19,330
עריכות
מ (החלפת טקסט – "”" ב־""") |
מ (החלפת טקסט – "’" ב־"'") |
||
שורה 18: | שורה 18: | ||
==לאחר חתונתו== | ==לאחר חתונתו== | ||
בשנת תרצ"ד עברה המשפחה להתגורר בלנינגרד בה גרו אז רבים מאנ"ש. היו אז לר' יעקב יוסף חמישה ילדים. והוא לא נתן בשום פנים ואופן שילדיו יילכו ללמוד | בשנת תרצ"ד עברה המשפחה להתגורר בלנינגרד בה גרו אז רבים מאנ"ש. היו אז לר' יעקב יוסף חמישה ילדים. והוא לא נתן בשום פנים ואופן שילדיו יילכו ללמוד ב'שקולע', ושכר מלמד שלימד את הילדים בביתו, יחד עם עוד ילדי אנ"ש. | ||
כמו רבים מאנ"ש באותה תקופה, השיג ר' יעקב יוסף מכונות אריגה וסריגה ( | כמו רבים מאנ"ש באותה תקופה, השיג ר' יעקב יוסף מכונות אריגה וסריגה (טריקוטאז') ובזה עבדו בבית בלי צורך ח"ו לחלל את השבת. | ||
ר' יעקב יוסף שהיה מוהל במקצועו, היה מל מדי פעם תינוקות בחשאי, הרחק מעיניים זרות. הוא גם ידע את מקצוע השחיטה, ולעתים היו מגיעים יהודים לביתו וביקשו ממנו שישחט להם עוף. | |||
בין הדמויות הבולטות בקהילה החב"דית בלנינגרד, היו ר' יעקב יוסף ואחיו הגדול ר' [[יצחק רסקין]]. הם היו מראשי הפעילים למען אחזקת היהדות בלנינגרד. הרב יצחק רסקין נודע בשל מסירותו לקיומו של המקווה אותו ניסו הקומוניסטים לסגור. כן מסר את נפשו על מילת תינוקות, למרות האיסור והסכנה. | בין הדמויות הבולטות בקהילה החב"דית בלנינגרד, היו ר' יעקב יוסף ואחיו הגדול ר' [[יצחק רסקין]]. הם היו מראשי הפעילים למען אחזקת היהדות בלנינגרד. הרב יצחק רסקין נודע בשל מסירותו לקיומו של המקווה אותו ניסו הקומוניסטים לסגור. כן מסר את נפשו על מילת תינוקות, למרות האיסור והסכנה. | ||
==מלחמת העולם השניה== | ==מלחמת העולם השניה== | ||
מיד עם התחלת הפצצות הגרמנים על לנינגרד, החלה בריחה המונית מהעיר. זו העמידו השלטונות רכבות במידה מספקת. ימים ולילות עמדו אנשים בתור כדי לקבל כרטיסי נסיעה. יום שלישי, | מיד עם התחלת הפצצות הגרמנים על לנינגרד, החלה בריחה המונית מהעיר. זו העמידו השלטונות רכבות במידה מספקת. ימים ולילות עמדו אנשים בתור כדי לקבל כרטיסי נסיעה. יום שלישי, ג' באלול תש"א, היה היום האחרון בו ניתן היה לעזוב את לנינגרד. משפחת רסקין התייאשו מלהשיג כרטיסים. לפתע נכנס אחד השכנים ואמר לר' יעקב יוסף: “קיבלתי כרטיסים לרכבת ממקום עבודתי, אולם בני לוחם כעת בחזית לנינגרד ואינני רוצה לעוזבו, קח את הכרטיסים וסע". | ||
הילדים וההורים ארזו מעט מיטלטלין ומיהרו | הילדים וההורים ארזו מעט מיטלטלין ומיהרו ל'ווגזל'. מיד לאחר שהרכבת ובה משפחת רסקין חצתה את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את לנינגרד מכל קשר עם העולם הגדול. | ||
אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר. בימים כתיקונם נמשכת נסיעה כזו מספר יממות בלבד, אך בעתות חירום אלה ארכה הנסיעה זמן ארוך ביותר. בני משפחת רסקין הגיעו לאומסק לפני ראש השנה, ובה שהו למעלה משבועיים. | אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר. בימים כתיקונם נמשכת נסיעה כזו מספר יממות בלבד, אך בעתות חירום אלה ארכה הנסיעה זמן ארוך ביותר. בני משפחת רסקין הגיעו לאומסק לפני ראש השנה, ובה שהו למעלה משבועיים. | ||
מאומסק המשיכו בני המשפחה ברכבת לנובוסיבירסק ומשם קיוו לנסוע ל[[אלמא אטא]] בירת קזחסטן. | מאומסק המשיכו בני המשפחה ברכבת לנובוסיבירסק ומשם קיוו לנסוע ל[[אלמא אטא]] בירת קזחסטן. ר' יעקב יוסף קיווה שבאלמא אטא יהיה קל יותר למצוא דירה ומקור פרנסה. | ||
לאחר טלטולי דרך קשים, עצרה הרכבת באלמא-אטא. רק לאחר תלאות נוספות שנמשכו מספר שבועות, הצליחו לעזוב את תחנת הרכבת ולהכנס העירה. בתחילה התגוררו בבית ששימש כרפת ולאחר תקופה קצרה עברו לגור בדירה בעיר. | לאחר טלטולי דרך קשים, עצרה הרכבת באלמא-אטא. רק לאחר תלאות נוספות שנמשכו מספר שבועות, הצליחו לעזוב את תחנת הרכבת ולהכנס העירה. בתחילה התגוררו בבית ששימש כרפת ולאחר תקופה קצרה עברו לגור בדירה בעיר. | ||
כעבור שנים פגשו בעיר את רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] זצ"ל, שהגיע ממקום גלותו | כעבור שנים פגשו בעיר את רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] זצ"ל, שהגיע ממקום גלותו בצ'אילי שבקזחסטן. ר' יעקב יוסף זכה יחד עם בני ביתו לשמש את אביו של הרבי, הרב לוי יצחק ז"ל, בימיו האחרונים בגלותו באלמא-אטא. | ||
חלק מזיכרונותיו מר' לוי יצחק, נכתבו בספר [[תולדות לוי יצחק]] שיצא לראשונה בשנת [[תשל"ז]]. הספר מתעד את סיפור חייו של רבי לוי יצחק. | חלק מזיכרונותיו מר' לוי יצחק, נכתבו בספר [[תולדות לוי יצחק]] שיצא לראשונה בשנת [[תשל"ז]]. הספר מתעד את סיפור חייו של רבי לוי יצחק. | ||
עריכות