יצחק ידידיה פרנקל: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת [[תשכ"א]] ביקר לראשונה אצל [[הרבי]] ונכנס ל[[יחידות]] שנמשכה כשעתיים. לאחר היחידות כתב מכתב למשפחתו: {{ציטוטון|לבני היקרים והחביבים. עתה השעה שתים בלילה יום ה'. אני חוזר מיחידות עם האדמו"ר מליובאוויטש. שעתיים הוא ישב אתי. הוא אישיות אצילה. הוא ביקשני מאוד למסור לך (לבנו הרב איסר שליט"א) דרישת שלום, ואמר שתרבה לכתוב, ושתדע שהוא קורא את כל מאמריך. הוא דיבר אתי על רבנות תל אביב ועל מצב הרבנות בכלל}}. לאחר שחזר לארץ תיאר הרב פרנקל למשפחתו את פרטי תוכן השיחה עם הרבי והפליא ברושם שנותר בו מאישיותו הקורנת של הרבי{{הערה|מפי בנו ר' איסר פרנקל.}}. ביום [[כ"ו באדר]] שנת [[תשכ"ח]] שיגר לו הרבי מכתב ברכה לבר מצווה של נכדו חיים אליעזר{{הערה|בשולי מכתב כותב הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות על דבר הנער . . ובטח, כפי המדובר בביקור כבוד תורתו כאן - מתעניין גם אודות אחות הנ"ל". מקטע זה ניתן להבחין עד כמה עמד עמו הרבי בקשר מעודכן בענין עסקנותו הציבורית בתל אביב.}}. בשנת [[תש"ל]] ביקר שוב אצל הרבי ביחידות ובין היתר התעניין אצלו הרבי לגבי מינויו כרב ראשי בתל אביב, כאשר הרב פרנקל טרם חשב על כך. כעבור שנתיים, בשנת [[תשל"ב]] אכן מונה כרב ראשי בתל אביב{{הערה|על פי תיאור של הרב פרנקל בעצמו: "זכורני כשנכנסתי לרבי שליט"א ל[[יחידות]] בשנת [[תש"ל]], הוא קם ממקומו ונגש אלי בחמימות ושאלתו הראשונה היתה "מה בקשר לרבנות ב[[תל אביב]]"? הייתי המום ונדהם, לא העלתי אז בדעתי לכהן כרב הראשי בתל אביב. אמרתי לו שאיני חושב על כך. כשהוא לא הרפה אמרתי לו שזה הרי תלוי במפלגות ולהם הרי יש את הרב שלהם. אמר לי אז הרבי שליט"א: "זה אני יודע ואולם מה אומרת תל אביב עצמה"?! ממש נדהמתי, ראיתי את החלטתו שאני אהיה רבה של תל אביב וזהו! הסוף אתם יודעים, כעבור שנתיים נבחרתי לרבה הראשי של תל אביב, הוא כבר ראה זאת אז. "מאד התפעלתי אז, כאשר הוא שוחח עמי בפרוטרוט על הרבה נושאים הקשורים לעולם הרבנות וארץ הקודש בהתמצאות מופלאה, עד שנוכחתי כי נהירין לו שבילין דארץ הקודש כמו שנהירין לו שבילין דרקיעא.}}.

"לאחר מכן אמר לי הרבי שליט"א: .. יעזור השי"ת שיהיו כל מעשיך בברכה והצלחה. כך דיבר עמי הרבי כעשרים דקות בבית המדרש, כאשר כל הקהל עומד ומביט בנו בהשתאות. לאחר מכן הסתובב הרבי, כשחיוך רחב זורח על פניו ונפנה לתפלת מנחה. התפלה נסתיימה, והנה הרבי שוב הסתובב אלי, כאשר הוא אוחז את הסידור בידו הק', ושוב החל לדבר עמי: "ראיתי שדיברתם בכינוס על קידוש ה', וגם ביום רביעי תדברו בענין זה. קידוש ה' זהו מסירות נפש, ובחסידות מבואר שמסירות נפש זהו מסירת הרצון, להתקרב לקב"ה, ולכן אין ברכה על קידוש ה', כי אין ברכה על רצון". כך שוחחנו כחצי שעה והכל עדיין בבית הכנסת, כאשר הרבי מסביר בהרחבה את הענין של קידוש ה' ברבים דוקא וכו'. והוסיף: "יכולים לקיים קידוש ה' גם מתוך הרחבת הדעת". בסוף השיחה אמר: אני עושה אתכם לשליח למסור פריסת-שלום לאנ"ש וכן לשאר היהודים בארץ הקודש. הרי שמכם הוא ידידיה - ידיד ה', שזה מורה על השלום". וסיים בברכה: "ברכנוכם מבית ה'". לאחר כמה רגעים יצא הרב גרונר ואמר בשם הרבי, שכוונתו היא לכך, שאף על פי שהרבי שוחח אתי בבית הכנסת ולא בחדרו ביחידות, הרי הכבוד של קבלת פנים בבית ה' הוא גדול יותר, וגם הברכה גדולה יותר.

בספר "היכל מנחם"{{הערה|עמודים ס"ב-ס"ג}} נדפס מכתב תורני שכתב אליו הרבי בנושא התרת נידוי{{הערה|המכתב מיום [[ה' בסיוון]] [[תשמ"ד]]. עוסק בביאור דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ז' הלכה ז'. צילום מהמכתב נדפס בקובץ "בית חיינו" מס' 116 .}}.

ביום [[כ' במנחם אב]] שנת [[תשמ"ו]] הייתה הופעתו הפומבית האחרונה של הרב פרנקל . היה זה בחגיגת סיום ה[[ספר תורה של ילדי ישראל]] בכותל המערבי ב[[ירושלים]]. במהלך האירוע אמר: {{ציטוטון|נרים ברכה ותהילת עולם לכבוד קדושת מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שאינו חוסך כל מאמץ, שמקדיש כל חייו יום וליל, להרבצת התורה ולהעמדת הדת על תילה, ולקרב את כל פזורי ישראל לאבינו שבשמים. יחזק השם-יתברך חילו וחיל כל עם ישראל, ובמהרה נזכה לאור חדש שיאיר על ציון, ונזכה כולנו במהרה לאורו בהתגלות משיח צדקנו}}. בדרכו חזרה מהחגיגה, אמר לבנו:{{ציטוטון|היושב במרום עדי, שאין לי יותר כוחות גוף לשאת בנטל. מה שאני עושה, אינני עושה מכוח הגוף אלא מכוח הנפש, ומהרגשת האחריות לגבי מה שאני נושא עלי. הפעם קראו לי ילדי ישראל, קמתי ועליתי!}}