מרה שחורה: הבדלים בין גרסאות בדף

חפציה לא ישוו בה״, ומבאר שם, שכן הוא מצד טבע האדם, לא רק אצל בני ישראל,

אלא גם אצל אומות העולם, ״והראיה מהפילוסופים מהאומות הקדמונים״ — חכמים אמיתיים, שסומכים על דבריהם בנוגע ל ״חכמת התקופות והגימטריאות״ (שעל ״שחברו בה חכמים הרבה, ועל ידם קובעים קידוש חדשים ועיבור שנים), כמ״ש [[הרמב"ם]] שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים״ — ש״היו עוזבים כל תענוגים ועוסקים בכל לבבם ותשוקת נפשם בלמוד החכמות... מצד מזג טבעם כו'״.

אם הוא אמנם בעל מרה־שחורה מטבעו — עליו לנצל טבע זה כדי להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה, דמכיון ש״מפי עליון לא תצא הרעות״, הרי בודאי שטבע זה אינו כדי לגרום ענין של בלבול והירוס ח״ו, כי אם, למטרה ותכלית טובה, כאמור, להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה, עד כדי כך, שלא יהי׳ לו רגע פנוי לדאוג ולחשוש כו'. ובמילא, כל זמן שמקננת דאגה בלבו, הרי זו הוכחה שלא ניצל לגמרי את טבע המרה־שחורה להתמדה ושקידה בלימוד התורה, שאז, לא הי׳ נשאר אצלו ״מרה־שחורה״ עבור דאגות...<REF> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16017&hilite=60df7f53-0233-45d3-aa9a-9d6c3849f780&st=%D7%9E%D7%A8%D7%94+%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%94&pgnum=232 התוועדויות תשמ"ז חלק ז' עמ' 237]</REF>

אמר לו [[הרבי האמצעי]]: עצתי שתעסוק בדא״ח, להיות שמרה שחורה באה ממקום חושך של הקליפות, ואילו דא״ח היא אור, ומעט אור דוחה הרבה חושך.