אברהם מנחם מענדל וכטר: הבדלים בין גרסאות בדף

ר' יואל הציע לו ללמוד את מאמרי [[המשך תער"ב]] ואת [[ליקוטי ביאורים בספר התניא]] מאת הרב [[יהושע קארף]]. הרב וכטר נאות לכך, שכן הרב קארף היה נחשב לחסידי הדורות הקודמים, ובמשך כשנתיים למדו הוא והרב יואל כהן ביחד, בפרט בלילות שבת עד אור הבוקר, את הספרים הנ"ל, ורק כעבור שנתיים, כאשר הביע ר' מענדל וכטר את התפעלותו הרבה מביאוריו של הרב קארף, גילה לו ר' יואל כי ביאורים אלו הם, למעשה, מבוססים על שיחותיו ושיעוריו של הרבי. היום מתאר הרב וועכטר באוזני השואלים, כי ימים אלו היו "תענוגים של גן-עדן בגוף חי". עוד הוא מוסיף לספר "יש סיפור יפה על אדם ששמע ניגון מיוחד במינו ששבה את ליבו, וכעבור זמן נשתכח ממנו הניגון והוא השתוקק בכל כוחו ומאודו לשוב ולהיזכר בו. מאז היום ההוא, בכל מקום שהלך ושמע בעל מנגן מנגן, עמד והיטה את אוזנו מתוך תקווה שיחזור וישמע את אותו ניגון. והנה, יום אחד הוא עבר במקום מסוים, ומישהו ניגן את ניגונו שלו. כשקלטו אזניו את הניגון, הוא קפץ כנשוך נחש וצעק "אה! געוואלד, זהו הניגון..."!

בשנת [[תשמ"ג]], לאחר שהגן על כבוד הרבי מהתבטאות מזלזלת מצד חסיד סאטמר, נודע דבר התקרבותו לחב"ד בסתר לכמה מתלמידיו. בעת הולכו לבית הכנסת לה[[תפילה|תפלל]] [[תפילת שחרית]], הם חטפו אותו למשאית, גזזו את [[זקן|זקנו]] ופאותיו הקדושות, דקרוהו בכל חלקי גופו והשליכו אותו אל הרחוב הסואן באיזור התעשיה בדרום ווילאמסבורג, מתוך המשאית הנוסעת ולאחר התעללות ממושכת. רק בכוחותיו האחרונים, הצליח הרב ועכטר להגיע לביתו לצורך טיפול מידי. דבר הפשע נודע בעולם התורה ועורר סערה רבה ומחאה עצומה של גדולי הדור ואדמו"רי חצרות החסידיות לכל גווניהם. האדמו"ר מסאטמאר עצמו היה בשנותיו האחרונות, ולא ידוע אם היה מעורב או ידע מהנושא.