אתרוג קלבריה: הבדלים בין גרסאות בדף

מעלה נוספת של אתרוגי קלבריה הוא ייחוסם. [[הרבי]] מלך המשיח מביא באיגרת קודש, כי מה שנאמר ‘משמני הארץ יהיה מושבך’ (ברכה שנתן יצחק לעשיו) - זו איטליא של יוון. אמר אדמו"ר הזקן:  כי כשאמר הקב"ה למשה רבנו ‘ולקחתם לכם פרי עץ הדר וגו’’ - הושיבו שלוחים על ענן, ושלחום להביא אתרוגים מקלבריה. על כן נהגו חסידי חב"ד לדורותיהם להדר ולברך על אתרוג קלברי, כפי המובא בספר המנהגים:  קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן - בעל התניא והשו"ע - להדר אחר אתרוגי קאלאברי-יאנאווע מטעם הידוע לו.

במשך הדורות השתדלו נשיאי חב"ד - גם בשעות מלחמה ומצוקה - להשיג אתרוג מקלבריה לחג הסוכות. עדות לכך אנו מוצאים גם במכתב הרבי: "מנהג חסידי חב"ד לקחת ד’ מינים את האתרוגים הגדלים בדרום איטליא ונקראים בשם ‘קאלאבער’ ע"ש מקום גידולם, או בשם ‘יאנובער’ ע"ש העיר שמשם היו שולחים אותם מלפנים. בשנים האחרונות היו קונים אותם אצל האחים קרעה בגינוא, ועל אתרוג כזה היה מברך [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]] זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ".  

החסיד הנודע הרב [[ישראל ג'ייקובסון]] היה סוחר אתרוגים, והוא היה זה שזכה להביא מידי שנה את האתרוג לרבי. ר’ ישראל היה מביא את האתרוגים מאיטליא. הנוהג היה שהיו מציעים בפני הרבי מספר אתרוגים, והרבי בוחר מביניהם את אתרוגו. כידוע, מנהגו של הרבי לקחת ‘גידול’ כזה של אתרוג שבתחתיתו הוא צר, וככל שעולה הוא מתרחב.

בראשית שנות היודי"ם התעוררו מספר סימני שאלה בקשר לכשרותם של אתרוגי קלבריה. הסימנים לכך היו בעקבות צורתם החיצונית של האתרוגים. עד אז נראו האתרוגים כחושים ודלים. והנה לפתע החלו להגיע מאיטליה אתרוגים בריאים וגדולים - כיאה לפירות מטופחים היטב. התופעה הדליקה ‘נורות אדומות’ אצל מספר אנשים, ואלה מיהרו לכתוב על כך לרבי.  

עדות ראשונה לחששות אלו נמצאת במכתב מחורף שנת תשי"ג אותו שולח הרבי במענה לשאלת הרב [[מרדכי פרלוב]] ע"ה שהיה באותם השנים רב הקהילה במילאנו איטליה: "מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ד שבט וכן הקודם לו... ובמה ששואל חוו"ד... בענין החקירה אודות אתרוגי קאלאבריא הנה באמת אין דעתי נוחה ממה שעוררו אצלו ספיקות בזה, אבל כיוון שכבר נעשה הדבר, הרי נכונה הצעתו שיסע לשם כדי לברר המצב על אתר..." (חלק ז’ עמ’ קס).  

בעקבות מכתב זה הורה הרבי לר’ ישראל ג’יקובסון - שהיה לו יד ורגל בענייני האתרוגים באיטליא - לנסוע למקום על מנת לבדוק ביסודיות את החששות שהועלו.  

מצוייד בהוראות והנחיות הרבי כיצד לפעול יצא ר’ ישראל לאיטליה. בהגיעו, חקר ודרש אחר דרכי הגידול, ביקר במטעים ואסף כל פיסת מידע שתסייע בבדיקה. מסקנותיו של ר’ ישראל אכן אימתו את החששות! מטעים רבים באיטליה החלו לגדל את פרדסיהם בשיטת ההרכבה, ומכאן ולהבא יש להיזהר ולבדוק אחר כל משלוח אתרוגים מקלבריה.  

ר’ ישראל דיווח על ממצאיו לרבי. בעקבות זאת הורה הרבי כי מעתה ואילך ניתן לקחת רק ממטעים שהנם תחת השגחת שני רבנים תושבי המקום. נוסף לכך - בשעת הקטיף - צריכים להיות נוכחים שני עדים על כל עץ - שיאשרו שאתרוגים אלו נקטפו מעץ ללא חשש הרכבה.  

באחד הימים הופיע בכפר יהודי מכפר חסידים. הוא ידע כי כפר חב"ד הינו ישוב דתי-חסידי, ועל כן טרח ובא לכפר כשבאמתחתו מספר שתילי אתרוגים רכים. הוא עבר בכפר, כשהוא מציע לתושבים לקנות ממנו את השתילים על מנת לנוטעם ולגדל מהם עצי אתרוגים. מספר תושבים קיבלו את עצתו וקנו ממנו שתילים. ביניהם היו ר’ אליהו ריבקין ע"ה ור’ לייב פרמן ע"ה. היהודי מכפר חסידים עזר לטעת את האתרוגים, נידב מספר עצות, והלך לדרכו.  

בסביבות קיץ [[תשט"ז]] הסתיים בהצלחה מבצע העברת השתילים. את השתילים נטעו תחילה במשתלה בפתח תקווה על מנת שיקלטו בארץ, במעמד מרגש בו נכחו גם שני רבנים מחשובי רבני [[אנ"ש]] בעת ההיא - הרה"ג ר’ שניאור זלמן גרליק ע"ה, רבו של כפר חב"ד, הרה"ג ר’ [[דוד חנזין]] ע"ה, והרה"ח ר’ [[אברהם פריז]] ע"ה.  

הרב אלבוים בישר בשמחה לרבי על סיומו המוצלח של המבצע, ועל נטיעת השתילים בפתח תקווה. ביום ט"ז אייר תשט"ז כותב לו הרבי מכתב בו הרבי מודה על הבשורה הטובה, ויחד עם זאת מבקש להעביר את השתילים מפתח תקווה ל[[כפר חב"ד]] כי ‘שם צוה ה’ את הברכה עד העולם’.  

בעקבות הוראתו של הרבי להעביר את השתילים לכפר חב"ד, החל הרב אלבוים לחפש בכפר חב"ד שטחי גידול מתאימים לשתילים שהביא. הוא מצא את ר’ אברהם שמואל גרליק ע"ה שהסכים להקצות בשטחו מקום לנטיעת השתילים. ר’ נחמן ור’ אברהם שמואל חתמו על חוזה שותפות לגידול ומכירה משותפים, והשתילים הועברו לכפר חב"ד וניטעו שם בשמחה רבה.  

כך הוקם פרדס האתרוגים השני בכפר חב"ד. ייחודו של פרדס זה היה בכך שאתרוגיו היו מזן קלבריה. אמנם אין להם את מעלת ‘משמני הארץ יהיה מושבך’, אך לפחות אלה הם בחזקת בלתי מורכבים, כפי שמסביר הרבי באחד המכתבים לעיל. מעתה, יוכלו חסידי חב"ד לקנות אתרוג מהודר במקום בטוח, בשעה שהמצב באיטליא הלך והתערפל.

כאמור, האתרוג הינו פרי הדר, אך דרך הגידול שלו שונה בתכלית מגידלוי ‘אחיו’ ההדרים משום השימוש הפוטנציאלי בו - כחלק מארבעת המינים.  

בשנת תשכ"ג נסע ר’ אליהו ריבקין לרבי. בבואו ביקש מהרבי את אתרוגו, על מנת לנוטעו בארץ. הרבי אכן נענה לבקשתו, וביחידות נתן לו את האתרוג שהשתמש בו במשך חג הסוכות. הרבי אמר לו כי ייסע לארץ ישראל ויגדל מאתרוג זה פרדס אתרוגים.  

בשנת תנש"א נסע הרב משה נפרסטק לרבי, הוא הכניס לרבי מכתב בו כתב שכיוון שהשנה היא שנת ‘אראנו נפלאות’ וישנו השנה ‘שטורעם’ מיוחד בנושא זה של נפלאות, ועל כן, באם אפשר לקבל את האתרוג של הרבי על מנת לזכות ממנו את אנ"ש.