אחדות ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←על ידי ביטול ושמחה עצומה
| שורה 386: | שורה 386: | ||
''([http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30216&print=true מאמר דא"ח מכ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ נ"ע, שנדפס בהוספה לקונטרס החלצו רנ"ט]. ועיין בארוכה קונטרס החלצו הנ"ל)'' | ''([http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30216&print=true מאמר דא"ח מכ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ נ"ע, שנדפס בהוספה לקונטרס החלצו רנ"ט]. ועיין בארוכה קונטרס החלצו הנ"ל)'' | ||
ידוע הסיפור שהרב המגיד, הנה בתחלת בואו של אדמוה"ז למעזריטש, סידר, אשר בנו המלאך ילמוד עם רבינו הזקן תורת החסידות (תורת הבעש"ט והמגיד), ורבינו הזקן ילמוד עם ה"מלאך" תורת הנגלה. וכשהתחילו ללמוד התחלת הש"ס, "מאימתי קורין את שמע בערבין", ורבינו הזקן התחיל לפרש את המשנה ע"פ נגלה, אמר ה"מלאך" אשר הוא מפרש "מאימתי" מלשון אימה ויראה כו'. | |||
ויש לבאר הלימוד וההוראה מסיפור זה, שכן, כל הסיפורים שסיפרו לנו, יכולים וצריכים אנו להפיק מהם לימוד והוראה בענינים השייכים אלינו. | |||
- לא מכבר קבלתי מכתב מא' ובו כותב לי שאיתא בספרים שסיפורי צדיקים הם בבחינת "מעשה מרכבה". | |||
(כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך ואמר:) לא מצאתי בספרים פתגם זה, ולכן משאיר הנני זאת על אחריותו של הנ"ל... אבל, מה שברור בודאי שבסיפורי צדיקים יש כוונה ותכלית, ובפרט סיפור ששומעים מצדיק, ובפרטי פרטיות - מנשיא, שכל מהותו וענינו לנהל את צאן מרעיתו, הנה כאשר נשיא מספר סיפור (כסיפור הנ"ל), הרי זה בודאי ענין השייך אלינו שיכולים וצריכים אנו ללמוד ההוראה שבזה, כדלקמן. | |||
ולכל לראש - הלימוד וההוראה מצירופם וחיבורם של רבינו הזקן והמלאך ללמוד יחדיו, צירוף וחיבור של שני יהודים בלימוד התורה: | |||
יהודי אחד בפני עצמו - אינו מציאות שלם, כי אם, מציאות כזו ש"חזי לאיצטרופי" עם עוד יהודי, אשר, ע"י צירופם יחד נעשה (לא רק הוספה בכמות, אלא גם) שינוי באיכות, מן הקצה אל הקצה. | |||
וראי' לדבר - מהא דמצינו במדרש בנוגע למתן-תורה, ש"אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד כו'": | |||
מתן-תורה הו"ע הכי נעלה - תכלית כוונת בריאת כל העולמות, כיון שבמ"ת הי' ביטול הגזירה, ביטול החיתוך ("דער אפשניט") והפירוד בין עליונים לתחתונים ("עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים"), ונעשה חיבור בין עליונים לתחתונים ("התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים"). | |||
וכל זה תלוי בצירופו של יהודי אחד, יהי' מי שיהי', לכלל ישראל, שכן, "אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד כו'", ורק ע"י צירופו של אותו אחד מתאפשר כללות הענין דמ"ת. | |||
ומזה מובן גם גודל העילוי שנעשה ע"י החיבור והצירוף של יהודי אחד לענין כללי של תורה ומצוות [והרי כל עניני התומ"צ הם ענינים כלליים: בנוגע למצוות, הרי כל מצוה כלולה מכל המצוות, כמבואר בדרושי חסידות שהטעם לכך ש"העוסק במצוה פטור מן המצוה", הוא, לפי שבמצוה שעוסק בה כלולה גם המצוה שפטור ממנה; ועאכו"כ בנוגע לתורה, שהיא למעלה מן הזמן ומן המקום, דלא כמצוות שיש בהם ההתחלקות דזמן ומקום, בדוגמת ההתחלקות דרמ"ח אברים ושס"ה גידים (שהם כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת), משא"כ תורה שהיא בדוגמת הדם שהולך וסובב בכל האברים בשוה] - שאין זה הוספה בכמות בלבד, אלא שינוי ועילוי גדול באיכות. | |||
וכדי שהחיבור והצירוף יהי' אמיתי - ה"ז ע"י ההקדמה ד"מאימתי קורין את שמע בערבין", "מאימתי" מלשון אימה ופחד (כפירוש "המלאך"), שזהו"ע הקבלת עול: | |||
צירוף וחיבור - יכול להיות באופן שאינו אלא כלפי חוץ, ואילו בפנים נשאר מעמד ומצב של פירוד, ואעפ"כ ה"ז נחשב לחיבור. וכפי שמצינו במשנה69 חילוקי דינים באופני צירוף וחיבור לענין טומאה וטהרה. אבל, הכוונה היא שיהי' צירוף וחיבור הן מבחוץ והן מבפנים וכו', צירוף וחיבור אמיתי, ועד באמת לאמיתו. | |||
ובפרטיות יותר: | |||
כאשר החיבור של יהודי א' עם חבירו הוא מצד פניות, פניות גשמיות, או אפילו פניות רוחניות - אין זה חיבור אמיתי, שהרי אין כוונתו להחיבור כשלעצמו, כי אם להריוח והתועלת בגשמיות או ברוחניות כתוצאה מהחיבור. | |||
ולדוגמא: כאשר כמה מישראל מצטרפים למנין כדי שתהי' להם הזכות לומר דבר שבקדושה, בידעם גודל העילוי שבדבר - ה"ז אמנם חיבור, וחיבור בענין של תומ"צ, אבל, אם כוונת החיבור אינה אלא מצד תועלת זו - שהיא אמנם תועלת שבקדושה, שיתוסף עילוי בנשמתו ברוחו ובנפשו, אבל בכל זאת רק תועלת פרטית - ה"ז חיבור מצד פני', ואינו חיבור אמיתי, באמת לאמיתו. | |||
חיבור אמיתי הוא (לא מצד איזו פני' ותועלת, אלא) מצד אמיתת הענין - כפי שמבאר רבינו הזקן בתניא ש"הנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים, בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה .. מצד שורש נפשם בה' אחד", ועי"ז נעשה "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", "פניך" דייקא, פנימיות ועצמות א"ס ב"ה. | |||
ולהוסיף, שחיבור זה שהוא "מצד שורש נפשם בה' אחד", הוא למעלה מכללות התומ"צ, שהרי השורש דנשמות ישראל הוא למעלה מהשורש דתומ"צ, כמארז"ל "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", אפילו למחשבת התורה, שהרי בתורה עצמה נאמר "צו את בני ישראל", "דבר אל בני ישראל", ומזה ראי' ש"ישראל קדמו". | |||
וחיבור כזה תובעים מיהודי בהיותו למטה בעוה"ז הגשמי - שבו צריך להשלים את הכוונה העליונה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ע"י גילוי והמשכת "עיקר שכינה" (שבתחתונים היתה), למעלה מדרגת ה"שכינה" כפי שהיא בכל העולמות, אפילו בעולם האצילות ובעולמות הא"ס שקודם האצילות - שגם למטה בעוה"ז הגשמי יהי' החיבור שלו עם רעהו (לא מצד התועלת שבדבר, אפילו תועלת דקדושה, אלא) "מצד שורש נפשם בה' אחד", שלמעלה מתומ"צ. | |||
וכיון שחיבור זה הוא למעלה מכללות ענין התומ"צ, הרי, הדרך לבוא לזה היא ע"י קבלת עול דוקא. וזהו הרמז וההוראה מהמשך הסיפור אודות לימודם של רבינו הזקן והמלאך, שהמלאך פירש "מאימתי" מלשון אימה ופחד, ענין הקבלת עול, שזהו גם התוכן ד"קורין את שמע בערבין", "יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה". | |||
וענין זה מהוה התחלת הלימוד דתורה שבעל פה, ובאופן שהלימוד הוא הן בתורת הנגלה והן בתורת החסידות (פירוש המלאך בדברי המשנה) גם יחד. | |||
(שיחת כ"ד טבת ה'תשי"ב. . בלתי מוגה, תורת מנחם סימן יב-טו) | |||
בעתו ובנועם קבלתי מכתבו, בו מודיע אשר בקרוב הימים מסיים הוא הששה סדרי משנה, ויה"ר מהשי"ת אשר כשם שעזרו השי"ת לסיים עתה הששה סדרי משנה כן יעזור לו להתחיל עוד הפעם ולסיימם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, וידוע אשר משנה אותיות "נשמה" אשר עי"ז יתוסף בה אור דנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות וזה יסייע לו בעניניו הפרטים. | |||
מועתק בזה קטע ממה שנאמר בעת ההתועדות ביום ההילולא של רבינו הזקן, הוא כ"ד טבת העבר. | |||
ידוע הסיפור שהרב המגיד, הנה בתחלת בואו של אדמוה"ז למעזריטש, סידר, אשר בנו המלאך ילמוד עם רבינו הזקן תורת החסידות, ואדמוה"ז ילמוד עם ה"מלאך" תורת הנגלה, וכשהתחילו בלימוד מאמתי כו' ואדמוה"ז התחיל לפרש את המשנה, אמר המלאך אשר הוא מפרש אימתי מלשון אימה ופחד, ובקשור תחלת הש"ס עם סופו (כי בחלוקת הש"ס כאן הנה מחלקים ג"כ את הסדרי משניות, ואף שהסיום הי' במס' נדה, הנה קשורים זה בזה) . | |||
דסיום המשנה הוא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שלום והתאחדות דכל בני ישראל, וכמבואר ג"כ בתניא פל"ב, ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד, ואחדות אמיתי של בנ"א בכלל ואפילו בנ"י בפרט, הנה אי אפשר הוא כשישנה איזה פני' ותועלת באמצע, כי אז הרי אינו מתאחד עם השני, כ"א מחפש תועלת עצמו ואחדות אמיתית אי אפשרית אלא כמבואר בתניא פל"ב, מפני שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה כו' מצד שרש נפשם בה' אחד, וכמבואר בדא"ח אשר שרש הנשמות הם למעלה אפילו מתומ"צ, וכמרז"ל בב"ר בתחלתו, אשר מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר ואפי' לתורה כמ"ש דבר אל בני ישראל, וזהו התחלת הש"ס בק"ש וסיום בכלי שמחזיק ברכה הוא השלום, אשר השלום הוא ע"י שאומר ק"ש ה' אחד, אבל כדי שתהי' האחדות אמיתית, צריך להיות מאימתי, קב"ע ולא מצד השכל וטעם, אפי' שכל וטעם דקדושה, וכן מבואר בדא"ח בכמה מקומות. | |||
(אגרות קודש של הרבי ח"ה אגרת א'תח) | |||
==עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא, מביאה את הגאולה== | ==עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא, מביאה את הגאולה== | ||