרליה. גאונותו הייתה כה גדולה עד שאפילו הרוגצ'ובר-רבי [[יוסף רוזין]] נסע ללמוד אצלו בלובלין.

בשנת ה'[[תרנ"ב]] הביע לראשונה ר' שניאור זלמן את חפצו לעלות לירושלים, אך בני עדותו עצרו בעדו.

למרות זאת רבי שניאור זלמן היה נחוש בדעתו, הוא נסע כביכול למעינות מרפא, ומשם "ברח" לירושלים בדרך בלתי ליגאלית, ורק בהגיעו לירושלים שיגר את התפטרותו מלובלין.

הרב מלובלין נוהג היה לקבל פתקאות ברכה, וידוע היה שאם היה מביט מיד לאחר הקריאה בפניו של האיש, היה זה סימן טוב, אבל אם היה מניח הפתק מיד על השולחן, לא היה זה סימן טוב.  

רק חלק מהיצירה נדפס, ("דרשתו הראשונה בלובלין" ועוד שבעה תשובות עם ענינים נוספים בשמו נדפסו לאחר מכן בספר "הגאון מלובלין").

ובה' ניסן [[תרס"ב]], החזיר ר' שניאור זלמן את נשמתו לבוראה, ובאותו רגע פרצה סערת ברקים ורעמים בחוצות ירושלים.

מנוחתו כבוד בחלקת חב"ד בהר הזיתים.