18,596
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – ".פ" ב־". פ"
בקיץ [[תרפ"ז]] שוב התעוררו ראשי הקהילה בלנינגרד לערוך את הועידה, ובי"ג ב[[סיון]] תרפ"ז כתב הריי"צ נגדה מכתב ארוך ומפורט, כשאת המכתב ביקש לפרסם בעותקים רבים. אבל הלוחמים שפעלו יד ביד עם השלטונות ואנשי המשטרה החשאית, לא הרפו, ולמחרת כתיבת המכתב, אור ל[[ט"ו בסיון תרפ"ז]], נאסר הרבי. בכך קיוו להשפיע על מערכת הכוחות בלנינגרד כמו בשאר רוסיה.
לאחר ששוחרר ממאסרו, ב[[י"ב תמוז]], שב הרבי ללנינגרד, ובליל שבת ט"ו בתמוז אמר את ה[[מאמר]] הידוע "ברוך הגומל". רק ימים ספורים שהה הרבי בלנינגרד, אולם בשל איומי הג.פ.או. לאוסרו שנית, נאלץ הרבי לעזוב את העיר ולעבור ל[[מלחובקה]] שבפרברי מוסקבה.
הרבי חזר עוד פעם אחת ללנינגרד, ב[[חודש תשרי]] [[תרפ"ח]]. חודש זה היה מעין [[התוועדות]] פרידה. חסידים רבים הגיעו מכל רחבי ברית המועצות כדי להיפרד מהרבי. השיא הגיע ב[[שמחת תורה]], כשאז נערכה הפרידה הרשמית בעת סעודת החג במעמד כשש מאות חסידים.
הרב [[שמואל פרוס]] ע"ה, היה מהדמויות הדומיננטיות בקהילה החב"דית בלנינגרד. הוא התגורר ברחוב דייקבריסטוב 50, ואת הכתובת הזו ידעו חסידים רבים, שכן בדירה התקיימו [[התוועדות|התוועדויות]] רבות.
אחת המעלות הגדולות של לנינגרד הייתה בהיותה עיר גדולה שמנתה מליוני תושבים. אם בערים הקטנות קשה היה להתחמק מעיניהם של אנשי הג.פ.או. ואנשיהם שבלשו והכירו כל תושב, הרי בערים הגדולות קל היה להטמע בתוך המוני התושבים. מסיבה זו, בשלב מסויים עקרו חסידים רבים את בתיהם מערי הפרפיריה אל הערים הגדולות, בעיקר למוסקבה ולנינגרד. בעקבות זאת התפתחו חיי קהילה, חשאיים אמנם, אך מסודרים.
בערים אלה פעלו בתי כנסת ומקוואות, כן היו מנייני תפילה כמו גם שיעורי תורה והתוועדויות. החסידים שהיו מאוגדים, סייעו זה לזה בפרנסה מבלי שיצטרכו לחלל שבת. אלו שלא הצליחו למצוא עבודה, נעזרו על ידי חבריהם שתמכו בהם במסירות נפש של ממש.
