בן ציון שניאורסון: הבדלים בין גרסאות בדף

למד ב[[תומכי תמימים]] ב[[ליובאוויטש]], וכשהגיע לגיל נישאונין נישא למרת צילה שניאורסון. לאחר מכן עבד כמנהל חשבונות. בתקופת נערותו נסע ל[[ליובאוויטש]] לבקר את [[נחמה דינה שניאורסון (אשת אדמו"ר הריי"צ)||אחותו]], ובאותה הזדמנות זכה לסעוד על שולחנו של הרבי [[הרש"ב]] יחד עם [[הרבי הריי"צ]] ורעייתו הרבנית. באותה סעודה זכה שהרבי הרש"ב יפנה אליו ויבקש ממנו [[ברכת המזון|לזמן]].

בתקופה שלאחר המלחמה שהו ברומניה, ובשנת [[תשט"ז]] עלו ל[[ארץ הקודש]]. לקראת חודש [[תשרי]] [[תשי"ז]] נסע ל-770 כדי לבקר את אחותו [[נחמה דינה שניאורסון (אשת אדמו"ר הריי"צ)|הרבנית מרת נחמה דינה]], אשת [[אדמו"ר הריי"צ]] ואת אחייניותיו ואחייניו [[הרבי]] ו[[הרש"ג]]. הרבי יחד עם [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חיה מושקא]] ואחותה [[חנה גוראריה|חנה]] נסעו יחדיו לקבל את פניו בשדה-התעופה. והרבי טרח ונשא את חפציו.

השתתף בכנם הצאצאים [[חנוכה]] [[תשל"ג]]. והתרשם מאוד, ובשיחה הטלפונית הקבועה שלו עם [[הרבי]] הביע את התפעלותו הרבה מהצלחת הכנס.

(בדרך אגב, באותו יום ביקשה הרבנית מהרב חסקניד שיתלווה אליהם לשדה-התעופה אך איחר בדקות אחדות. כשהגיע ל-770 ראה שעל דלת הכניסה פתק – שנתלה, כנראה, על פי הוראתו של הרבי – ועליו רשום "נסענו".)