שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 24 בתים ,  23:42, 12 במרץ 2014
מ
החלפת טקסט – "’" ב־"'"
==ילדותו==
סבל רב היה מנת חלקו של אברהם סנדר בשנות ילדותו. בעת שהיה תינוק נגע פעם עם לשונו בנר דולק. הוא נכוה באורח קשה, ומאז הפך לאילם. הוא לא הוציא מפיו אף לא הגה, עד שבני העיירה כינוהו ‘אברהם האילם’האילם'. בהיותו בגיל שבע שיחק פעם בבית שכניו. בעת המשחק התגלע ויכוח בינו לבין אחת מילדות השכנים, גויה, וזו קיללה את אברהם סנדר קללות נמרצות.
הדבר נודע לאמו והיא חששה מאוד מהקללות. בצר לה פנתה לאחד מבני [[אדמו"ר הצמח צדק]] כדי שיברך את הילד. כאשר ראה כי הילד אינו מדבר, שאל אם הוא שומע, ונענה בחיוב. “אם הוא שומע, הוא גם ידבר”, פסק בן הרבי. אברהם סנדר יצא עם אמו מהבית, ומהקללה יצאה ברכה - הילד החל לדבר ככל האדם.
אברהם סנדר היה מראשוני התמימים בליובאוויטש, ולמד בישיבה במשך שנתיים ימים. בתחילה לא רצה לקבלו אדמו"ר הרש"ב, רק לאחר שראה את גודל תשקותו ללמוד ב[[תומכי תמימים]]. בשנים בהם למד בישיבה, מסר במקביל שיעור בגמרא לבעלי בתים בבית המדרש של ליובאוויטש, תפקיד אותו מילא קודם לכן החסיד הנודע הרב [[אלחנן מרוזוב]] הי”ד.
לאחר שנתיים ב’תומכי תמימים’ ב'תומכי תמימים' בצילם של אדמו”ר הרש”ב ו[[אדמו"ר הריי"צ]], הגיע בברית הנישואין עם מרת שיינא שרה לבית מענדל. לפרנסתו החל לעבוד כשוחט. חודש-חודשיים היה שוהה בביתו שבבילורוסיה ולאחר מכן היה נודד במשך חודשים ארוכים בין עיירות ויישובים ושחט עבורם. בתום התקופה חזר הביתה לזמן קצר ושוב היה נוטל את מקל הנדודים.
==באנגליה==
צורת חיים זו נמשכה עד שנת תרס”ד, אז, בעיצומה של מלחמת רוסיה-יפן, הורה לו אדמו”ר הרש”ב להגר לאנגליה.
ר’ ר' אברהם סנדר עשה כמצוות הרבי, והיגר לאנגליה בה התיישב בעיר מנצ’סטרמנצ'סטר. הוא היה מראשוני חסידי חב”ד שהגיעו לאנגליה, ויחד עם חסידים נוספים הקים את קהילת חב”ד בעירו. לפרנסתו המשיך לעסוק במלאכת השחיטה. פעם בחודש, כאשר היו מחלקים את המשכורת, הוא היה מגיע לקבל את משכורתו, אלא שכשהיה מגיע לביתו, היו ידיו ריקות. לתמיהתה של רעייתו הסביר כי בדרך פגש עניים ולכל אחד נתן מעט עד שאזל הכסף... כשהתופעה חזרה על עצמה פעמים מספר, סידרה אשתו שהמשכורת תגיע היישר אליה.
==התוועדות י"א שבט תשי"א==
ואכן בשעה עשר וארבעים דקות, פתח הרבי את הקונטרס ובו מאמר ד”ה “באתי לגני” תש”י.
לאחר המאמר, הרב נמצוב, למרות שהגיע כבר לגבורות, קפץ על השולחן מגודל שמחתו, והכריז בהתרגשות גדולה: “חסידים אמרו אחרי, עלינו לברך ברכת שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, שהשם יתברך עזר לנו שיש לנו רבי!” הרב נמצוב בירך ברכת ‘שהחיינו’ ‘שהחיינו' בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. הרבי הפנה אליו את ראשו וחייך לעברו חיוך רחב, וביקשו לסיים את דבריו ולרדת מהשולחן.
ההתוועדות נמשכה והרבי המשיך באמירת חלקים נוספים מהמאמר. לאחר שסיים, שוב קם הרב נמצוב ובירך את הרבי בשם כל אנ”ש והתמימים לרגל קבלת הנשיאות וסיים בברכת בני חיי ומזונא, וכל הקהל ענו בהתרגשות גדולה אמן.
==קווים לדמותו==
ר’ ר' אברהם סנדר היה בטבעו איש אמת, המדקדק על קלה כבחמורה, גם בדברים שבני אדם דשים בעקביהם. בעת התפילות בבית הכנסת, הוא לא הירשה לאיש מהמתפללים להוציא הגה בעת התפילות. גם אם אחד מנכבדי הקהילה היה משוחח בשעת התפילה, היה נוזף בו בלי מורא.
גם על הלכות שחיטה היה מקפיד מאוד. כאשר כמה מחבריו השוחטים ניסו לבנות כללי עבודה חדשים, הוא חשש מקולות מסויימות, ולמרות היותו יחיד מול רבים, לחם כדי שלא יתקבלו הכללים החדשים - לחם וגם ניצח.
כך בשחיטה וכך גם במנהגים חסידיים. צאצאיו מספרים כי כל חייו הקפיד ללבוש את בגדיו כשהם סגורים ימין על שמאל.
ר’ ר' אברהם סנדר נחשב לתלמיד חכם דגול. לאחר יום עבודה בשחיטה, הוא היה מוסר שיעורי תורה בפני הציבור. היה לו ידע רב בגמרא, הלכה וחסידות.
במשך השנים כתב ספר חידושים “עדות לאסף” שיצא בדפוס בערוב ימיו. הספר עוסק ב”באורים על מאמרים סתומים בגמרא, מדרש, רש”י, וביאורים בחיזוק הדת”, כפי שנכתב בהתחלה.
בשנים בהם התגורר הראי”ה קוק באנגליה, נהג לאכול רק מהשחיטה של ר’ ר' אברהם סנדר. למרות זאת, כאשר הוציא הרב קוק קונטרס בעניני אמונה והשקפה וביקש את הסכמתו של הרב אברהם סנדר, סירב האחרון בנימוק כי “בהלכה דעותינו שוות אבל באמונה לא כך פני הדברים!”
בחודש שבט תרצ”ז, כאשר אדמו”ר הריי”צ שהה בפריז, הגיע ר’ ר' אברהם סנדר לפריז ונכנס ל[[יחידות]]. בשעת היחידות אמר לו אדמו”ר הריי”צ: “אתה חיפשת את האמת, מצאת את האמת, ואתה חי את האמת”. ואכן כך היה, איש אמת שלא עשה מאומה בשביל להרשים אחרים, אלא בשביל האמת גופא. גם על מציבתו הסמוכה ל’אוהל’ ל'אוהל' נכתב כי היה איש אמת.
==פטירתו==
18,635

עריכות

תפריט ניווט