אברהם סנדר נמצוב: הבדלים בין גרסאות בדף

סבל רב היה מנת חלקו של אברהם סנדר בשנות ילדותו. בעת שהיה תינוק נגע פעם עם לשונו בנר דולק. הוא נכוה באורח קשה, ומאז הפך לאילם. הוא לא הוציא מפיו אף לא הגה, עד שבני העיירה כינוהו ‘אברהם האילם’. בהיותו בגיל שבע שיחק פעם בבית שכניו. בעת המשחק התגלע ויכוח בינו לבין אחת מילדות השכנים, גויה, וזו קיללה את אברהם סנדר קללות נמרצות.  

לאחר שנתיים ב’תומכי תמימים’ בצילם של אדמו”ר הרש”ב ו[[אדמו"ר הריי"צ]], הגיע בברית הנישואין עם מרת שיינא שרה לבית מענדל. לפרנסתו החל לעבוד כשוחט. חודש-חודשיים היה שוהה בביתו שבבילורוסיה ולאחר מכן היה נודד במשך חודשים ארוכים בין עיירות ויישובים ושחט עבורם. בתום התקופה חזר הביתה לזמן קצר ושוב היה נוטל את מקל הנדודים.  

ר’ אברהם סנדר עשה כמצוות הרבי, והיגר לאנגליה בה התיישב בעיר מנצ’סטר. הוא היה מראשוני חסידי חב”ד שהגיעו לאנגליה, ויחד עם חסידים נוספים הקים את קהילת חב”ד בעירו. לפרנסתו המשיך לעסוק במלאכת השחיטה. פעם בחודש, כאשר היו מחלקים את המשכורת, הוא היה מגיע לקבל את משכורתו, אלא שכשהיה מגיע לביתו, היו ידיו ריקות. לתמיהתה של רעייתו הסביר כי בדרך פגש עניים ולכל אחד נתן מעט עד שאזל הכסף... כשהתופעה חזרה על עצמה פעמים מספר, סידרה אשתו שהמשכורת תגיע היישר אליה.  

לאחר המאמר, הרב נמצוב, למרות שהגיע כבר לגבורות, קפץ על השולחן מגודל שמחתו, והכריז בהתרגשות גדולה: “חסידים אמרו אחרי, עלינו לברך ברכת שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, שהשם יתברך עזר לנו שיש לנו רבי!” הרב נמצוב בירך ברכת ‘שהחיינו’ בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. הרבי הפנה אליו את ראשו וחייך לעברו חיוך רחב, וביקשו לסיים את דבריו ולרדת מהשולחן.  

ר’ אברהם סנדר היה בטבעו איש אמת, המדקדק על קלה כבחמורה, גם בדברים שבני אדם דשים בעקביהם. בעת התפילות בבית הכנסת, הוא לא הירשה לאיש מהמתפללים להוציא הגה בעת התפילות. גם אם אחד מנכבדי הקהילה היה משוחח בשעת התפילה, היה נוזף בו בלי מורא.  

ר’ אברהם סנדר נחשב לתלמיד חכם דגול. לאחר יום עבודה בשחיטה, הוא היה מוסר שיעורי תורה בפני הציבור. היה לו ידע רב בגמרא, הלכה וחסידות.  

בשנים בהם התגורר הראי”ה קוק באנגליה, נהג לאכול רק מהשחיטה של ר’ אברהם סנדר. למרות זאת, כאשר הוציא הרב קוק קונטרס בעניני אמונה והשקפה וביקש את הסכמתו של הרב אברהם סנדר, סירב האחרון בנימוק כי “בהלכה דעותינו שוות אבל באמונה לא כך פני הדברים!”  

בחודש שבט תרצ”ז, כאשר אדמו”ר הריי”צ שהה בפריז, הגיע ר’ אברהם סנדר לפריז ונכנס ל[[יחידות]]. בשעת היחידות אמר לו אדמו”ר הריי”צ: “אתה חיפשת את האמת, מצאת את האמת, ואתה חי את האמת”. ואכן כך היה, איש אמת שלא עשה מאומה בשביל להרשים אחרים, אלא בשביל האמת גופא. גם על מציבתו הסמוכה ל’אוהל’ נכתב כי היה איש אמת.