ריגה: הבדלים בין גרסאות בדף

מניין חב”די נוסף היה היה בבית כנסת ברחוב מארייאס, ונקרא ‘מניין באזאר ברג’. במניין זה התפלל הרב [[מרדכי דובין]], ציר ה”סיים” הלטבי והשתדלן הנודע.  

יום [[י"ט כסלו תקנ"ט|י"ט בכסלו]] היה יום חג בריגה. היו עורכים התוועדויות בכל בתי הכנסת, גם באלו שאינם חב”דיים, ולאחר מכן היו כולם מגיעים לבית הכנסת המרכזי ברייסישע מניינים. המתוועד המרכזי היה החסיד הנודע ר’ [[יצחק הורביץ|איצ’ה דער מתמיד]] (כשלא היה בעיר, אזי התוועד החסיד הרב מרדכי חפץ). בכלל, ראש המתוועדים בריגה היה ר’ איצ’ה דער מתמיד”.  

בין השאר היו: החסיד ר’ [[ישראל משה פרידמן]] שהיה מתפלל כל יום עד השעה שלוש אחר הצהרים, ורק אז פונה לענייניו; או החסיד ר’ זלמן יצחק שהיה סגי-נהור. לבית הכנסת הוא היה מגיע בלוויית אחד החסידים, ויחדיו היו מתיישבים לסדר לימוד. החסיד היה מקריא מתוך הגמרא, ור’ זלמן יצחק היה מתקנו אפילו אם שגה באות אחת. הרב [[יצחק דובוב]] ששימש כמה שנים כרב באחד מבתי המדרש ב"רייסישע מניינים", ויצא מריגה בשנת תרפ"ח. הרב [[מרדכי חפץ]] הי”ד מראשי ארגון “[[אחות תמימים]]”, וכן את הרב [[יחזקאל פייגין]] הי”ד, מזכירו של אדמו”ר הריי”צ. ר’ [[אליהו חיים אלטהויז]], אף הוא מראשי ארגון ‘אחות התמימים’, ר’ [[אברהם אליהו אשרוב]], ר’ [[יחזקאל הימלשטיין]] הי”ד, שכיהן כמשגיח ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ר’ [[צבי גאר]] הי”ד, שהיה בעל תפילה בעל קול מיוחד שעורר את כולם ברגש שלו; ר’ [[שמעון בלינער]] הי”ד, נכדו של ר’ [[מיכאל דער אלטער]] המשפיע ב’תומכי תמימים’ בליובאוויטש. ר’ [[מיכאל פיזוב]] ע”ה” והרב [[נתן נטע ברכהן]].  

בין עסקני הציבור החב”דיים בריגה, היה החסיד המפורסם ר’ [[מרדכי דובין]] הי”ד. חסיד נלהב שבשתדלנותו הנועזת הצליח לעשות טובות לרבבות יהודים מכל החוגים.

בקיץ [[ת"ש]], במסגרת ההסכם בין שני הרודנים הצוררים היטלר וסטאלין, השתלט הצבא האדום על לטביה ללא קרב. ב”בחירות” שנעשו לאחר מכן, “זכו” הקומוניסטים ולטביה ‘התקבלה’ כרפובליקה נוספת של ברית המועצות.  

היו שאמרו כי חייבים לברוח על מנת שלא ליפול בידיהם של הנאצים; כמה מהחסידים טענו שבריחה לתוך ברית המועצות אינה הצלה אלא צרה, כיון שהקומוניסטים רודפים את היהודים. בין המצדדים בהישארות בלטביה היו ר’ איצ’ה דער מתמיד, הרב [[רפאל כהן]], ועוד רבים.  

כל אלה שנשארו נהרגו על קידוש השם. ר’ פול’ע שהיה רב נכבד, ביקש להציל את ספרי התורה מבית הכנסת. הוא טרם הספיק להימלט כשהנאצים העלו את בית הכנסת באש, ואף הוא נשרף כשספר תורה בידיו.